אמרי כהן קעג

לכתחילה דהרי הקונה בסתם בודאי רוצה לקנות מזוזה שכשירה לכתחילה וא"כ אסור לגנוב דעת הבריות ע' בחו"מ (סי' רכ"ח) אך מי שירצה לקנות מזוזה כזאת נלפע"ד דיש ליתנה בבית שהוא רק בשכירות דאין חיובה רק מדרבנן וכנ"ל ותל"מ

סימן מב

ב"ה

דרוש לשבת שובה שנת תרצ"ד "בסוגיא דשופר של עולה" שדרשתי בביהכ"נ בפה טארנא יע"א

בר"ה (כ"ח.) אמר ר"י בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עולה בת מעילה הוא כיון דמעל בה נפק"ל לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב בהו ולא נפקי לחולין ופרש"י בד"ה של עולה וז"ל ותלשו מחיים דאילו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בקרני' שהכל לכהנים כדאמרי' במנחות (פ"ג.) ובזבחים (פ"ו.) נאמר לו יהי' בעולה ונאמר לו יהי' באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותי' מותרין עכ"ל עש"ה ותמה בכפ"ת דהא רש"י לא שלל אלא דאין לפרש לאחר זריקה אבל למה הוכרח רש"י לומר דמיירי בתלשו מחיים דוקא הלא יוכל מיירי בתלשו לאחר שחיטה קודם זריקה דיש בו מעילה עד שעת זריקה וכ"כ התוס' בזבחים (פ"ו.) דמיירי בתלשו מחיים או אח"ש קודם זריקה עכ"ק ע"ש והנלע"ד לישב דהנה התוס' בבכורות (כ"ו.) ד"ה התולש צמר מעולה תמימה הקשו גבי צמר וכן הכא דאמרי' בשופר של עולה דמעל בה ונפיק לחולין ומשמע דשייך בה פדיון [כוונתם נראה משום דאי ל"מ פדיון הו"ל כקדוה"ג דא"י לחולין במעילה רק שי"ב מועל אחר מועל כמובן] והא בעי העמדה והערכה ותי' בחד תירוצא וז"ל ועוי"ל דקדשי מזבח שיש עליהם קדוה"ג בטל הצמר אגב הבהמה אפי' אותו שנתלש ובר העמדה והערכה חשיב ול"ד לקדשי בדה"ב עכ"ל עש"ה

ולפי"ז התינח אי מיירי בתלשו להשופר של עולה מחיים דגוף הבהמה היא בת העמדה והערכה לכן גם השופר שנתלש ממנה חשיב בר העוה"ע ומהני בי' פדיון ויוצא לחולין ע"י מעילה אבל א"נ דמיירי בתלשו לאחר שחיטה קודם זריקה א"כ הרי גם הבהמה אז אינה בת העמדה והערכה כיון שכבר נשחטה וא"כ ל"מ פדיון להשופר מטעם דבעי' העוה"ע כקו' התוס' וממילא דא"י לחולין במעילה וכנ"ל ומעתה י"ל דרש"י ג"כ הי' קש"ל קו' התוס' הנ"ל ותי' כתי' הנ"ל ומשוה"כ לא פי' דאיירי בתלשו לאח"ש קודם זריקה ומה שלא כ' רש"י דמה"ט גופה לא איירי בתלשו לאחר זריקה דא"כ הי' בעי העוה"ע וככל הנ"ל דעדיפה מינה כתב דל"מ מיירי לאחר זריקה שאז אין בו מעילה כיון דע"כ סובר כמ"ד הכי בזבחים שם וכמו"ש הכפ"ת כאן עש"ה בד' ז"ל אבל לעולם טעמו ונימוקו עמו כנ"ל דלא מצי איירי גם בתלש לאח"ש קודם זריקה והתוס' בזבחים שם שכתבו לפרש ד' ר"י בתלש גם לאח"ש קודם זריקה י"ל דאזלי לשאר התירוצים שתי' בתוס' בבכורות שם בטעמא דא"צ העמדה והערכה בשופר של עולה יעיי"ש דלפי"ד מצי מיירי ר"י גם בתלשו לאח"ש קודם זריקה דל"ש לומר כנ"ל ע"ש ותבין ודו"ק

וראיתי בס' היקר כוכב מיעקב הנדמ"ח מהגאון האדיר מוהר"י מהרומליב זצ"ל (בסי' קנ"א) שכ' שהקשה קושי' נפלאה אהא דאמרי' בזבחים שם דבפירשו לאחר זריקה מועלין לעולם לחד מ"ד דהא אמרי' בריש מעילה (ובדט"ו.) דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ומקשה התם אילימא בקדשי בדה"ב מי גרע מאקדיש אשפה והקשו התוס' דהא אשפה ראוי לפדותה וקדשים שמתו א"ר לפדותם דאינן בני העמדה והערכה ותירצו דסובר דקדשי בדה"ב אינן בכלל העמדה והערכה והרי התוס' בבכורות (כ"ו.) הקשו גבי תולש צמר מבהמה תמימה דהאיך יכול לפדות הצמר דהא בעינן העמדה והערכה והצמר אינו בר העמדה ותי' דבקדמ"ז בטיל הצמר אגב הבהמה וכיון שהבהמה היא בת העמדה והערכה שפיר יכול לפדות הצמר אף שהצמר אינו בר העמדה ולפי"ז קשה אמאי מועלין בעצמות שפירשו לאחר זריקה הא לאחר זריקה שוב ל"ה הבהמה בת העמדה והערכה וממילא גם העצמות ל"י לפדות דבשלמא בחיי הבהמה בטלו העצמות אגב הבהמה משא"כ לאחר שחיטתה הבהמה גופה אינה בת העמדה והערכה ולמזבח ל"ת דאם פירשו ירדו לרבי וא"כ אמאי מועלין עכ"ק והגז"ל כתב מכח זה דע"כ צ"ל כדמשני אהא דהנהנה מחטאת חי' לא מעל עד שיפגום וכשהיא מתה כיון שנהנה מעל דמאי מועלין מדרבנן וה"נ מאי מועלין היינו מדרבנן עכ"ד ז"ל ע"ש. ונפלאתי מאוד על הגז"ל לפ"ר שהאיך העלים עין מסוגי' הש"ס דזבחים שם במקומו דאמרי' התם דמ"ד דסובר דפרשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה מועלין בהן לעולם פליגא דר"א דאר"א פרשו לפני זריקה מועלין בהם לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין וע' בתוס' שם ד"ה ופליגא דר"א שכ' דלחד גירסא סיפא דמילתא הוא דפליגא דקאמר דלאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין עש"ה וא"כ מתבאר משם דלרבה דפליג אר"א ס"ל דמועלין מדאורייתא ואי רק מעילה דרבנן מאי פליגי אדר"א הרי גם ר"א אמר דלא נהנין ולא מועלין. וכן מוכח להדיא מדברי רש"י שם בד"ה פרשו לאחר זריקה לא נהנין שכ' וז"ל מדרבנן ולא מועלין כרי"ש דגמר מלו יהי' דאשם ואשם פרשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים עכ"ל יעייש"ה מוכח דדוקא לר"א דסובר דלאחר זריקה ליכא מעילה דאורייתא בעצמות שפרשו אז דרשינן מקרא דלו יהי' דעצמות שפרשו לאח"ז אין מועלין בהן מה"ת אבל לרבה דפליג עלה דר"א מוקמינן קרא דלו יהי' להתיר עצמות שפרשו לפני זריקה וכמו"ש רש"י שם לעיל מינה בד"ה למיעבד קתא דסכיני עש"ה וא"כ דפליגי רבה ור"א בקרא מוכח דלרבה מועלין מדאורייתא בעצמות שפרשו לאחר זריקה מדל"א דגם לרבה קרא דלו יהי' אתי להתיר עצמות שפרשו לאחר זריקה כפשטא דקרא ורק דמדרבנן עכ"פ מועלין בהן לדידי' וע"כ דלרבה מועלין מדאורייתא בעצמות שפרשו לאח"ז

ואמנם לאחה"ע נלפע"ד לקיים דברי הגאון זצ"ל לנכון עפימ"ש רש"י במעילה (ג'.) ד"ה ולא מועלין דהא דאמרי' במתני' לא נהנין ולא מועלין היינו אפי' מדרבנן אין מועלין ע"ש שהכריח כן וכ"כ התוס' במעילה (י"א:) ד"ה תורים ובדף (י"ב:) ד"ה ודמיו יגיעו ללשכה כו' עש"ה. ומעתה איכ"ל דלרבה עצמות שפרשו לאחר זריקה מועלין בהן מדרבנן עכ"פ ופליגא אדר"א דר"א קאמר דלא נהנין ולא מועלין היינו דאפי' מעילה דרבנן ליכא לפי' רש"י ותוס' הנ"ל ועפי"ז