אמרי כהן קעב

תיקשי דמ"ש מהוז"ל דחייב מיתה ביד"ש לריו"ח ולא גרע עוברין מהוז"ל בעכצ"ל דשני ושני וכמו"ש בשאילת יעב"ץ ח"א (סי' מ"ג) בתו"ד וז"ל ובמה שהתעסק הרב ז"ל בתשו' הנזכרת [כוונתו לתשו' חו"י (סי' ל"א)] להראות פנים לאיסור ללמדו מעון הוצאת ש"ז לבטלה [לאסור קילקול עובר במעי אשה] יש לדחות דאיכא למימר דלא ה"ט אלא משום דמערה לאשפה ומוסיף בכחות הטומאה ומכחיש בפמליא של מעלה כידוע מטעם חכמי האמת בעלי הקבלה שע"כ אנו צריכין לדבריהם בענין זה ותדע משלש נשים המשמשות במוך ויתירה עליהם הזקינה שבכולן אין איסור לנושאן אעפ"י שמוציא זרעו לבטלה כ"א כששחת ארצה ומטעם הנז' אעפ"י שאין הזרע ראוי להווצר ממנו ולד וא"כ בעובר כיון דלאו ולד הוא וספק אם יבוא לכלל ולד גמור כנזכר עדיין הספק במקומו עומד עכ"ל השאי"ע עש"ה הרי שכתב לחלק דהוז"ל גרע מאיבוד עובר וא"כ אף דבהוז"ל איכא חיוב מיתה ביד"ש כדילפינן מער ואונן מכ"מ אין ראי' לעובר ומוכרחים לומר כן מכח דברי המכילתא הנ"ל שמפורש יוצא דליכא חיוב מיתה ביד"ש על עוברין ובמוז"ל הרי ילפינן מקרא דחייב מיתה ביד"ש וע"כ צריכין לחלק כנ"ל

סימן מא

בעזה"י

ג' תמוז תרצ"ג פה טארנא יע"א

נשאלתי היום מאחד שיש לו מזוזות למכור ויש לו מזוזות שנכתבים בכתיבה קטנה מאוד עד שאי אפשר לתייג בהם אותיות שעטנ"ז ג"ץ וגם א"א לו לתקנם כעת שאין ריווח ע"ז מהו הדין של מזוזות אלו אם יכול למכרם כמזוזה כשירה. ואען ואומר הנלפע"ד להלכה הנה ד"ז כתוב הדר הוא בש"ע או"ח (סי' ל"ו ס"ג) דאם לא תייג אפי' שעטנ"ז ג"ץ לא פסל ע"ש ואך המג"א שם הביא דעת הב"ח דפוסל אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ וסיים המ"א וז"ל ונ"ל דטוב לתקנם ואפי' בתפילין מועיל תיקון עכ"ל וז"ל הרב מלאדי זצללה"ה בש"ע שלו או"ח שם ס"ה אבל בדיעבד אפי' לא עשה להן כלל תגין כשרין ויש פוסלין אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה ולתקנן עכ"ל ע"ש וכ"כ בקסה"ס מהגרש"פ ז"ל (סי' ה' ס"ד) ע"ש והנה לפי הנראה מד' הפוסקים דס"ל דהעיקר להלכה דכשר בדיעבד בלא תייג שעטנ"ז ג"ץ רק שיש להחמיר וא"כ במקום דלא אפשר לתייג כמו בנ"ד דהו"ל כדיעבד דהא נצטרך להביא המזוזה לידי גניזה שאסור כמו שאסור להוריד מקדושה כן אסור לגנוז דבר קדושה כמו"ש בגדיה"ק ה' ס"ת (סי' רע"ד סק"ו) ובבי"ש או"ח (סי' כ"ד) לענין ביהכנ"ס עש"ה וא"כ יש להכשיר המזוזה כשכבר נכתבה בלי תגין אפי' באותיות שעטנ"ז ג"ץ וא"א לתקן התגין לכאו' אך מצאתי ראיתי להפרישה על הטוא"ח שם אוק"ט שכ' וז"ל בפרק הבונה משמע דשעטנ"ז ג"ץ בלא תגין אינן אותיות כלל ע"ש עכ"ל והנה עיינתי בשבת שם והוא בדף (ק"ה.) דמקשה שם אהא דתני נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב והתנן פטור ומשני ל"ק הא דבעי זיוני הא דל"ב זיוני ופרש"י הא דתנן פטור דבעי זיוני שעדיין צריכות ראשי הזיונין לזיינן בתגין שלהן שהזיינין צריכות ג' זיונין ימין ושמאל ולמעלה כדאמרי' במנחות (כ"ט.) עכ"ל עש"ה וא"כ מבואר באמת מכאן כדברי הפרישה דאם לא תייג אותיות שעטנ"ז ג"ץ ל"ח אות כלל דהא משו"ה פטור בנתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים דוקא באותיות דבעי זיוני ולא כ' הזיוני

אמנם בעיוני היטיב בזה ראיתי שנתחלקו בזה אבות העולם התוס' והרמב"ם ז"ל הנה ד' התוס' בשבת שם (ק"ד:) ד"ה נתכוין כו' שהק' בנתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב אמאי חייב מ"ש מנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' וחי' דמיירי כגון שהי' צריך לכתוב ב' אותיות איזה ב' אותיות שיהיו דהשתא נתכוין לדבר איסור וגם נעשית מחשבתו ואפ"ה פוטר במתני' משום דבעי זיוני כדמפרש בגמ' ושוב הקשו דמאי איריא נתכוין לכתוב ח' אפי' נתכוין לכתוב ב' זיינין וכתב בלא זיון פטור ותי' דנקט נתכוין לכתוב ח' לרבותא דדוקא כ' ב' זיינין דבעי זיון פטור אבל כ' ב' אותיות אחרות דל"ב זיון חייב ואע"ג דהשתא מיהא לא' נתכוון עכתו"ד עש"ה הרי דלד' התוס' עיקר הפטור משום דלא תייג ואפי' בנתכוין לכתוב ב' אותיות כז' ול"כ זיוני פטור וח' דנקט הוא לרבותא דבכתב ב' אותיות אחרות חייב וא"כ שפיר מוכח כד' הפרישה דהתגין מעכבין ואם לא כתבן ל"ת אות כלל ופטור אף לענין שבת אך פקחתי עיני וראיתי ברמב"ם כשהעתיק דין זה ממשנה שם בפי"א מה' שבת הי"א כ' וז"ל והמתכוין לכתוב ח' וכ' שני זיינין וכן כיו"ב בשאר אותיות כו' פטור עכ"ל ע"ש מדכתב וכן כיו"ב בשאר אותיות משמע דלא ס"ל טעם הפטור במשנתינו משום דבעי זיוני דא"כ בשאר אותיות בכזה חייב וכמו"ש התוס' הנ"ל ועכצ"ל דמטעם אחר פטור ואולי באמת מטעם דלא נעשית מחשבתו וכמו שעלה ע"ד התוס' ולכן ה"ה בשאר אותיות פטור וקושי' י"ל בתי' אחר דשער התי' לא ננעלו ומה דמפרש בגמרא הטעם משום דבעי זיוני לא קאי על המשנה דגרסינן והתניא לד' הרמז"ל וכמו"ש התוס' בתחילה (ק"ה.) ד"ה והתניא עש"ה וא"כ לד' הרמז"ל א"ר כלל משם דבלא כ' זיוני ל"ח אות וכמובן ולפי"ז דין זה תלוי במחלקות הרמב"ם והתוס' בפי' המשנה דשבת שם והרמב"ם לשי' אזיל שכ' בפ"ה מה' תפילין ה"ג שאין התגין מעכבין אפי' בשעטנ"ז ג"ץ ע"ש ובכ"מ שם ובפרמ"ג בא"א לאו"ח שם

ואמנם הנך רואה שהמחבר סתם בשלחנו הטהור כד' הרמב"ם ז"ל דאין לפסול בלא תייג שעטנ"ז ג"ץ וכן נמשכו אחריו האחרונים וכנ"ל אך שכתבו שיש להחמיר בשל תורה ולתקנן וא"כ בנ"ד דלא אפשר לתקן יל"ע אם יש להכשירם אבל נפל מילתא בדעתאי דהרי התוס' במנחות (מ"ד.) ד"ה טלית שאולה כתבו ב' תירוצים אי השוכר חייב במזוזה מדאורייתא לאחר ל' יום ע"ש וכתב הגאון רעק"א ז"ל בתשובותיו ח"א בפסקים (סי' ס"ו) דממרוצת דבריהם שם נראה דס"ל עיקר כתי' הב' דגם לאחר ל' יום פטור מדאורייתא וכ"כ בפשיטות בתוס' ע"ז (כ"א.) וכ"כ הרא"ש בהלק"ט וכן מסיק הגאון ז"ל להלכה עש"ה ולפי"ז יש עצה ליתן מזוזה כזאת שא"א לתייג אותיות שעטנ"ז ג"ץ בבית שהוא רק בשכירות דאינו חייב במזוזה מדאורייתא רק מדרבנן וא"כ כבר יצאנו מחשש דאורייתא וא"כ בודאי בחיוב דרבנן יש לסמוך על הרמב"ם וסיעתו דמקילין בדיעבד בלא תייג אותיות שעטנ"ז ג"ץ כסתימת המחבר בש"ע והרב מדלא הגי' משמע שמודה לזה ולא נחלק עליו בד"ז. אך עכ"פ ציויתי לו להודיע לו להקונה מזוזה כזאת שהיא אינה מתוייגת כדינה ואינה כשירה