אמרי כהן קעח

סופ"ב דמעילה כמו שנרשם בש"ס בצידו ושם בתוספתא פתא מסיים ע"ז בזה"ל אצל בעה"ב בין כך ובין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל חנוני כבעה"ב דברי ר"מ עכ"ל ע"ש ומשמע להדיא דברישא ג"כ מודה ר"מ שהרי הוסיף ע"ז לומר דחנוני כבעה"ב ואי הוי פליג ארישא ל"ה מוסיף למיתני ע"ז וכמובן וא"כ שפיר מקשה הש"ס בב"מ שם דאי אמרת אפי' נאנסו חייב השולחני הנפקד מאי איריא הוציא אפי' לא הוציא נמי מעל הגזבר שכבר הוציאו מרשותו לרשות השולחני כיון שהשולחני חייב בכל אחריות וכנ"ל ומעל במזיד עכ"פ לר"מ מכח ש"ר ואע"ג דליכא בכאן הנאה דאסור להחזיק לו טובה הרי בכאן אליבא דר"מ קיימינן ולדידי' מעילה דש"ר אינה מטעם הנאה כלל ומתורץ קושי' מו"ר הגז"ל הנ"ל. ועי' בחי' המקנה לקדושין (מ"ב:) שכ' דלר"מ אמרי' ישלד"ע במעילה במזיד עיי"ש וע' בלשון רש"י בב"מ שם בד"ה המפקיד מעות כו' ע"ש וצע"ק ע"ד לפי הנ"ל

והנה נמשכתי קצת לפלפל מענין לענין לחביבות ד' מעכת"ה במש"כ ע"ד המהרש"א וכבר כתבתי הנלפע"ד בישוב ד' המהרש"א ואמנם לפע"ד צ"ע ע"ד המהרש"א בטעמו לחלק בין גזל הדיוט לגזל גבוה כנ"ל דעדיין לא העלה ארוכה בטעם זה דהא במה דאמרי' בש"ס דב"ב שם שבגזל הדיוט הקדים חטא למעילה וכו' פי' הרשב"ם שם וז"ל הקדים בו חטא למעילה דכתיב ונפש כי תחטא ומעלה מעל וכחש בעמיתו וגו' דמיד בהתחלת הגזל קרי לה חוטא משעת כפירה וגבי הקדש כתיב כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דאינו נקרא חוטא עד שנהנה עכ"ל הרי מבואר דבגזל הדיוט מתחיל החטא משעת כפירה אע"ג שאז עדיין לא גזל ג"כ דאפי' למאי דמוקמינן בש"ס דב"מ (מ"ח.) כגון שיחד לו כלי להלואתו וכן לעשקו ע"ש אבל מ"מ הרי בשעת כפירה עדיין לא גזל הכלי רק שכפר בפה נקרא תיכף חוטא אף קודם שנשבע לשקר דשבועה כתיבא בקרא אח"כ וא"כ ל"ש בזה טעם המהרש"א הנ"ל דבגזל הדיוט תיכף שגוזל יצא הגזילה מרשותו של נגזל ומיקרי גזל דהרי בכאן עדיין לא גזל רק שכפר ואעפי"כ נקרא חוטא ובעכצ"ל שבעבירה שבין אדם לחבירו החמירה התוה"ק טפי ומיקרי חוטא תיכף בעת שבדעתו להזיק לחבירו משא"כ בעבירה שבין אדם למקום וכעין דמצינו בב"מ (דף ס"א.) דהטומן משקלותיו במלח עובר משעת עשיי' עש"ה ובפרש"י והיינו נמי עבירה שבין אדם לחבירו אבל ד' המהרש"א ז"ל הנ"ל בטעמו צ"ע לפע"ד

סימן מד

ב"ה

שלום אשיב להבחור המופלא ומופלג שיננא וחריפא מר דוד שטיעגליץ מ"י מבאכניא

מכתבך עם חידו"ת גם הספר "כרם אפרים" ממר זקינך ידידי הרה"ג וכו' שיחי', לנכון קבלתי ואביע לך תודה על המנחה ומחמת טירדות שונות שהייתי מוקף מכל צד לפני חג הפסח העבר לא יכולתי להשיב לך עד כה שנפניתי לתשו'

הבאת דברי התוס' גיטין (מ"ז:) בד"ה טבל וחולין מעורבין זב"ז שהקשו שם לד' רש"י דבשותפין אמרינן שאין לך כל חטה וחטה שאין חצי' חולין וחצי' טבל א"כ למה אמרינן לקמן בש"ס דאי קנין פירות לאו כקה"ג דמי והאחין שחלקו לקוחות הן לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד הא אפי' למ"ד אין ברירה יש לו בודאי חלק בו דמחייב בבכורים והמותר שהוא תולין מצי מקדיש לי' כדאמרי' (בב"ב פ"א:) כו' ע"ש והערת דלמה יצטרך להקדיש המותר שהוא חולין והיינו משום דאל"כ יהי' חולין בעזרה והרי בש"ס דתמורה (י"א:) אמרינן בהיא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים דלא הוי חולין בעזרה כיון דלא קרינא בה כי ירחק ממך המקום וזבחת עיי"ש וא"כ ה"נ כאן דבכל חטה מעורב מחצה שלו שהוא חייב בבכורים ומחויב להביאו לעזרה א"כ גם מחצה השני' שהיא חולין מותר להביאו לשם כיון דא"א להפריד החולין מהקודש דהיינו בכורים והו"ל כהיא שלמים וולדה חולין דשרינן עכ"ד ויפה הערות לכאורה בזה. ומה שנלפע"ד בישוב הדבר דהנה בש"ס דמכות (י"ט.) אמרי' דבכורים מאמתי חייבין עליהן משיראו פני הבית ורבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' בכורים ה"א מפרש דהיינו משהגיע לפנים מחומת ירושלים ואז רואים פני הבתים של עיר וכמו"ש שם וז"ל ולפיכך זר שאכל בכורים בכל מקום חייב מיתה ביד"ש והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים עכ"ל ע"ש ובכ"מ שם שכ' טעמו ונימוקו יעיי"ש ואכן אין כן דעת התוס' שכ' בדף (י"ח:) בד"ה בכורים מאימתי חייבין עליהן וז"ל זר מיתה וכהן מלקות חוץ לחומה שמצותו בפנים בעזרה עכ"ל ע"ש ופי' בס' שיח יצחק עמ"ס מכות שם דכוונת התוס' בסו"ד היא לפרש הא דאמרי' בש"ס דבכורים מאימתי חייבים עליהם משיראו פני הבית דהוא כשנכנסו לעזרה דזה מיקרי ראו פני הבית לא כמו"ש הרמב"ם ז"ל הנ"ל דהיינו משנכנסו לחומת ירושלים וכ' שכ"מ גם מד' רש"י שפי' שם בד"ה משיראו פני הבית משנכנסו לעזרה ע"ש ומשמע דגם הכא פי' כן דחיוב לזר על אכילת בכורים הוא משנכנסו לעזרה, ולפי"ז א"ש ד' התוס' שהוצרכו לומר דהחצי חולין יקדיש כדי שלא יהא חולין בעזרה דהא אין להתיר מטעם שאיכא מעורב מחצה בכורים ולא קרינא בי' כי ירחק ממך המקום וכנ"ל דהא אפילו המחצה בכורים כ"ז שלא הכניסם לעזרה יכול לאוכלם בכל מקום שהוא אפי' בלי הנחה אצל המזבח כלל דהא אין חייבין עליהם כ"ז שלא ראו פני הבית וח"כ שוב מיקרי כי ירחק ממך המקום והתוס' לשיטתיי' אזלי בפי' ראיי' פני הבית ובפרט דקאי אפרש"י ורש"י ג"כ פירש הכא ראו פני הבית וכנ"ל ומשו"ה כ' דהמותר מצי מקדיש לי' ולא יהי' חולין בעזרה וכמבואר בב"ב שם

איברא דבגוף הדבר שכתבתי דבכורים כ"ז שלא ראו פני הבית ליכא איסורא לאוכלם בחוץ אפי' קודם תנופה והנחה כדמוכח מש"ס דמכות הנ"ל יל"ע בי' דבס' שיח יצחק למכות שם כ' דנהי דאמרי' בש"ס דהחיוב הוא על בכורים דוקא משיראו פני הבית היינו דמעיקרא אין חיוב מיתה לזר האוכלם אבל מ"מ איסורא איכא לזר ואפי' לכהן שלא לאוכלם קודם שראו פני הבית יעיי"ש ובקונטריסי עיטור בכורים שהכנותי בעזה"י ע"ד רבינו הרמב"ם ז"ל ה' בכורים הבאתי מד' הר"ש רפ"ב דבכורים ומד' הרדב"ז בפי' על הרמז"ל שמוכח ג"כ מדבריהם ז"ל דגם קודם שראו פני הבית איסורא איכא בבכורים לאוכלם יעיי"ש בדבריהם ז"ל

ואך מלשון הש"ס דמכות שם דקאמר בכורים מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם כו' משמע להדיא דליכא שום איסור בבכורים עד שלא ראו פני הבית כמו בחולין גמורין וכבר הערותי