אמרי כהן קפב

בחצי היום משום דכתיב כי לי בנ"י עבדים דמ"מ מותר אדם להשכיר עצמו דדוקא ע"ע שא"י לחזור בו וא"י קודם זמנו אלא בשטר שחרור עובר משום עבדי הם עכ"ל ע"ש וכ"כ המרדכי בפ' האומנין הובא בש"ע חו"מ (סי' של"ג) ובתשו' מיימונית השייך לה' קנין (סי' ל"א) הקשה הלא הא דפועל יכול לחזור ילפינן מע"ע כמו דע"ע יכול לחזור אם נותן פדיונו לאדון כ"ה יכול לחזור וא"כ למה מותר להשכיר עצמו ולא למכור עצמו דהא גם עבד הנמכר יכול לחזור באמצע זמנו עיי"ש וראיתי בחת"ס עה"ת פ' משפטים שכ' לתרץ קו' הנ"ל לפי"ד הר"ן בפסחים דמחוסר ממון לא אמרי' הואיל דא"ב לפדותו לפי שהוא מחוסר ממון לזה והשתא א"ש בשלמא עבד אעפ"י דיכול לחזור אבל הוא צריך להחזיר ממון פדיונו להאדון א"כ הוי מחוסר ממון לפיכך הוא אסור למכור את עצמו דמי יימר שיכול לפדות עצמו שיהי' לו מעות כל הצורך לו לזה אבל פועל שא"צ ממון לזה אם הוא רוצה לחזור וחוזר אפי' באמצע היום רק האדון א"צ לשלם לו לפיכך מותר לאדם להשכיר עצמו לפועל עכ"ד הח"ס ז"ל ע"ש. ומעתה ממנ"פ יכול למכור עצמו בע"ע ומועיל מכירתו דאם הוא עני ומוכר עצמו מחמת דוחקו הרי ליכא בזה איסור דלי בנ"י עבדים ואם הוא עשיר הרי שוב יכול למכור עצמו בע"ע כדין פועל שיכול להשכיר עצמו מטעם שיכול לחזור באמצע היום כמו כן זה שהוא עשיר יכול לחזור בו בתוך זמנו ע"י נתינת כסף פדיונו ויצא לחפשי כקו' התשו' מיימוני הנ"ל ול"ש בזה תירוצא דהח"ס הנ"ל דמחוסר ממון הוא דמי יימר שיהי' לו מעות ליתן לאדונו ול"א הואיל ז"א דמי שיש לו נכסים בודאי דלא נקרא מחוסר ממון ואמרי' בי' הואיל ויכול לפדות עצמו בכל עת שוב ליכא איסורא דלי בנ"י עבדים כמו בפועל וע' בנדרים (ס"ד:) בפרש"י והר"ן בשם ירושלמי שנחלקו אם עניות שכיחא או לא עייש"ה

ואמנם כ"ז במוכר עצמו שעדיין לא נרצע שפיר יש לו עצה זו שיפקיע א"ע מאדונו בתוך זמנו ע"י גרעון כסף שיתן לו ויצא לחפשי וא"כ דמי לפועל דלית בי' איסורא דלי בנ"י עבדים כיון שיכול לחזור בו וכנ"ל אבל הנרצע שדינו דאינו יוצא בכסף גרעונו כי אם ביובל ובמיתת האדון כמפורש במשנה דקדושין (י"ד:) ואלו הב' יציאות אינם בידו של עבד וא"כ לאחר הרציעה עובד את אדונו בע"כ ושוב נצב כמו נד איסור דלי בנ"י עבדים ול"ד לפועל שיכול לחזור בו בתו"ז ועפי"ז סרה מהר הקושי' שנתחבטו בה המפו' והובא לעיל דלמה דוקא הוא נרצע לאחר שש וא"ר לצאת אם טעמא כדאמר ריב"ז מפני שעבר על לי בנ"י עבדים א"כ מהראוי שירצע תומ"י בעת המכירה שעבר ע"ז אבל לפי הנ"ל יומתק הדבר דכ"ז שלא הגיע שש ולא רצה לצאת הרי הי' בידו לפדות בע"כ של אדון בגרעון כסף וממילא ליכא האיסור דלי בנ"י עבדים כפועל כנ"ל ואם הי' מוכר עצמו מחמת דוחקו פשיטא דליכא איסורא וכנ"ל משא"כ כשהגיע שש וא"ר לצאת ונשאר כעת עד היובל וא"י עוד לצאת לחפשי כשירצה ובהכרח משועבד לאדונו כל הזמן משוה"כ אז דייקא בא האיסור דלי בנ"י עבדים ולכן נרצע באוזן כטעמא דריב"ז אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ"י עבדים וכו'

ובעסקי בהאי ענינא נפל מילתא בדעתאי ליישב פסקי מרן בעל ש"ע שכ' בש"ע או"ח ה' פסח (סי' תע"ב סעי' י"ג) דאפי' עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו או ילוה או ישכיר עצמו לד' כוסות עכ"ל ובה' חנוכה (סי' תרע"א סעי' א') כ' דאפי' עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק עכ"ל והשמיט הא דכ' בד' כוסות שמחויב להשכיר עצמו וראיתי בבאה"ט שם שכ' מכח זה דבנר חנוכה אינו חייב להשכיר עצמו כמו בד' כוסות ע"ש ויפלא מאוד דמדוע נחלק בד"ז בין ד' כוסות לנר חנוכה דהא מקור האי דינא דמחויב למכור כסותו ולקנות שמן לנ"ח נובע מד' הרמב"ם בפ"ד מה' חנוכה הי"ב ע"ש ובהה"מ שם שכ' דילפינן לה ממשנה דר"פ ער"פ דקתני בד' כוסות שאפי' עני מישראל לא יפחתו לו מד' כוסות וה"ה בנ"ח משום פרסומי ניסא ע"ש וא"כ כמו דבד' כוסות מחויב להשכיר עצמו ג"כ כן ראוי להיות הדין בנ"ח דאם יש איזה טעם לחלק בין ד' כוסות לנ"ח מנ"ל ללמוד הדין דחייב למכור כסותו בשביל הדלקת נ"ח מד' כוסות והנלפע"ד בזה דהנה כבר הבאתי בשם התוס' והמרדכי דלהשכיר עצמו לפועל ליכא איסורא דלי בנ"י עבדים משום שיכול לחזור בו אפי' בתו"ז ואך בש"ע חו"מ סי' צ"ז סעי' ט"ו) דאין כופין אותו להשכיר עצמו כדי לפרוע לבע"ח ופי' בסמ"ע שם הטעם משום דכתיב לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים ושטר דהש"י קודם ע"ש וביאר בס' שער המשפט לחו"מ שם דבריו דאע"ג דבפועל ליכא איסורא דלי בנ"י עבדים כמו"ש הקדמונים מ"מ כיון דחזינן דאין אדם רשאי למכור את עצמו לפרוע את חובו כמו"ש הרמב"ם בפ"א מה"ע א"כ אם אתה מחייב אותו להשכיר את עצמו לפרוע חובו א"כ לא יהא יכול לחזור בו כיון דהחוב עליו מוטל לפרוע והדר הו"ל עבד ואסור למכור עצמו לפרוע חובו ולכך אין שום חיוב עליו להשכיר א"ע לפרוע חובו עכ"ד ז"ל עש"ה וא"כ ה"ה לענין נ"ח אם נחייבו להשכיר א"ע כדי שיהי' לו שמן לנרות חנוכה הרי לא יוכל לחזור בו באמצע עד שיהי' לו כדי מצות הדלקת נ"ח והו"ל כעבד שאיכא איסורא דלי בנ"י עבדים כו' ואי"ל דשאני הכא שמשכיר א"ע בשביל מצוה כנ"ח וא"כ הוא עבדות להשי"ת ז"א דהא גם פריעת בע"ח מצוה דאורייתא הוא כמבואר בכתובות (פ"ו.) ע"ש וברש"י ותוס' שם ואעפי"כ אמרי' דאם משכיר עצמו בשביל פריעת בע"ח עובר על לי בנ"י עבדים כיון שהוא עבד להדיוט וה"ה בנ"ח דשייך לומר כן אם ישכיר עצמו בשבילה ולכן פסק בש"ע דרק למכור כסותו חייב בשביל מצות נ"ח ולא להשכיר עצמו ומ"ש בד' כוסות דחייב גם להשכיר עצמו בשבילם שם יש טעמא אחרינא לפי"מ דאיתא בירושלמי ובמד"ר דמשו"ה תקנו ד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה האמורין בגאולת מצרים והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי בפ' וארא והובא ברשב"ם ותוס' ר"פ ערבי פסחים ע"ש ומעתה י"ל דהא אמרי' במנחות (מ"ח.) דעמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרי' עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה ל"א ע"ש ומשו"ה בשאר מצות כמו פריעת בע"ח ונ"ח אין להשכיר עצמו בשבילם ולעבור אאיסור דלי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים דהא ל"א עמוד וחטא באיסור אחר כדי לזכות במצוה אחרת משא"כ מצות ד' כוסות שרומזין לד' לשונות גאולה והכתוב צווח ואומר בפ' בהר כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וא"כ ענין איסור זה דלא עבדים לעבדים הוא מכח שכבר קנה הקב"ה אותנו לעבדים בגאולתינו ממצרים ובד' כוסות הרי מרומז ד"ז דגאל אותנו הקב"ה ממצרים ולקח אותנו להיות משועבדים לו דבד' לשונות הנ"ל איכא גם קרא דולקחתי אתכם לי לעם וגו' ולכן אמרי' עמוד וחטא בזה שישכיר עצמו ועובר על הא דלא עבדים לעבדים בשביל שיזכה במצוה זו עצמה שיהי' לו ד' כוסות לזכר ד"ז דהקב"ה גאל