אמרי כהן יז

חטא אם יפריש תרומה אחרת כמשפטה מן היפה והודה בפ"א על שניהן, וע"כ דהנשיאות חטא אינה משום הודאה לבטלה רק משום דקדוש והועילו מעשיו שעבר על ד"ת והבן

ובעיקר דברי החו"ד הנ"ל שכ' דגם בלשון ארמית יש איסור לברך לבטלה עי' בפ"ת ליו"ד (סי' שכ"ח ס"ק א') שהפנ"י בברכות (י"ב) דעתו דליכא איסור לברך בלשון ארמית יעייש"ה

ומש"כ כת"ר בשם החת"ס שהסביר דאם שואל על חלה ל"ה ברכה לבטלה למפרע משום שכ"ה המצוה שיפריש ויהא לו היתר ע"י שאלה אח"כ ושפיר בירך וצונו להפריש תרומה חלה שכה צונו להפריש אותה עד"ז ולא ציין מקומו אי' כ"ה בתשו' חת"ס חיו"ד (סי' ש"כ) עיי"ש, וכה ראיתי למורי הגאון במנחת פתים ליו"ד (סי' שכ"ג ס"ח) שמפלפל בזה בשואל על הפרשת חלה דיהא ברכה לבטלה למפרע והביא מד' ס' יושע בפו"כ (סי' תקי"ח) ורש"ש נדרים (נ"ט) שהעירו בזה ע"ש ולפלא שלא זכר שר התורה ז"ל מד' החת"ס הנ"ל. ועלה בדעתי לישב הקו' הנ"ל דנימא דאינו קדוש רק דהנשיאות חטא משום דבירך לבטלה והיינו לפי"ד הרא"ם הנ"ל דעכ"פ ההודאה על הפרשת תומ"ע הוא מה"ת וכנ"ל, ואך נראה דהנה הא דר"ל דתורם מן הרעה על היפה אינו קדוש היא משום דכ"מ דארל"ת אעל"מ בתמורה שם וכבר ידוע מש"כ המהרי"ט לישב הקו' דנימא בשוחט בשבת אעל"מ ואמאי שחיטתו כשירה ותי' דזה הכלל דל"מ אינו רק במקום אי לא מהני יתוקן האיסור אמרי' דל"מ אבל אפי' אי לא מהני לא יתוקן האיסור בכה"ג לא אמרי' לא מהני ומודה רבא דמהני עכ"ד ז"ל ולפי"ז אדרבה אם הנשיאות חטא משום ברכה לבטלה א"כ מהראוי לומר דקדיש במפריש מן הרעה על היפה כדי שינצל מעבירה דלא תשא וגו' לד' הר"מ ז"ל דהוא לאו בברכה לבטלה וא"כ אין לומר דלא מהני דהא לא יתוקן האיסור בזה דל"מ דעי"ז יעבור בלאו דלא תשא ואם יהא קדוש יש איסור דתורם מרעה על היפה שהוא לאו הבא מכלל עשה וליכא איסור דלא תשא דהא הועיל הפרשתו בדיעבד עכ"פ וא"כ בכה"ג לי"ל אעל"מ דלא יתוקן האיסור וע"כ דהנשיאות חטא אינו משום ברכה לבטלה דמיירי כשמפריש עוד תרומ"ע כהוגן וכנ"ל וא"כ שפיר אמרינן אם אינו קדוש נשיאות חטא למה כיון דעיקר האיסור משום תורם מן הרעה על היפה ודו"ק כי חריף הוא

איברא דלענ"ד יש לעיין טובא בתורם מן הרעה על היפה אף למסקנא דקיי"ל דתרומתו תרומה אם לברך על הפרשתו דאע"ג דבדיעבד מועיל הפרשתו מכ"מ כיון דלכתחילה אין להפריש בדר"ז ואיכא איסור דאורייתא א"כ אין לברך ברכת הפרשת תרומה כמו דמצינו בשו"ע או"ח (סי' תרמ"ט ס"א) בגוזל לולב ושפהו דכשר דקניי' בשינוי מעשה ואעפי"כ לא יברך עליו עיי"ש ומזה למד המג"א (בסי' תרל"ז סק"ג) בסוכה גזולה שפסק שם הרמ"א דלכתחילה לא ישב בה ובדיעבד יצא דמ"מ אין לברך עליו דאע"ג דלית בה משום מצהב"ע כיון דלא קני' כלל אבל ברכה לא מברכינן והוכיח כן מתוס' רפ"ג דסוכה עיי"ש וא"כ ה"ה בנ"ד במפריש תרומה מן הרעה על היפה כיון דלכתחילה אסיר לעשות כן אין לברך ע"ז כמו בנידון דלולב וסוכה הנ"ל דבדיעבד יוצא המצוה מכ"מ לענין ברכה צריך להיות נקי מכל סוג איסור ואם לא כן הוי מנאץ – ואולם לפע"ד דבד"ז כבר נחלקו רבותינו הרמב"ם והראב"ד ז"ל בפ"א מה' ברכות הי"ט וז"ל הרמב"ם שם כל האוכל דבר איסור בין בזדון ובין בשגגה אין לברך עליו לא בתחילה ולא בסוף ובהשגות הראב"ד כ' עליו וז"ל טעה בזה טעות גדולה שלא אמרו שאין מברכין אלא מזמנים עליהם לומר שאין חשיבות קביעות הואיל ואוכלין דבר איסור והיא כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל ברכה תחילה וסוף למה לא יברכו עכ"ל עיי"ש א"כ ה"ה דלענין ברכת המצות במקום שאיכא איסורא תליא בפלוגתא הנ"ל דלהרמב"ם ז"ל אין מברכין על מצוה שיש בעשייתה עברה אע"ג שיצא בדיעבד יד"ח המצוה כמו בברכת הנהנין שאין מברך במקום אכילת איסור אע"פ שהוא נהנה, ולדעת הראב"ד ז"ל דמברך ברכת הנהנין על אכילת איסור ה"ה בברכת המצות שמברך אע"ג דעבר אאיסור בשעת מעשה, ואין לחלק בין ברכת הנהנין לברכת המצות דהא מקור פלוגתתם נובע מד' הש"ס ב"ק (צ"ד.) דראב"י אומר הרי שגזל סאה חטין טחנה לשה ואפאה והפריש מינה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ וע"ז נאמר בוצע ברך נאץ ה' עיי"ש והוכיח מזה הרא"ש ז"ל כד' הראב"ד הנ"ל דאף שיש איסור גזל מכ"מ חייב לברך אלא שברכתו היא ניאוץ ומרן הכ"מ שם מיישב לד' הרמב"ם ז"ל דהכונה היא להיפוך דכיצד מברך והלא אם הי' מברך אינו אלא מנאץ הלכך לא מברך באמת עכ"ד ז"ל עיי"ש. ש"מ דאע"ג דשם קאי לענין ברכת הפרשת חלה שהיא ברכת המצות אעפ"כ במחלקות שנוי' אם לברך ברכה במקום דאיכא דררא דאיסורא, וא"כ כ"ה לענין מפריש מן הרעה על היפה דאיכא איסורא בשעת הפרשה יהא תלי' במחלקות הנ"ל אם לברך על הפרשת תרומה זאת, וכאמור

וראיתי בפרמ"ג או"ח (סי' קצ"ו) במשבצות ס"ק א' שהעיר לד' הראב"ד דמברך לפניו מש"ס ברכות (נ"ב:) דבשמים של ע"ז אין מברכין עליהם ותי' דבאיסור תורה מודה הראב"ד ז"ל דאין מברך דעיקר ראיתו מפ' שלשה שאכלו (מ"ה.) טבל דרבנן אין מזמנין הא מברכין עכ"ל הפרמ"ג עי"ש וכונת הפרמ"ג דבש"ס ברכות (מ"ז ע"ב) מוקמינן למתני' דרפ"ג שאכלו בטבל טבול דרבנן ולכן בהא הוא דמדייק הראב"ד ז"ל דאין מזמנין אבל מברכין משא"כ באיסור תורה אין מברכין ג"כ כדמוכח מבשמים של ע"ז שמבואר במשנה דלקמן ר"פ אלו דברים שאין מברכין עליהם, ועפ"י הנחה הזאת יתיישב לנכון קושי' הצל"ח לברכות שם בהא דמקשה אמתני' דקתני דטבל אין מזמנין עליו פשיטא ע"ש שהוצרך לתרץ מכח זה דמתני' איירי בטבל דרבנן כנ"ל והקשה בצל"ח לד' הראב"ד ז"ל מאי פריך הגמרא דילמא לדיוקא איצטרך דדוקא אין מזמנין הא ברוכי מברך לעצמו עכ"ק עיי"ש ולפי הנ"ל ניחא דהא לפי הס"ד מעיקרא דמתני' איירי בטבל הטבול מדאורייתא א"א לומר דלדיוקא אתי דדוקא אין מזמנין הא ברוכי מברכין דהא האמת היא דעל איסור תורה אין מברכין ג"כ כדמוכח ממשנה דר"פ א"ד הנ"ל בבשמים של ע"ז שאין מברכין ובע"כ הוי דחקינין לומר דמתני' ל"ד נקיט אין מזמנין אלא דה"ה שאין מברכין וכמו"ש הכ"מ והלח"מ לישב לישנא דמתני' אליבא הרמב"ם ז"ל שסובר שאין מברכין ג"כ ולכן שפיר פריך הש"ס להס"ד פשיטא שאין מזמנין כיון דאין מברכין ברהמ"ז מכש"כ דאין מזמנין ומשני דמתני' איירי בטבל טבול מדרבנן ומש"ה