אמרי כהן קעז

שמבואר מדבריו ז"ל דשייך מעילה דשינוי רשות גם בקדוה"ג כחטאת העוף ע"ש ואחרי בקשת הסליחה יפלא בעיני על מו"ר הגז"ל שתפס במוחלט הפי' בד' רש"י דמעילה הנ"ל שהוא מעילה דשינוי רשות והמעיין בד' רש"י יראה שעדיין צ"ע בכוונתו שז"ל בד"ה חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה בפה אפי' אם נהנה ממנה מחיים כגון שמוכרה דהוציאה לחולין עכ"ל הנה התחיל לכתוב אם נהנה ממנה מחיים משמע דמטעם מעילה דהנאה קאתי עלה וסיים כגון שמוכרה דהוציאה לחולין משמע דהוא משום מעילה דהוצאה מרשות לרשות וזה הוא סתירה בד' מיני' ובי' והנלפע"ד בישוב ד' רש"י ז"ל דהנה בעיקר הדבר אם יש מעילה דהוצאה מרשות לרשות בקדוה"ג מצד הסברא נראה דצדקו ד' השעה"מ הנ"ל דבקדוה"ג לא יהי' מעילה זאת כיון דקיי"ל בקדוה"ג דלא יצא לחולין ע"י מעילה וי"ב מועל אחר מועל כמבואר במעילה (י"ט:) א"כ במה שמוציאו מרשות לרשות לא אהני מעשיו כלל ונשאר בבי גזא דרחמנא בכל מקום שהוא ולא עביד כלום ובשלמא בקדו"ד מעל בש"ר משום שיוצא לחולין ע"י מעילה אבל בקדוה"ג נראה דלית בי' רק מעילה דהנאה שאז מעל שפיר משום ההנאה עכ"פ משא"כ בש"ר דלא עביד כלום (ואין לומר דאע"ג דלא אהני מעשיו מ"מ עובר ומעל כשהוציא מרשות לרשות כמו דאמרי' לרבא אעל"מ והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כן י"ל לענין מעילה דש"ר בקדוה"ג ז"א מלבד דבשוגג ל"ש לומר דעבר אמימרא דרחמנא כיון דשוגג הי' וכמו"ש בתשו' אמר"י ח"ב (סי' ח') ומעילה הוא רק בשוגג א"כ אם לא אהני מעשיו למה מעל מלבד זה כבר כ' במנ"ח מצוה רפ"ה דהא דאמרי' לרבא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ואע"ג דלא מהני מעשיו היינו רק באופן שלולי הלאו הי' מעשיו מועילין ורק מחמת הלאו אמרי' דל"מ אז אמרי' דמ"מ עבר על הלאו כיון דהלאו הוא סיבה שלא יועילו מעשיו אבל בכה"ג דגם בלי הלאו לא עשה כלום אז אמרי' דאינו עובר בהלאו כלל יעיי"ש בעומק דבריו ז"ל וכאן בקדוה"ג גם בל"ז שמועל בהו א"י לחולין בהוצאה מרשות לרשות כיון דקדוה"ג הם א"כ ל"ש בזה לומר שלכן מעל משום דעבר אמימרא דרחמנא כיון דלא מהני מעשיו בלא"ה והבן)

ואמנם כ"ז א"נ דמעילה דשינוי רשות הוא מעילה בפ"ע ואינה מטעם הנאה שפיר מסתברא לחלק כנ"ל דבקדוה"ג לית מעילה זו וכנ"ל אבל לשי' הראב"ד הנ"ל דגם מעילה דש"ר הוא מטעם הנאה דאפי' בנותן מתנה לחבירו יש לו הנאה שחבירו יחזיק לו טובה א"כ פשיטא דזה שייך גם בקדוה"ג כיון דעכ"פ יש בקדוה"ג מעילה דהנאה ובש"ר הרי איכא הנאה לפי"ד הראב"ד ז"ל הנ"ל. ומעתה הד"נ דהתוס' לשיטתם אזלי שכתבו במעילה (י"ח:) בסוד"ה ואומר וימעלו בנ"י וכו' דמעילה דשינוי רשות הוא אעפ"י שלא נהנה כלל עיי"ש ולכן כתבו התוס' בקדושין דבקדוה"ג לית בי' מעילה דהוצאה מרשות לרשות כיון דהנאה ליכא בזה ורק משום שמוציאו מרשות לרשות וזה ליכא בקדוה"ג וכמו"ש בשעה"מ הנ"ל להוכיח מדבריהם ז"ל שם אבל רש"י יסבור כשי' הראב"ד ז"ל דמעילה דשינוי רשות הוא ג"כ מטעם הנאה וא"כ גם בקדוה"ג איכא מעילה בש"ר כיון שנהנה עכ"פ ואחרי עלות כ"ז א"ש ד' רש"י הנ"ל שבא לומר דבקדוה"ג כחטה"ע יש מעילה דש"ר ולכן הוצרך לומר בלשונו הזך אם נהנה ממנה מחיים כגון שמכרה כו' היינו דהנאה היא ע"י המכירה שהוא שינוי רשות והרי יש לו הנאה מזה דמעילה של ש"ר הוא ג"כ מטעם הנאה ו ומשו"ה איכא מעילה דש"ר גם בקדוה"ג כחטאת העוף דזיל בתר טעמא וכנ"ל

אבל מה שסיים רש"י ז"ל בלשונו דהוציאה לחולין עדיין צ"ע דהא קדוה"ג א"י לחולין ואולי י"ל דסתם מתני' ר"מ היא ור"מ הרי ס"ל בקדושין (נ"ה) דהקדש במזיד מתחלל גם בקדוה"ג עש"ה ואיירי הכא בכה"ג אבל יל"ע בזה בענ"ז לקמן ממה שאכתוב בעני"ז

ובעיקר דברי הראב"ד הנ"ל שכ' דמעילה דש"ר הוא מטעם הנאה ראיתי מאז בחידושי מורי הגאון מוהר"מ אריק האבדפ"ק זצ"ל שהקשה עליו מש"ס דב"מ (מ"ג.) דפריך התם לרב הונא דאמר במפקיד מעות מותרין אצל שולחני אם אבדו חייב באחריותן אפי' באונס חייב מהא דקתני המפקיד מעות אצל שולחני כו' ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל הגזבר ואי אמרת אפי' נאנסו מאי איריא הוציא אפי' לא הוציא נמי ופרש"י נמצא משעה שהפקידו אצלו יצאו מרשות הקדש ובאו לרשות שולחני ונעשה כמי שלוה לו ואין הוצאה גדולה מזו מאי איריא הוציא עכ"ל ע"ש וכ"כ התוס' בב"מ (כ"ט.) בד"ה והוי שואל עליי' דהוא כהלואה ממש ע"ש והרי במלוה את חבירו אסור להחזיק לו טובה אפי' בדברים כמבואר בש"ס דב"מ ויו"ד (סי' ק"ס) ובתוס' קדושין (ח':) ד"ה צדקה מוכח דרבית דברים אסור מה"ת א"כ מאי מקשה הש"ס דלמעול הא אדרבה כיון דהוי כמלוה ואסור להחזיק לו טובה א"כ לא נהנה הגזבר המוציא מעות הקדש בשינוי רשות זה ולכן לא מעל הגזבר בלא הוציא רק בהוציא מעל דהוי כשלוחו עכ"ק והניח בצע"ג. ולפעד"נ לתרץ דעד כאן לא כתב הראב"ד ז"ל דמעילה דשינוי רשות הוא מטעם הנאה וכנ"ל רק אליבא דהלכתא דקיי"ל דהקדש בשוגג מתחלל אבל לר"מ דס"ל בקדושין (נ"ד:) דהקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה בלבד ופרש"י האוכל ככר של הקדש דאזל לי' הקדש וה"ה להדליק נר ולכל הנאה אבל הוצאת מעות הקדש אין בהם מעילה דלא נפקי מרשות הקדש עכ"ל ע"ש וכ"כ התוס' שם בד"ה לא אמרו כו' דבנהנה מגוף ההקדש הוי כמו אכילה ולא אתא אלא למעוטי הוצאה ע"ש וע' בתוס' שם לעיל (בדף נ"ג:) בד"ה אף במכר כו' שכתבו דאליבא דר"מ הא דמועלין בש"ר דוקא במזיד ולא בשוגג יעייש"ה. ולפי"ז ליכא למימר אליבא דר"מ דשינוי רשות הוא ג"כ מיחשיב כנהנה לענין מעילה בהקדש דא"כ מהראוי שיהא מעילה דש"ר גם בשוגג כמו דאיכא מעילה דהנאה בשוגג ג"כ אליבי' ולמה מעילה דש"ר אינו רק במזיד לר"מ ובעכצ"ל דלר"מ מעילה דש"ר אינו מטעם הנאה דמה שזה מחזיק לו טובה או אפי' נוטל מעות עבור זה לא מיחשיב הנאה כיון שאינו הנאה מגופה של הקדש וע' בחי' ח"ס על מס' חולין (ד':) שהביא ד' הרמב"ן ז"ל בחי' לע"ז דבאיסוה"נ כל מכירה שרי ולא נאסר רק נהנה מגוף האיסור אך בנבילה מותר בע"כ הנאה דאל"כ ל"ה נקרא מכירה דעפרא בעלמא הוא ומה שמקבל עבורו הוא גזל ולא מכירה ומדכתיב בקרא בנבילה לשון מכירה ש"מ דמותר בכל הנאות עכ"ד ז"ל ע"ש והוא כנ"ל

ומעתה שזכינו לזה דאליבא דר"מ מודה הראב"ד ז"ל דמעילה דש"ר אינה מטעם הנאה אלא משום הוצאה בלבד ולא כתב כן ק אליבא דר"י דפליג אר"מ וסובר דהקדש בשוגג מתחלל גם בהוצאה וקיי"ל כוותי' שפיר יש מקום לומר כחידושו א"כ י"ל דשפיר מקשה בש"ס דב"מ שם מהברייתא הנ"ל שהוא תוספתא