אמרי כהן קעד

י"ל דשפיר מפרש רש"י ז"ל דרבה ור"א בקרא דלו יהי' פליגי אף דכ"ע מודים דמעילה דאורייתא ליכא והיינו דכבר נודע מה שחידש הטור"ז ביו"ד (סי' קי"ז) דדבר המפורש בתורה להתיר לא מצו חכמים לאסור ובפרמ"ג בפת"כ צידד לפי"ד הטו"ז דה"ה דבר הנלמד מי"ג מדות הוא כדבר המפורש בתורה של"י חכמים לגזור עליו עיי"ש וא"כ אם נלמוד מגז"ש דלו יהי' מאשם דעצמות שפרשו לאחר זריקה אין מועלין בהן לא יכלו גם חז"ל לגזור מעילה דרבנן כיון שמפורש בתורה מגז"ש דליכא מעילה בהו לאחר זריקה ומשו"ה צ"ל לרבה דגז"ש דלו יהי' אתיא להתיר עצמות שפרשו לפני זריקה וא"כ עצמות שפרשו לאח"ז אינן מפורש בתורה להיתירא ושפיר גזרו חז"ל מעילה בהו ואמנם ז"ד לרבה דסובר דאיכא עכ"פ מעילה גמורה דרבנן בעצמות שפרשו לאח"ז אבל ר"א דאמר לא נהנין ולא מועלין דגם מעילה דרבנן ליכא רק איסורא בעלמא הוא דרכיב עלה שפיר י"ל דדרשינן גז"ש דלו יהי' דאשם להתיר עצמות שפרשו לאח"ז וכפרש"י הנ"ל ואעפי"כ הטילו חז"ל איסור בעלמא על העצמות אלו דכבר נתעורר החו"י (בסי' קמ"ב) ע"ד הטו"ז הנ"ל מהא דכתיב בתורה לנכרי תשיך וחז"ל אסרו רבית נכרי שמא ילמד ממעשיו ותי' בתשו' חת"ס חיו"ד (סי' ק"ט) וז"ל ולפע"ד לק"מ דודאי אי הי' אוסרים ליקח רבית מהנכרי מטעם גדר וסייג של איסור רבית שלא יבא ליקח מישראל הי' נראה כעובר על ד"ת שכ' בהדיא במקומו לנכרי תשיך אמנם חז"ל מטעם זה לא אסרוהו אלא עשו תוספות וגדר ללאו דלא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם עשו גדר לאסור כל מו"מ המביא להתחבר עמהם וללמוד ממעשיהם וראו חז"ל שאין שום מו"מ מביא לזה כ"א הרבית הואיל וא"א לעשות כן עם ישראל חבירו יבוא למשוך אחר הגוים ההם ואסרוהו ובזה לא נקרא לעבור על ד"ת עכלה"ט עש"ה וה"ה הכא אף דילפינן מקרא דלו יהי' בגז"ש מאשם דאין מעילה בעצמות שפרשו לאחר זריקה אעפי"כ גזרו חכמים איסורא בעלמא על העצמות לא מכח מעילה ואינו משלם אף קרן וזה יכלו לגזור כיון שאינו תחת סוג האיסור הזה שהתירה התורה בפירוש אבל רבה דאמר דאיכא מעילה דרבנן בעצמות ההם א"כ אאפ"ל דדרשינן מקרא דלו יהי' דאין מעילה בעצמות אלו דא"כ יהי' דבר המפורש בתורה להיתר ואין כח ביד חז"ל לאסור בכה"ג וא"ש בס"ד ודו"ק

שם בגמרא מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע אלא אמר רבא אחד זה ואח"ז לא יצא וכו' עש"ה וצריך להבין דמה הי' סברת רב יהודה שאמר דבשופר של עולה יצא משום דיצא לחולין ע"י מעילה והרי קו' רבא הוא עצומה דאימת מעל לבתר דתקע וכו' וע' בטעה"מ על השעה"מ בה' לולב מ"ש בזה והנלפע"ד בזה הנה הכפ"ת הקשה בכאן קו' גדולה דמאי פריך רבא אימת מעל לבתר דתקע וכו' דהא כיון דאיירי דתלשו מחיים וכפרש"י הנ"ל וא"כ בשעת תלישה הרי מעל וכיון דמעל הרי יצא הקרן לחולין וכי תקע בהיתרא תקע ול"ק קו' רבא הנ"ל ואי"ל דבשעת תלישה מעל וגם אח"כ בשעת תקיעה מעל פ"ב דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת בלבד כדתנן במעילה (י"ט:) ותנן נמי התם תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולם מעלו ומשמע דוקא דהשני תלש צמר אחר מה שלא תלש הראשון ולכך מעל אבל נהנה השני במה שתלש חבירו לא מעל השני דע"י מעילה שמעל הא' בתלישת הצמר יצא הצמר לחולין וה"ה בתלש קרן דבשעת תלישה מעל ויצא לחולין ואח"כ בשעת תקיעה אין כאן מעילה ורצה לתרץ דהא דפרש"י בתלשו מחיים ר"ל שנתלש מאליו דליכא איניש דנמעול וכעין דאמרי' בפסחים (כ"ו:) אך הקשה דמנ"ל לרבא דר"י איירי בהך גוונא כי היכי דתיקשי לי' לימא דאיירי שמעל כשתלש הקרן מן העולה ולפיכך כשתקע יצא דכבר יצא לחולין משעת מעילה וכשתקע בהיתרא תקע משא"כ בשופר של שלמים דלית בי' מעילה עכ"ק והניח בצ"ע עש"ה ולכאורה נפלאתי על הכפ"ת ז"ל דמה קא קשי' לי' דנוקמי לד' ר"י במעל משעת תלישת הקרן דא"כ למה אר"י דלכתחלה לא יתקע בשופר של עולה רק בדיעבד אם תקע בו יצא והתינח אם המעילה הוא בשעת התקיעה לכן לא יתקע לכתחילה דאסור למעול במזיד וע' בתוד"ה בשופר ש"ע עש"ה אבל א"נ דאיירי במעל כבר משעת תלישת הקרן א"כ הוא חולין גמורים בשעת תקיעה א"כ למה לא יתקע בו לכתחילה ואמנם כדי לקיים ד' הגאון בעל כפ"ת זצ"ל שלא יהא תמוהין בד"פ כזה אמרתי דהנה מצאנו בש"ס דתמורה (כ':) לענין ולד תמורת אשם דא"א להקריבו לאשם משום דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה ופרש"י ותמורה עבר על לא יחליפנו עש"ה ומתבאר משם דאע"ג דבזה ל"ש הכללים של מצוה הבאה בעבירה דהא אעבירה כבר עבר בשעת התמורה של האם ובולד השתא בשעה שיקריבנו ליכא שום עבירה אדרבה מצוה שיקריבנו ובכה"ג ל"ה מצהב"ע כמו"ש התוס' בר"פ לולב הגזול (ל'.) ד"ה הא קניי' ביאוש ע"ש וע' בירושלמי פי"ג דשבת ה"ג דאמרי' כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לר"ה אינו יוצא בה יד"ח בפסח בלשון בתמי' עש"ה ובקר"ע שם והיינו כנ"ל מכ"מ לענין כפרה שאני דחמיר כ"כ דכיון דהולד הזה נולד מאמו שנעשה בה עבירה בתמורתה אינו מתכפר בהולד הזה דאין אדם מתכפר בדבר הבב"ע

ולפי"ז יש מקום לומר לפי"מ דאמרי' לעיל בר"ה (כ"ו.) בשופר אע"ג דחוץ למקדש מכ"מ כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי ושייך בי' אין קטיגור נעשה סניגור כמו בבגדי כהן גדול שבפנים ע"ש ובטו"א שם א"כ כמו דאמרי' דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה אע"ג דאינו מצהב"ע כ"ה בשופר שיש לו קצת דמיון למתכפר שבפנים אמרינן דכיון ששופר זה של עולה בא בעבירה שע"י שנתלש מן העולה ומעלו בו יצא לחולין ומותר לתקוע בו א"כ הו"ל בא בעבירה ואין מתכפר בו ולכן לכתחילה לא יתקע בו כנ"ל אבל בדיעבד יוצא כיון שבאמת ל"ה שופר מתכפר ממש כמו כפרת קרבן בפנים לומר עליו אין אדם מתכפר בדבר הבב"ע ובפרט דגוף הדבר דמדמי שופר שהוא לזכרון לפנים אינו פשוט בש"ס בר"ה שם והוא פלוגתא דתנאי שם ע"ש כן י"ל בכוונת ד' ר"י וא"כ הדרה וניעורה קו' הכפ"ת הנ"ל דמאי מקשה רבא לר"י ודלמא יצא לחולין מעת התלישה וכנ"ל

ובישוב קו' זו נלפע"ד עפ"י קו' התוס' בבכורות (כ"ו.) שהובא לעיל דמשמע מסוגיין דאמרי' בשופר של עולה דכיון דמעל נפיק לחולין דשייך בי' פדיון והא בעי העמדה והערכה וא"א בשופר ע"ש וכוונתם נראה דאי ל"ה מועיל פדיון להשופר ל"ה יוצא לחולין במעילה דהו"ל כבהמה וכ"ש שיש בו מועל אחר מועל והיינו אע"ג שי"ל דמיירי בשופר של עולה בע"מ שא"ר למזבח כעת מכ"מ אם בעינן העמדה והערכה וא"א לפדות בלי העמדה והערכה א"י לחולין במעילה וי"ב מועל אחר מועל כמבואר להדיא במעילה (י"ט:) בקדשי מזבח תמימין ונעשו בע"מ דלמ"ד דבעינן העמדה והערכה בקדמ"ז י"ב מועל אחר מועל עש"ה והתוס'