אמרי כהן קעט

בזה בקונט' הנ"ל וע' במנ"ח מצוה ר"פ שמשמע ג"כ מדבריו ז"ל דליכא שום איסור בבכורים קודם שראו פני הבית יעיי"ש במאמר המוסגר וא"כ שפיר יתכנו דברינו הנ"ל

ואך יש לעורר על דברינו הנ"ל עפימ"ש הגאון בעל מרכבת המשנה בחי' על הרמז"ל ח"ג בה' בכורים פ"ד הי"ג לישב דעת הרמב"ם ז"ל שלא פסק ענין דיחוי בבכורים הן בהפרישן ושגרן ע"י שליח והן בהפרישן קודם החג ומביאם אח"כ דהוא משום דרבינו ז"ל לשיטתו דפסק בפ"ב מה' בכורים כש"ס דילן דבכורים אינו חל עליהם קדושת בכורים קודם שבאים לירושלים והרי הן כחולין לכל דבר ואין דיחוי בחולין ולכן ס"ל לרבינו ז"ל דאינן נדחין משום דהיו ראוין לקריאה מקודם משא"כ הירושלמי לא מייתי כלל ד"ז שאין הבכורים מתקדשים קודם שראו פני הבית וכפיה"נ דהירושלמי ס"ל דמיד כשהפרישן חל עליהם קדושת בכורים והאוכלן לוקה דהוא בגדר הקדש ולכן פוסל בהו דיחוי לשי' הירושלמי עכ"ד ז"ל עיי"ש ולפי"ז הרי המחבר ירושלמי הוא ר' יוחנן [כמו"ש הש"ך ביו"ד (סי' קמ"ה סק"א) ע ע"ש] וא"כ מסתמא ר' יוחנן ס"ל כשיטת הירושלמי דבכורים נתקדשו גם קודם שראו פני הבית והרי הא דמקשה בש"ס דגיטין (מ"ח.) אם קנין פירות לאו כקה"ג דמי והאחין שחלקו לקוחות הן האיך משכח"ל דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יב"נ אליבא דר' יוחנן קאי ע"ש ומשם הקשו התוס' בגיטין (מ"ז:) הנ"ל לפרש"י דבכל חטה מעורב חלקו המחויב א"כ שפיר יכול להביא בכורים אפי' אי אין ברירה כנ"ל ע"י שיקדיש חצי' הב' של חולין ובזה שפיר קשה כקושייתך דלמה הוצרך להקדיש חצי' הב' הלא בלא"ה מצי לאתויי לעזרה כיון שחצי' הוא בכורים א"כ לא קרינן בזה כי ירחק ממך המקום דאע"ג שלא ראו הבכורים פנה"ב קדושין הן לריו"ח דקאי אליבי' וא"כ אסור לאכול החצי בכורים כ"ז שלא הונחו אצל המזבח כדין כל בכורים ושוב ליכא משום חוב"ע גם על חצי' הב' כבש"ס תמורה (י"א:) הנ"ל

ואך י"ל בעיקר קושייתך דהנה בעיקר הדבר דאמרי' בש"ס דתמורה הנ"ל בהיא שלמים וולדה חולין דליכא משום אי' חוב"ע כיון דלא קרינן בי' כי ירחק ממך המקום יל"ע דהתינח להילפותא דש"ס בקדושין (נ"ז:) דאיסור חולין בעזרה מקרא דכי ירחק ממך המקום אבל למאי דאריו"ח בשם ר' מאיר דאיסור חוב"ע היא מדאמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור ע"ש [ואף דמקשה שם על לימוד זה מה לשלי בשלך שכן עונש כרת עי' במקנה שכ' לישב דלכן לא חש ר' מאיר לפירכא זו משום דיליף משלי בשלך במולק עוף קדשים בחוץ דפטור מכרת כדילפינן בש"ס דזבחים (כ"ז) ואפ"ה אסובה"נ כן נמי שלך בשלי יעש"ה] א"כ שוב יש לומר דגם בהיא שלמים וולדה חולין אסור לשחוט משום חוב"ע מכח הולד דאע"ג דלא קרינא בי' כי ירחק ממך המקום הא לדידי' לא ילפינן משם איסור חוב"ע ורק משום דהוא שלך בשלי אסור א"כ בכל ענין ראוי לאסור

אפס דהד"נ דהא בש"ס דתמורה שם קאי אליבא דאביי דהוא בעי מיני' דר"י ואביי לשיטתו בקדושין שם לא ניח"ל הלימוד על חוב"ע משלי בשלך רק מקרא דכי ירחק ממך המקום ושפיר אמר בהיא שלמים וולדה חולין דליכא משום חוב"ע כיון דלא קרינא בי' כי ירחק ממך המקום וכ"ז לאביי אבל לר' יוחנן דיליף לאסור חוב"ע משלי בשלך וכו' וכנ"ל כיון דאמר כן בש"ר מאיר מסתמא הכי ס"ל א"כ לא מהני זה מה דלא קרינא בי' כי ירחק ממך המקום להתיר האיסור דחוב"ע דהא לאו מהכא ילפינן איסור חוב"ע רק משלי בשלך ובזה נכלל גם כשהמקצת קודש כיון דאיכא מקצת חולין הו"ל שלך בשלי ואסור וכמובן

ומעתה א"ש דברי התוס' שכתבו דהמותר שהוא חולין מצי מקדיש לי' כיון דקאי בקושייתם אמאי דפריך הש"ס להלן שם אליבא דר' יוחנן וכמשכ"ל ולריו"ח לא מהני מה שהמחצה קדוש בבכורים להתיר עיד"ז הכנסת המחצה חולין דהוא הרי יליף לאסור חוב"ע ממה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור וכנ"ל ודו"ק

ועפי"ז יש לישב קו' התוס' בגיטין (מ"ח.) בד"ה אי לאו דאריו"ח ק"פ וכו' שהקשה ר"ת דאיך מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד דקיי"ל כר"ל דק"פ לאו כקה"ג דמי וקיי"ל דבדאורייתא אין ברירה וא"כ יקשה כקושי' הש"ס דאיך משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יב"נ ע"ש. ולפי הנ"ל נראה דכבר הבאתי קו' התוס' לשי' רש"י דאפי' למ"ד אין ברירה יש לו בודאי חלק בו דמחייב בבכורים א"כ שפיר מצי מייתי בכורים גם בלאו חד בר חד עד יב"נ דהחצי הרי חייב בביכורים והמותר שהוא חולין מצי מקדיש לי' וכתבו התוס' על קו' זו דדוחק לומר דלא משכחת דמייתי ביכורים היינו כהלכתן שלא יצטרך להקדיש קאמר דלישנא משמע דלא מייתי כלל עש"ה ואמנם לשי' רש"י בע"כ צריך לומר כדוחק הזה דהא דקאמר בש"ס דאי לאו דאמרי' ק"פ כקה"ג דמי לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יב"נ היינו שיביאו ביכורים כהלכתן שלא יצטרכו תחבולה להקדיש וכנ"ל ואמנם כ"ז לריו"ח לשיטתו דס"ל דאיסור חוב"ע ילפינן ממה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור וא"כ בע"כ צריך להקדיש המותר שהוא חולין אף דא"א להפרידו מהמחצה השני' שהוא ביכורים ולא קרינא בי' כי ירחק ממך המקום מ"מ לריו"ח הרי זה לא מעלה ולא מוריד וכנ"ל וא"כ שפיר קאמר הש"ס בגיטין שם אליבי' דאי לאו דאמר דק"פ כקה"ג דמי לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד כיון דס"ל דאין ברירה א"כ ל"ה משכחת שיביאו ביכורים אי לא חד בר חד עד יב"נ (אם לא שיקדישו המותר ואח"כ יצטרכו לפדותו והוא עצה רחוקה ע' בש"ס דב"ב שם) אבל לדידן לק"מ כיון דאנן קיי"ל דאיסור חוב"ע הוא מילפותא דכי ירחק ממך המקום וכדמסיק בש"ס דקדושין שם וכ"פ רבינו הרמז"ל בפ"ב מה' שחיטה ה"א א"כ אפי' אין ברירה וק"פ לאו כקה"ג דמי מ"מ משכחת דמייתי ביכורים כיון שהמחצה בודאי שלו ומחויב בבכורים שוב ליכא איסור חוב"ע גם על המותר שהוא חולין כיון דלא מצי להפריד החולין מן הקודש דא"י איזה חלק קודש ואיזה חלק חולין וא"כ לא קרינן בי' כי ירחק ממך המקום ומותר להכניסו בעזרה והבן

ומ"ש בישוב קושייתך עפי"ד הס' שו"ת יד שלום (בסי' י"ד) שכתב לחלק בין איסור הכנסת חוב"ע לחולין שנשחטו בעזרה דדוקא בשחיטת חוב"ע אמרי' היכא דלא קרינן בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת שרי לשוחטו בעזרה משא"כ הכנסת חוב"ע אסור אפי' בכה"ג דלא הותר בריחוק מקום עכ"ד. הנה עיינתי שם וראיתי שכתב לחלק כן וחילי' מדברי המפורשים דאיסור הכנסת חוב"ע לא נלמד מהאי דכי ירחק ממך המקום כ"א מהלכה למשה מסיני והללממ"ס נאמרה אף בגוונא זאת וציין לעיין בשעה"מ פ"ב משחיטה יעיי"ש ואנכי בעניי במיעוט בקיאותי לא מצאתי למי מהמפורשים שיאמר את זה דהכנסת חוב"ע נאסר מהללממ"ס וע' במשל"מ