אמרי כהן קפ

פ"ב מה שחיטה ה"ג שהאריך בביאור ענין איסור הכנסת חוב"ע והביא כל ד' רבותינו הראשונים ז"ל שמדברים בעני"ז ומשמע משם דאפי' להסוברים דהכנסת חוב"ע אסור מה"ת ודוקא דעביד בי' כעין הקרבה האיסור הוא משום דדמיא לשחיטה שאסור לשחוט חוב"ע מה"ת יעיי"ש שלא הביא משום מקום שד"ז הוא מהללממ"ס וכן בשעה"מ שם לא מצאתי ד"ז וע' בס' אתוון דאורייתא מהגאון רי"ע ז"ל בכלל א' שכתב דאיסור הכנסת חוב"ע אין לו מקור בפ"ע ומקורו הוא רק ממה שאסרה התורה לשחוט חוב"ע ע"ש ולכן ד' הס' י"ש הנ"ל צ"ע בזה

הבאת דברי התוס' בקדושין (מ"ג.) בד"ה שלא מצינו בכה"ת כולה זה נהנה וזה מתחייב שהקשו והא איכא מעילה שאם אמר הגזבר לשליח אכול ככר זה של הקדש והשליח ל"י שהוא של הקדש דחייב המשלח ואמאי זה נהנה וזה מתחייב הוא ותירצו דמעילה לא מתחייב המשלח ע"י הנאת השליח אלא ע"י הגבהה דשליח דמיד דאגבהה השליח קניי' וההוא שעתא חייב משלח ע"ש והקשית מש"ס דר"ה (כ"ח.) דמתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע והרי לד' התוס' הנ"ל איכא מעילה מיד כשהגביהה וא"כ שפיר קא תקע בהיתירא ותירצת לחלק בין היכא שהוא בעצמו מעל בהקדש לא מתחייב עד שיהנה אבל במעילה שע"י שליח בע"כ מעל בהגבהת השליח דאל"כ ל"ה משכחת לה מעילה ע"י שליח דהא זה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' והתורה הרי ריבתה במעילה דישלד"ע כדילפינן מגז"ש דחטא חטא מתרומה ולכן בר"ה שם דאיירי כשמעל בעצמו שפיר אמרי' אימת מעל לבתר דתקע עכ"ד וז"א דאי הוי אמרי' דבכל מעילה לא מעל עד שיהנה מהכ"ת לומר דע"י השליח המעילה הוא בהגבהה והא דגילתה התורה דבמעילה ישלד"ע הו"א דגזיה"כ הוא דאע"ג דזה נהנה וזה מתחייב דרבא לא אמר רק דלא מצינו בכה"ת כולה שזה נהנה וזה מתחייב אבל אם יש גזיה"כ דבמעילה אמרי' ישלד"ע וסתם מעילה הוא בכל מקום ע"י הנאה בודאי דלא נבדה מלבינו מעילה חדשה בהגבהה בלבד רק דנאמר דאעפ"י שזה נהנה זה מתחייב

אבל האמת הוא בבירור הענין דזה ידוע דאיכא ב' מיני מעילה מעילה דהנאה ומעילה דשינוי רשות והיינו שכתבו התוס' דע"י שמגביהה השליח קניי' ואיכא מעילה היינו מעילה דשינוי רשות ולפי"ז ה"ד כשמגביה ההקדש אדם אחר שלא הקדיש ד"ז וגם איננו הגזבר של הקדש דאז הוי שינוי רשות אבל המקדיש עצמו לא מעל בהגבהה בלבד אפי' נטלה לזכות בו כיון דהוא ברשותו עדיין ודמי לגזבר וכמו"ש הר"ן בפי' לנדרים (ל"ד:) בד"ה אמר רבא כו' דבככר שהיתה שלו והוא הקדישה אפי' נטלה לאוכלה לא מעל דכיון דמקמי הקדש היתה שלו ולאחר ההקדש ג"כ ברשותו עומדת הו"ל כגזבר של הקדש דאמרי' בסופ"ק דחגיגה שאם נטל דבר של הקדש לזכות בו לא מעל משום דמעיקרא נמי ברשותי' קאי והשתא נמי ברשותי' ואין מעילה בהקדש אלא במוציא מרשות הקדש לרשות אחר עכ"ד ז"ל עייש"ה ובר"ה שם מסתמא מיירי כשתקע בשופר של עולה שלו שהקדישה בעצמו לעולה וא"כ ליכא מעילה בהגבהה רק עד שיהנה דהיינו לבתר דתקע ושפיר מקשה רבא אימת מעל לבתר דתקע

איברא דעדיין צ"ע דמאי פריך רבא לר"י אימת מעל וכו' ודלמא איירי ר"י כשתקע בשופר של עולה של חבירו (שנתן לו רשות) וא"כ כשנטלו לצאת בו מעל תיכף בהגבהה כנ"ל וכי קא תקע בהיתירא תקע אך י"ל עפי"מ שהקשה בס' טעה"מ שעל שעה"מ בה' לולב דלמה אמר ר"י דבשופר של עולה לא יתקע לכתחילה וליתי עשה דשופר ולדחי ל"ח דמעילה ותי' דכיון דעל כל הקדש מועיל שאלה והקדש יוצא לחולין וא"כ אפשר לקיים שניהם שישאל על הקדישו ויקיים המצ"ע דשופר והיכא דאפשר לקיי"ש ל"א עדול"ת אך שכ' דלפי"ז לא איירי אלא באם הבעלים של ההקדש בעצמן תוקעין דהם יכולים לישאל אהקדישם משא"כ אחר שא"י לישאל שוב אמרי' עדול"ת עש"ה ולפי"ז דר"י ע"כ מיירי כשהמקדיש בעצמו תוקע בו דאל"כ יקשה דלימא עדול"ת כנ"ל שפיר מקשה לי' רבא אימת מעל לבתר דתקע דהא להבעלים בעצמן ליכא מעילה בהגבהה בלבד כ"א עד שיתקע וכנ"ל

והנה בעיקר דברי התוס' דקדושין הנ"ל שכתבו דעיקר המעילה בשליח הוא הגבהה ולא משעת ההנאה הקשה במקנה דזה הוא שלא כד' הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מעילה ה"ב שכ' דאע"ג דישלד"ע במעילה מ"מ בבשר עולה מעל השליח שאכל משום שחייב באיסור אחר יתר על המעילה ובכה"ת כולה אין שלד"ע אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר יעיי"ש ולד' התוס' הנ"ל דעיקר המעילה בשליח הוא בהגבהה מה יועיל בזה איסור אחר שיש בעולה שאינו אלא בשעת אכילה וכבר מעל המשלח משעת הגבהה עכ"ד ז"ל וע' במשל"מ שם במקומו שהרגיש בזה יעיי"ש ולפי"ז צריך לישב ד' התוס' שלא תיקשי עליהם משם דהרי ד' רבינו הרמז"ל מקורם טהור מד' התוספתא דמעילה ומה יענו לזה והנ"ל לישב ד' התוס' דלשיטתם אזלי שהרי כבר הוכיח בשעה"מ פ"ו מה' מעילה מד' התוס' בקדושין (נ"ד:) שדעתם דבקדוה"ג ליכא מעילה דשינוי רשות כ"א מעילה דהנאה משום דקדוה"ג א"י לחולין ע"י מעילה ולא אהני מעשיו כלום בהוצאה ולכן לא מעל בהו כ"א בנהנה ע"ש והארכתי בזה בתשו' שכתבתי בימים אלו בס"ד ולפי"ז א"ש דברי התוספתא פ"ב דמעילה שאמר דבעולה לא מעלו אלא אוכלין בלבד משום דקדוה"ג הוא ובקדוה"ג הרי ליכא מעילה דשינוי רשות כ"א מעילה דהנאה וממילא דלא מעל השליח בהגבהה בלבד דזה הוא רק מטעם שינוי רשות וכמשכ"ל וזה ל"ש בקדוה"ג וא"כ המעילה הוא רק באכילה ובכה"ג שוב אמרי' דאין שליח לדבר עבירה אף במעילה דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב בכה"ת ואע"ג דבמעילה גילתה התורה דישלד"ע היינו היכא דהמעילה הוא בהגבהת השליח וחידוש הוא לומר דישלד"ע שלא מצינו כן במקו"א אבל מהכ"ת להוסיף על החידוש להתחייב המשלח גם ע"י הנאת השליח דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן או י"ל דכיון דא"א להתחייב על הגבהה בעולה רק אאכילה שוב אמרי' דאשלד"ע מטעם דמעורב בו איסור אחר וכד' רבינו הרמז"ל הנ"ל אבל התוס' מיירי בקדו"ד שפיר כתבו דהמעילה הוא בהגבהה

אך שצ"ע עוד לד' רבינו הרמב"ם ז"ל שהוכיח בשעה"מ שם מד' בפ"ו מה' מעילה ה"ה דגם בקדוה"ג יש מעילה דשינוי רשות בלי הנאה ע"ש וא"כ גם בעולה שייך מעילה דהגבהה של שליח א"כ האיך פסק כהתוספתא דבעולה אשלד"ע משום שמעורב בו איסור אחר הא כיון שהמעילה בא ע"י הגבהת השליח ואז אינו מעורב איסור אחר כלל וכנ"ל וע' במשל"מ שם (בפ"ז ממעילה ה"ב) שכ' ג"כ בד' רבינו ז"ל דהמשלח חייב על הגבהת שליח וצ"ע כנ"ל ונל"פ