אמרי כהן קע

האשה זרע הבעל דליכא משום מאבד ממונא דבעל כיון דאינו קרוי אז בשם וולד ולא גילתה התורה בזה תשלומין א"כ א"ר מש"ס דערכין הנ"ל דאיכא משום גזל במוז"ל וא"כ אין מקום לד' מעכ"ג הנ"ל לפע"ד וכמובן

ובעיקר דברי המאירי בשמק"ב לב"ק הנ"ל שכ' דדבר שנאסר משום פסידת אחרים ראוי להחמיר אפי' במקום פקונ"פ שצ"ב דמ"ש גזל מכל איסורין שבתורה שהותרו במקום פקונ"פ חוץ מג' עבירות וכבר עמדו עליו האחרונים ז"ל וע' בתשו' חת"ס או"ח (סי' ר"ח) שהביא מיומא (פ"ג:) בעובדא דר"י ור"י דקפחתי את הרועה שמשמע משם דגם גזל הותר במקום סכנה ע"ש ובחידושי למס' תמורה כתבתי לבאר ד' המאירי עפי"ד הבה"ג הובא בר"ן לאלפסי שבת (מ"ב) לענין קוץ ברה"ר דנזק רבים הוי כפקונ"פ דיחיד ולכן מותר לסלקו אף שעושה מלאכה דאורייתא עכ"ד ז"ל ושמעתי מפ"ק מורי הגאון החסיד מוהר"מ אריק ז"ל האבדפ"ק שביאר לפי"ז דברי הרמ"א ביו"ד (סי' ק"ס סעי' כ"ב) שמביא מתירין להלוות ברבית קציצה לצורך קהל וסיים הרמ"א שאין להם על מה שיסמוכו אם לא שמחשבים צרכי הקהל לפקונ"פ ע"ש ויפלא לפ"ר דמה ענין צרכי קהל לפקונ"פ ולפי"ד הבה"ג ניחא עכ"ד מו"ר ז"ל פת"ת מכאן ואילך דברי התלמיד דעפי"ז י"ל דה"ט שכ' המאירי דדבר שנאסר משום פסידת אחרים דייקא היינו גזל רבים דמשוה"כ אסרו לגדל בהמה דקה בא"י משום שרועה בשדות אחרים וא"כ הו"ל כנזק רבים דחשיב כפקונ"פ דיחיד לפי הנ"ל ולכן לא נדחה ד"ז בשביל פקונ"פ דמאי אולמא האי מהאי ומעתה דברי המאירי אמורים רק בגזל רבים אבל בגזל יחיד יודה דנדחה מפני פקונ"פ ול"ק מיומא שם שהעיר הח"ס הנ"ל דשם בגזל יחיד מיירי והבן

כ"ג הי"ו בתשובתו עמד על מה שהשמיט רבינו הרמב"ם ז"ל מימרא דר' יוחנן בנדה (י"ג.) דכל המוציא ש"ז לבטלה חייב מיתה ביד"ש שנא' וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו ע"ש והנלפע"ד בישוב הדבר בהקדם מה שראיתי לכ"ג שהעיר דמאי ראי' מייתי דהמוציא ש"ז לבטלה חייב מיתה מער ואונן הלא הם היו ב"נ והרי ב"נ נהרג על העוברין מיתה ביד"א כמבואר בסנהדרין (נ"ז:) וכ"פ הרמז"ל ולכן גם במוז"ל חייב מיתה ביד"ש אבל בישראל דהתורה הקילה בהו שאין נהרגין על העוברין א"כ גם לענין הוז"ל י"ל דקיל בהו וא"ח מביד"ש עכ"ק דמר הי"ו ולפ"ר נפלאתי על כ"ג מה ראה לומר ככה דהאיך נוכל לאוקמי קרא דכתיב בער ואונן להורות לב"נ שחייבין מיתה ביד"ש בהוז"ל והלא אם ב"נ מוזהרין על הדבר קיי"ל בסנהדרין (נ"ז.) דאזהרתן זו מיתתן ע"ש וא"כ מהראוי שיתחייבו גם מיתה בידי אדם ומה"ט א"א לאוקמי קרא לאזהרה לב"נ שחייבים מביד"ש וע"כ דקאי קרא לאזהרה לישראל שחייבין מביד"ש בהוז"ל ושפיר יליף מינה ריו"ח דהמוז"ל חייב מיתה ביד"ש בישראל, ואמנם שוב נתיישבתי דגברא רבה אמר מילתא ויש לקיים דבריו דכבר הבאתי בתשובתי הקודמת מפרש"י בסנהדרין (נ"ט.) ד"ה לזה ולזה נאמרה שכ' דכל דבר שנאמרה ולא נשנית בסיני דקיי"ל דלישראל נאמר ולא לב"נ היינו רק מסיני ואילך ניטלה מב"נ אבל קודם מ"ת בסיני שפיר הי' נוהג בב"נ ע"ש וא"כ כ"ה בפו"ר שנאמר עוד קודם מ"ת אף שנאמרה ולא נשנית כמבואר בש"ס שם מכ"מ עד מ"ת היתה נוהג פו"ר גם בב"נ והנה אם נצטוו בפו"ר קודם מ"ת גם הוצאת זרע לבטלה נאסר מכת זה כמו"ש התוס' בסנהדרין שם בע"ב וכמו"ש הר"ת בתוס' דמשו"ה אין נשים מציוות אמוז"ל משום דלא מיפקדי אפו"ר והבאתיו לעיל בתשובתי הא' הרי שזב"ז תלוי וא"כ אי הוי ילפינן דאיסור הוז"ל קאי אב"נ קודם מ"ת כדכתיב בער ואונן הוי מפרשינן בטעם האיסור משום ביטול מצות פו"ר ומעתה נראה לפימ"ש הרמב"ן ז"ל בפירושו עה"ת פ' וישלח דאע"ג דבב"נ אזהרתן זו מיתתן ה"ד מה שמוזהרין ב"נ שלא לעשות אבל אם בטלו מצ"ע שנצטוו כגון שלא הושיבו דיינין בכל פלך ופלך שמחוייבין כמבואר בש"ס אינן נהרגין ע"ז דאין זה נקרא אזהרה עייש"ה וא"כ לפי"ז אם בטלו ב"נ קודם מ"ת מצ"ע דפו"ר אע"ג שנצטוו עלי' אז מכ"מ לא נאמר בזה אזהרתן זו הוא מיתתן כיון שזה אינו אזהרה שלא לעשות רק מצוה לעשות

ומעתה נראה דגם אם נימא שמוזהרין אהוצאת ש"ז לבטלה כיון שהוא רק מכת ביטול מצ"ע דפו"ר אין זה בכלל אזהרתן זו מיתתן כיון שהוא רק ביטול מצ"ע וע' בתמורה (ד') ובסנהדרין (נ"ו.) דאמרי' אזהרת עשה לא שמה אזהרה עש"ה, ואחרי כ"ז שוב יש מקום בראש להקשות כקו' כ"ג הנ"ל דמנ"ל למיליף דהמוז"ל חייב מביד"ש מקרא דוימת גם אותו הנאמר בער ואונן שהיו ב"נ דילמא שאני ב"נ דחמירו דחייבין מיתה בידי אדם על עוברין ולכן חייבין מיתה ביד"ש על הוז"ל ולא מיתה ביד"א משום אזהרתן זו מיתתן כיון שזה הוא רק מכח ביטול מצות פו"ר ל"ה בכלל אזהרה כנ"ל אבל בישראל ליכא בהוז"ל גם מיתה ביד"ש כיון דקילי שפטורין על העוברין ומנ"ל לריו"ח ללמוד זה משם

ואך נראה דד"ז שכ' הרמב"ן ז"ל דב"נ אינן נהרגין על מה שמציווין לעשות רק על מה שהוזהרו שלא לעשות תליא בפלוגתא דאמוראי בש"ס דסנהדרין (נ"ו:) מהיכן ילפינן לז' מצות ב"נ דהנה בודאי דכ"ע מודים להלכה דעל כל שבע מצות ב"נ ב"נ נהרגין וכדמסקינן בסנהדרין (נ"ז.) בגמרא ע"ש וא"כ הרי דינין הוא אחת מהן וא"כ בלי ספק שב"נ נהרג על דינין ע' בליקוטי שו"ת חת"ס (בסי' י"ד) מש"כ בעני"ז ואכן מה נכלל במצות דינין פי' הרמב"ן ז"ל בפי' עה"ת שם דהדינים לב"נ אינה להושיב דיינין בלבד אבל ציוה אותם בדיני גניבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהם בענין הדינין שנצטוו ישראל ואם גנב ועשק או אנס ופתה בתו של חבירו או הדליק גדישו וחבל בו נהרג ומכלל המצות הזאת שיושיבו דיינים גם בכל עיר ועיר ואם לא עשו כן אינן נהרגין שזו מצ"ע בהם עכ"ד ז"ל עייש"ה ודעת רבינו הרמב"ם ז"ל בפי' מצות דינין בב"נ אם שנראה מסתימת לשונו בפ"ט מה' מלכים הלכה י"ד דמצות דינין הוא רק להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך יעיי"ש כבר תמהו עליו מש"ס דסנהדרין דמוכח דדינין הוא בשוא"ת ג"כ ובלח"מ שם במקומו נדחק מפני זה בישוב דעת רבינו הרמב"ם ז"ל דגם הוא יודה בזה דבכלל מצות דינין איכא ג"כ אזהרה שלא לעשות גם כן כמו שלא יעשו עול במשפט כדמוכח בש"ס ע"ש בדבריו ז"ל ואני אוסיף ע"ד הלח"מ דהרמב"ם יודה להרמב"ן דבכלל מצות דינין הנאמר לב"נ נכלל כל אלו דיני ממונות שחשב הרמב"ן ז"ל כגון גניבה ואונאה ושכר שכיר וכיו"ב ולכן דקדק וכתב בלשונו הזהב בסופ"ט הנ"ל וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם עכ"ל ולכאורה שפת יתר הוא מה שסיים ולהזהיר את העם דהרי סגי במש"כ בתחילה לדון בשש מצות אלו ולמ"ל לאוסיפו ולהזהיר את העם ולכן י"ל דבא לומר בזה דצריך להזהיר את העם בנימוסי