אמרי כהן יח

דוקא אין מזמנין אבל ברוכי מברכין וכד' הראב"ד ז"ל וא"ש בס"ד ודו"ק

עוד העיר כ"ת מש"ס קידושין שם דאמרינן מניין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר וכו' אם אינו קדוש נשיאות חטא למה וכו' עי"ש וע"ז הקשה דהא תרומה ילפינן מקדשים גם לענין שינה הכתוב לעכב כמבואר באחרונים, ולמ"ל קרא ע"ז והאיך ס"ד דלא הוי תרומתו תרומה הא בעינן שינה הכתוב לעכב עכ"ק כ"ת, והנה לפי"ד כ"ת בקושיתו עדיפה מיני' הו"ל להקשות מש"ס ערוכה (תמורה ה':) דמקשה לרבא דסובר כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני מתמורה וממקדיש בע"מ למזבח וכן ממתפיס תמימין לבדה"ב דמהני בהו ההקדש אע"ג דעבר אמימרא דרחמנא ע"ש ומאי פריך דילמא קדשים שאני דבעינן שינה הכתוב לעכב ולכן ל"א בהו כמדא"ר ל"ת אי עבד ל"מ וכמש"כ בשעה"מ פ"א מהל' קר"פ עי"ש משא"כ בחולין, וכבר ראיתי שהתעורר בקושי' זו בס' קב זהב (סי' י"א) ותי' דע"כ לא כתב השעה"מ הנ"ל דבקדשים ל"א אי עביד ל"מ רק אם היא הקדש כבר והתורה ציותה איך לעשות בו אז אי ליכא קרא לעכב אמרינן דלכ"ע מהני דהרי המקור לזה היא מקרא דמוצא שפתיך כמו"ש התוס' (בזבחים ה'.) ושם מיירי לענין פעולות בקדשים, אבל לענין להקדיש דבר כזה אם הקפידה רחמנא שלא להקדיש זה היא ככל התורה דלרבא לא מהני עכ"ד ספר הנ"ל ולפי"ז ל"ק גם קושי' כ"ת הנ"ל דשפיר הו"א דמכח שעבר אמימרא דרחמנא ותרם מן הרעה על היפה לא יועיל תרומתו ול"ש דבעינן שנה הכתוב לעכב כיון דלענין חלות התרומה אנן קאמינן ל"ב בזה שנה הכתוב לעכב דלא עדיפה מקדשים דל"ב בכה"ג שנה הכתוב לעכב ואמרינן אי עביד ל"מ דעבר אמימרא דרחמנא לפי הנ"ל

אמנם לפענ"ד נראה בישוב הקו' הנ"ל בתמורה שם עפי"ד הריטב"א (ביומא נ"ג) דהא דבעינן בקדשים שנה הכתוב לעכב היינו רק במידי דליכא לאו, אבל היכא דאיכא לאו ל"ב שנה הכתוב לעכב ובחד לאו משמע עיכובא וכמו"ש בשעה"מ בדעתו ז"ל עיי"ש, וא"כ א"ש מה דפריך בתמורה שם מתמורה ומכל הני כמקדיש בע"מ למזבח וכיו"ב דאית בהו לאוין ול"ב שנה הכתוב לעכב וקשה לרבא דנימא א"ע ל"מ, ואך לפי"ז יקשה עדיין קו' כ"ת בתורם מן הרעה על היפה דלא הוי לאו רק לאו הבא מכלל עשה דהוי עש ומאי פריך מינה בתמורה שם דנימא א"ע ל"מ הא בעינן שנה הכתוב לעכב בתמורה כמו בקדשים וכנ"ל, אכן עיקר הדבר שכ' כ"ת בשם האחרונים דתרומה ילפינן מקדשים לענין זה דבעינן שנה הכתוב לעכב לא ראיתי עוד בס' האחרונים ואם כי לא ראינו אינו ראי' אבל לפע"ד אין מקום לומר כן לדמות תרומה לקדשים לעני"ז דהא ד"ז דבעינן שנה הכתוב לעכב כתבו התוס' (זבחים ה'.) הנ"ל דילפינן מקרא דמוצא שפתיך תשמור וגו' וזה בקדשים כתיב בשחט שלא לשמן עש"ה וא"כ מנ"ל ללמוד תרומה מקדשים דהא איתא (בקידושין מ"א:) דלא ילפינן תרומה מקדשים שכן ישנה חול אצל קדשים עיי"ש. ועי' בס' אתוון דאורייתא מהג' רי"ע ז"ל כלל י"ב שהביא דברי הפנ"מ על הירושלמי פ' הערל ה"א דכ' תרומה קודש מיקרי ואמרינן בה אין למידין למד מן הלמד כבקדשים, ותמה עליו הג' הנ"ל דמנ"ל לומר כן כיון דזה בקדשים כתיב כדילפינן לה (בזבחים מ"ט:) מקרא א"כ היאך נלמוד תרומה מקדשים הלא קדשים חמירי מתרומה כמבואר (ביבמות ע"ג ע"ב) דמה לקדשים שכן פנקעכ"ס והעיר עוד בכ"ד בש"ס בעני"ז יעיי"ש וה"ה לענין שנה הכתוב לעכב דאין ללמוד תרומה מקדשים דהא תרי מדות אלו אין למדין למד מן הלמד ושנה הכתוב לעכב שייכי רק בקדשים ואין למידין תרומה מיני'

ובעיקר חידושו של השעה"מ שחידש דבקדשים ל"א כ"מ דא"ר ל"ת אי עבד ל"מ משום דבעינן שנה הכתוב לעכב וחילי' מש"ס (מנחות נ"ג.) דמקשה ואימא לא תאפה חמץ למיקם לגברא בלאו בעלמא איפסלו לא מיפסל עיי"ש והיינו דאע"ג דעובר בלאו לא אמרינן אעל"מ דקדשים שאני דבעינן בהו שנה הכתוב לעכב עכ"ל עיי"ש. עלה בדעתי לבאר טעמא דמילתא לפי"ד התשו' פנמ"א הנודע דאי עביד לא מהני היא מטעם קנס וע"כ במקח שהלוקח לא עושה איסור רק המוכר או להיפך ל"ש לומר א"ע ל"מ דלאחר לא קנסו עכ"ד, ולכן ל"ש לומר בקדשים א"ע ל"מ ולפסול הקדשים שעשה בהם איסור דהא הבעלים של קדשים היא הגבוה לא מיבעי' בקדשי קדשים בודאי דהגבוה היא בעליו אך אפי' בקדשים קלים לריה"ג דסובר ממון בעלים הן דעת הר"ח ז"ל בפירושו הנדפס עה"ג (בב"ק י"ג) דעכ"פ הגבוה היא שותף עם הבעלים דהאימורים לגבוה סלקי ע"ש וא"כ ל"ש לקנוס הגבוה משום דעבר אאיסור בהקדשים דקנס היא רק למי שעבר ולא לאחר לפי"ד הפ"מ הנ"ל וא"כ בקדשים לעולם יהי' הקנס לאתר דהיינו לגבוה לכן ל"ש קנס ול"א אעל"מ ומש"ה בעינן בהו שנה הכתוב לעכב לפסול בדיעבד

ואמנם התינח כעין ההיא דמנחות שם דמיירי שכבר הקדיש בהיתר ואח"כ עבר בדבר הקדש בלאו דלח תאפה חמץ ל"ש לקנסו ולפסול משום זה ההקדש ששייך לגבוה כנ"ל אבל במקדיש בע"מ למזבח ומתפיס תמימין לבדה"ב ותמורה וכל הני דאיירי שם בש"ס דתמורה מיניי' דעבר אלאו בגוף הקדישם שפיר מקשה בש"ס דנימא בהו א"ע לא מהני ולא יחול ההקדש ול"ש לומר בכאן כנ"ל דכיון דהגבוה בעליו של ההקדש אין לבטל ההקדש מכת עבירה של המקדיש ז"א דכיון דאין חפץ להקב"ה בהקדשות כאלו דאדרבה התוה"ק אסרה להקדיש בדר"ז כמו בע"מ למזבח ותמימין לבדה"ב א"כ אין מקום לומר שיחול ההקדש רק מכח רצון המקדיש דהקדישו לגבוה על זה שוב אמרי' דכמדארל"ת א"ע לא מהני והיינו שקנסינן לי' שלא יועילו מעשיו דכיון שעיקר ההקדש הוא באיסור בודאי אין רצון הגבוה שישאר הקדש כזה וא"כ ל"ש לקיים ההקדש מכח זכות הגבוה וכמו"ש האלשיך הקדוש בשה"ש עה"כ אפריון עשה לו המלך וגו' עמודיו עשה כסף רפידתו זהב וגו' תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים דהכונה דבאמת אין חשיבות כלל לפני השי"ת בעמודי כסף ורפידות זהב רק תוכו דהיינו פנימיות שלו בזה עיקר חפצו וז"ש רצוף אהבה מבנות ירושלים שהוא רואה אהבת ישראל אליו ית"ש לנדב מרכושם לכבודו עכד"ק, וא"כ המקדיש דבר שאסור להקדישו ועבר אלאו או אעשה א"כ ליכא בזה התוך של רצוף אהבה מבנ"י כיון דעבר אמימרא דרחמנא וא"כ למ"ל לגבוה החפץ הזה וכד' האלשיך הנ"ל וא"כ אין הפסד כלל לגבוה בביטול ההקדש כזה ורק להמקדיש איכא קנס בזה שמבטלין רצונו שרצה להקדיש ושפיר שייך לומר אעל"מ בזה משא"כ בהקדש שהקדיש בהיתר דנקנה