אמרי כהן קעו

הגזילה מרשותו של נגזל ומיקרי גזל אבל בהקדש כ"ז שהוא בעין ביד הנגזל כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולכך ל"ה חוטא עד שנהנה ממנו עכ"ד ע"ש וא"כ באמת קודש חמיר רק שבהדיוט הגזילה הוא מיד שגזל ובהקדש הוי בבי גזא דרחמנא עד שנהנה עכ"ד

ולא הבנתי ד' מעכת"ה דלפי הבנתו בדברי המהרש"א כנ"ל א"כ תיקשי אליבי' ד' הש"ס גופא דלמה אמרי' קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא ומאי ראי' מזה להוכיח דגזל הדיוט חמיר יותר הא מה שהקדים חטא למעילה בהדיוט אינו מצד חומר האיסור בגזילתו רק משום שעובר תיכף בעת שגיזל שיצא מרשותו של נגזל משא"כ בהקדש וכנ"ל אבל לעולם גזל הגבוה חמיר ור' לוי הרי אומר קשה גזל הדיוט מגזל גבוה ובע"כ צריך לפרש כוונת המהרש"א ז"ל דבאמת מטעם זה גופא שבגזל עובר תיכף משעה שגוזל ובהקדש אינו עובר עד שיהנה ממנו הוא חמיר יותר גזל הדיוט מגזל גבוה שהרי בגזל הדיוט האיסור מתחיל מעיקרא מבגזל גבוה וז"ש בש"ס דקשה גזל הדיוט מגזל גבוה וא"כ הדקו"ל מה שהקשיתי בש"ס דב"מ הנ"ל ואין מקום לתירוצו הנ"ל וכמובן

ולכאורה יש לעיין במה שכתבתי בכוונת המהרש"א ז"ל דמה"ט חמיר גזל הדיוט מגזל גבוה משום שבגזל הדיוט האיסור מתחיל תיכף בשעה שגוזל אבל בגזל גבוה אינו עובר עד שיהנה ומאי חומרא הוא זה דלעומת זה הרי בגזל אינו עושה איסור שוב אח"כ בעת שנהנה מהגזילה דכבר עבר אלאו דגזל בשעה שגוזלה ומה יוסיף לעבור אם נהנה ממנה אח"כ עוד ובהקדש עובר אאיסור מעילה בעת שנהנה ממנה וא"כ בשניהם עובר רק פ"א רק דבגזל הדיוט עובר בתחילה בעת שגוזל ובהקדש בעת שנהנה וא"כ כאן דאיירי במועל בהקדש שכבר נהנה ממנה א"כ למה אמר דקשה גזל הדיוט מגזל גבוה ואך באמת הד"נ לפי"מ דאמרי' בב"ק (ס"ה.) האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחברי' מעיקרא שוויא זוזא ולבסוף שויא ארבע זוזא תברי' או שתיי' משלם ד' ופרש"י שם ובהמפקיד מפרש טעמא דכל כמה דאיתא בעינא ברשות דמרה קיימא דהא בעי לאהדורי הלכך ברשותה דמרה הוקרה וההוא שעתא דתברה ושתיי' הוא דקא גזיל לי' כו' עייש"ה הרי מוכח מד' רש"י הנ"ל דבגזל אם נהנה ממנו אח"כ היינו ששותהו וכיו"ב שמכלהו עושה איסור גזילה מחדש וכמו"ש באמת הנתיה"מ בחו"מ (סי' ל"ד ס"ק ה') להוכיח כן מד' רש"י הנ"ל דבגזל אם עושה בו שינוי הו"ל גזל מחדש כיון שע"י השינוי מוציאו מרשות בעליו יעיי"ש בדבריו ז"ל וא"כ בכל גזל הדיוט מלבד האיסור שעובר תיכף בעת שגוזל יש ג"כ איסור בעת שנהנה ממנה אח"כ ולא יוכל להחזירה בעינא משא"כ בהקדש היינו גזל גבוה אינו עובר רק בעת שנהנה לא קודם וא"כ גזל הדיוט חמיר מיני' וא"ש דברינו בכוונת המהרש"א ז"ל הנ"ל

ועוד יש להוסיף ע"ד הנ"ל לפימ"ש בהגהות אמ"ב לחו"מ שם מחו"ז הגאון מוהרב"פ מלייפניק זצ"ל להוכיח מד' הרמב"ם ז"ל בריש ה' גזילה דלנתק הלאו דגזילה ולקיים המצ"ע דוהשיב את הגזילה א"א רק כשמחזיר גוף הגזילה כעין שגזל כדכתיב והשיב וגו' אשר גזל אבל כשנאבד גוף הגזילה נתבטל העשה דוהשיב וא"א עוד לנתק הלאו דגזילה רק כיון שמ"מ חייב הגזלן בתשלומין כפי שווי' של הגדלה אין עליו עוד חיוב מלקות דאין לוקה ומשלם יעיי"ש שכ' עפי"ז דברים נחמדים וא"כ בגזל הדיוט מלבד עצם איסורא דגזילה עובר ג"כ בעת שנהנה ממנו ומבערה מן העולם דהרי מבטל העשה דוהשיב את הגזילה דעד עתה הי' יכול לקיימה ולנתק הלאו שעבר משא"כ כעת שנהנה ממנה ע"י שאוכלה וכיו"ב וא"כ גזל הדיוט חמיר מגזל גבוה שעובר בעת הגזל וגם אח"כ וכנ"ל, וע' בס' טל תורה ב"ק י"א מש"כ בעני"ז יעיי"ש

והנה מעכת"ה העיר בדברי המהרש"א הנ"ל דהרי יש מעילה דשינוי רשות ג"כ מלבד מעילה דהנאה וא"כ גם בהקדש עובר תיכף בשעה ששינהו ומוציאו מרשות הקדש לרשות חול ודמי לגזל הדיוט ולמה אמר דקשה גזל הדיוט מגזל גבוה דבגזל גבוה אינו עובר רק עד שיהנה וכפי' המהרש"א הנ"ל ומה שי"ל לפע"ד בישוב ד' המהרש"א עפימ"ש הראב"ד ז"ל בפירושו על התו"כ בפ' ויקרא דמעילה דשינוי רשות הוא ג"כ מטעם הנאה ולכן בנתנה לחבירו מעל משום שנהנה בזה שחבירו יחזיק לו טובה עש"ה וא"כ בהקדש לעולם לא מעל רק עד שיהנה אבל בהדיוט משעה שגוזלו ממנו מעל ולא מטעם הנאה רק משום שמוציאו מרשות חבירו עובר דהא ילפינן בש"ס דב"מ (ס"א:) דאפי' בגונב ע"מ למקט או ע"מ לשלם תשלומי כפל עובר אע"ג שאינו נהנה כלל מהגניבה אדרבה רוצה להנות לחבירו וכפרש"י שם יעיי"ש אבל במעילה דהקדש אינו עובר רק משום שנהנה ואפי' בש"ר המעילה ג"כ מטעם הנאה לד' הראב"ד ז"ל הנ"ל משא"כ כשהוא לצורך הקדש אינו מועל באמת וכדאיתא בירושלמי הובא בתוס' פסחים (ס"ו:) בד"ה והא קא עביד עבודה כו' דכל שהוא לצורך הקרבן אין בו מעילה עייש"ה וז"ש דקשה גזל הדיוט מגזל גבוה וכפי' המהרש"א דבגזל הדיוט עובר תיכף בעת שגוזל אבל בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא הוא אינו עובר רק משום שנהנה ואפי' בש"ר הטעם שמעל משום שנהנה

ועוד נראה בישוב ד' המהרש"א דהרי בש"ס דתמורה (ל"ב:) אר"י אין מעילה מפורשת מה"ת אלא בעולה בלבד שנא' נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' המיוחדין לה' ע"ש וא"כ דקרא מיירי בעולה דהוא קדושת הגוף והשעה"מ בפ"ו מה' מעילה כ' להוכיח מד' התוס' בקדושין (נ"ד:) בד"ה קרבן דאין מעילה בשינוי רשות בקדוה"ג דלא נפקא לחולין ע"י מעילה ולא אהני מעשיו כלום וליכא בקדוה"ג רק מעילה דהנאה עש"ה וא"כ י"ל דכוונת המהרש"א הנ"ל לחלק בין גזל הדיוט לגזל גבוה דהיינו מעילה בקדוה"ג דאיירי מיני' קרא הנ"ל דבקדוה"ג ליכא רק מעילה בהנאה ולא בהוצאה מרשות לרשות ולא דמי לגזל הדיוט שתיכף עובר בשעה שגזלו ואם כי יש לפקפק בזה עפי"ד התוס' במעילה (ט"ו.) בד"ה מחוורת' לומר שכתבו שם דקרא דמעילה איירי גם בקדשי בדה"ב לר"י יעייש"ה ובקדשי בה"ב הרי יש מעילה דהוצאה ג"כ דקדו"ד הם וא"כ הדקול"ד, כנ"ל אבל י"ל דכיון דקרא איירי במעילה דעולה ג"כ שהוא קדוה"ג ושם ליכא מעילה בש"ר רק בנהנה משו"ה הקדים בו מעילה לחטא משא"כ בגזל הדיוט דלעולם עובר תיכף בשעה שגוזל הממון מרשות חבירו וכד' המהרש"א הנ"ל

ומורינו הגאון זצ"ל בספרו מנחת פתים לחו"מ (סי' רע"ה סעי' ג') העיר ע"ד השעה"מ הנ"ל מד' רש"י במעילה (ח'.) בד"ה חטאת העוף