אמרי כהן קפא

בזה עוד ואכמ"ל - ומה שנסתפקת לענין דשיל"מ ביש עלי' איסור אחר שאל"מ וגם איסור שיל"מ אי בטל הדבר מפורש בפרמ"ג יו"ד (בסי' ק"ב) במשב"ז סק"ז בשם הצ"צ דכה"ג ל"ב משום דישל"מ כיון דעכ"פ לאיסור א' ישל"מ עש"ה ויל"פ דזה תלוי בטעמא דדשיל"מ ל"ב אי כרש"י אי כהר"ן ואכמ"ל

סימן מה

בעזה"י יום ד' ויק"פ תרצ"ד. לכבוד הרב הגאון מרא דכולא תלמודא מאור הגולה וכו' כש"ת מו"ה נחום וויידענפעלד שליט"א האבד"ק דאמבראווי יע"א

אחד"ש הדר"ג כמשפט, קבלתי לנכון תשורתו היקרה ספרא דבי רב שו"ת כוכב מיעקב והבריק לנגד עיני האי כוכב מזהיר ות"ח חן לכהד"ג הי"ו על אשר כבדני במנחה יקרה כזו ולחיבה"ק אציג בזה מה שהערותי באיזה מקומן מהספר דמר אביו הגאון מאוה"ג זצללה"ה וזה החילי בס"ד

בכוכמי"ע (סי' נ"ו) מתרץ קו' הטו"א ע"ד התוס' בגיטין ובכ"ד שהקשו בח"ע וחב"ח דימכור עצמו בע"ע ותי' דחרורי אינו נמכר בע"ע והקשה הנ"ל מהא דיבמות (ק') דהגדילו התערובות כו' עד אימא כופין ומשחררין זא"ז ע"ש והרי בכאן הדר"ק התוס' לדוכתא דימכר עצמו בע"ע ול"ש תי' התוס' הנ"ל דהא אם כהן הוא שפיר יכול למכור בע"ע ומותר בשפחה כדמסקינן בקדושין (כ"א:) עכ"ק ותי' הגהמ"ח ז"ל עפי"ד רש"י בר"ה (ט"ו.) אהא דאמרי' שם באתרוג בת ששית שנכנס לשביעית דפטורה מן המעשר משום דיד הכל משתמשין בה ופרש"י אע"ג דלא נהגא בה שביעית מיהו משום דהכל ממשמשין בו בשביעית הוי הפקר ופטור מן המעשר ע"ש ולפי"ז גם הכא בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דמי למפקיר עבדו דנהי דספק עבד הוא עכ"פ א"י לשמש בו ודמי להא דר"ה הנ"ל דיד הכל ממשמשין בו ואת אמרת חייב במעשר והנה הא דאמרי' בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דהגדילו משחררין זא"ז בע"כ איירי דכהנת מתה דאל"כ הו"ל לומר דהכהנת משחרר' לשניהם ומדנקיט דהם משחררין זא"ז ש"מ דכבר מתה הכהנת בעלת העבד ובגיטין (ל"ט) איתא דמפקיר עבדו ומת משתלח בלא גט דעבדו כאשתו ובתוס' (מ'.) כתבו דעכ"פ בעינן גט מדרבנן ע"ש וא"כ א"י לישא ב"ה כיון דבעי גט שחרור מדרבנן וא"כ ל"ק קו' הטו"א הנ"ל דימכור עצמו בע"ע ויוכל לישא שפחה ממנ"פ ז"א דדלמא עבד הוא וא"כ מדאורייתא משתלח בלא גט דהא הכא שנתערב ולדה בולד שפחה הו"ל כמפקיר עבדו כנ"ל ואח"כ מת הבעל דהיינו כהנת ומדרבנן הוא דבעי ג"ש וא"כ מה"ת חירורי הוי וחירורי אינו נמכר בע"ע עכת"ד הגאון זצ"ל שם ול"ז להבין דמדוע הוצרך לכ"ז דכיון דהניח היסוד דהכא הוי כמפקיר עבדו כיון דא"י לשמש בו דהוא רק ספק עבד א"כ ממילא ליכא איסור לשחררו לגמרי ליתן לו גט שחרור ואפי' הכהנת היתה בחיים כמו"ש התוס' בגיטין (לח.) ד"ה כל המשחרר עבדו כו' דהיכא שאין רשאין להשתעבד בהעבד לא קרינן בי' לעולם בהם תעבודו ומותר ליתן ג"ש וליכא איסורא עש"ה וא"כ גם הכא א"נ כיסוד הזה דהוא כמפקיר עבדו ליכא איסור במשחררין זא"ז ולכן שפיר אמר דכופין לשחרר זא"ז ול"ק קו' הטו"א דימכרו בע"ע דאדרבה הא עדיפא אם אין איסור בהשחרור מלמכור עצמו בע"ע דאיכא איסורא למכור עצמו לע"ע כדמוכח בקדושין (כ"ב:) וכמו"ש התוס' בב"ב (י"ג.) עש"ה וע"כ הוצרכו התוס' הנ"ל לומר דא"א למכור עצמו בע"ע מכח דחירורי אינו נמכר בע"ע ולא תי' בפשוט דאסור למכור עצמו לע"ע כנ"ל היינו משום דהיכא דלא אפשר שרי למכור בע"ע כדמוכח בקדושין (ס"ט) וכאן לא"פ דאיכא איסור לשחרר העבד דעובר בעשה וכמו"ש הטו"א בריש חגיגה באורך יעוי"ש משא"כ הכא דהאיסור עשה לשחרר כבר פקע בההפקר בודאי כופין לשחרר ולא למכור בע"ע דאיכא איסור כדמוכח להדיא בקדושין שם ולא נחלק אדם ע"ז וא"כ ל"ק קו' הטו"א הנ"ל

וע' במקנה לקדושין (ט"ו.) מ"ש בתוד"ה ואידך וכו' לחדש דאם יש לו נכסים ומכר עצמו בעבד עברי אפי' בדיעבד אין מכירתו מכירה דהא קיי"ל כרבא דכ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד ל"מ וה"נ כיון דכתיב כי לי בנ"י עבדים ואסור למכור עצמו כשיש לו נכסים הו"ל מקח שנעשה באיסור ואין מכירתו כלום ואסור בשפחה כדין ישראל ואפי' לאביי דא"ע מהני מודה בזה דמפורש בקרא וכי ימוך אחיך ונמכר לך משמע דאם יש לו א"י למכור א"ע עכ"ד ז"ל עש"ה והיא ד"ח מאוד ואמנם לפע"ד צ"ע ע"ד המקנה דמה יענה הגז"ל ביום שידבר בו סוגי' דקדושין (כ"ב:) דריב"ז הי' דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע ע"ש ואם נאמר דהיכא שעבר אאיסור זה דלי בנ"י עבדים כגון שיש לו נכסים ומכר עצמו בע"ע לא הועיל מכירתו כלום א"כ מה רציעה שייכי הכא ואם איירי שלא הי' לו כלום והוכרח למכור עצמו בע"ע דשוב ליכא איסורא דלי בנ"י עבדים כד' הגז"ל הנ"ל א"כ ליכא דרשא דריב"ז בטעמא דרציעת אוזן מפני ששמעה על ה"ס כו' דהא לא עבר על איסור זה ויגעתי ומצאתי במקנה עצמו שהרגיש בזה בחידושיו לקמן (כ"ב.) ויישב במתק דבריו דהא דקאמר והלך וקנה אדון לעצמו היינו כעת שרוצה להיות נרצע מפני אהבת האדון הו"ל קונה אדון לעצמו משא"כ מוכר עצמו מפני דוחקו שרי למכור עצמו ולא נקרא קונה אדון רק מוכר עצמו מפני המעות שנוטל בשביל מכירתו אבל כעת שהוא נרצע מחמת אהבת האדון ולא מחמת דוחק דא"כ הי' יכול למכור עצמו פעם שנית ולכן נרצע אזנו עכ"ד ז"ל דפח"ח עש"ה וא"כ שפיר נוכ"ל דתחילת המכירה הי' מחמת דוחקו ולכן חלה המכירה כדין ואעפי"כ שייך בי' איסור' דקונה אדון לעצמו בזה שנרצע ואינו רוצה לצאת מחמת אהבת האדון והבן, ועפי"ז מיושב מה שהקשו המפו' דלטעם הנ"ל למה לא ירצע תיכף בעת מכירתו שעבר על איסור הנ"ל ע' בכלי יקר פ' משפטים ובמרכבה"מ על המכילתא שם מ"ש בזה ולפי הנ"ל לק"מ

ואמנם ע"ד פילפול י"ל דלא כהמקנה רק אפי' יש לו נכסים הרבה מהני מכירתו שמכר עצמו בע"ע ול"ק דנימא אי עביד לא מהני כיון דעבר אאיסור דלי בנ"י עבדים וכו' והוא דהנה התוס' בב"מ (יו"ד) ע"א כתבו אהא דאמרי' התם דפועל יכול לחזור בו אפי'