אמרי כהן טז

סימן ג

ב"ה יום א' ויצא תרצ"ה טארנה יע"א

שלום אשיב לכבוד ידנ"פ הרב הח"ג החו"ב בחד"ת מהולל בתשבחות כש"ת מו"ה יואל משה בוימעהל נ"י האבד"ק קראשציענקא יע"א

לנכון קבלתי יקרתו בזמנו ולמען תת אות כי חביבים עלי דברי כת"ה הנני להציג מה שהערותי בעת עיוני בדבריו היקרים, וזה החלי בס"ד

כת"ה העיר בהא דאמרי' בש"ס דקדושין (מ"ו:) מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנא' לא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה ע"ש וע"ז העיר דהא המברך ברכה שא"צ עובר בלא תשא ולשי' הרמב"ם הוא מה"ת וא"כ אדרבה אם אינו קדוש א"כ הברכה שבירך על הפרשת תרומה הוא ברכה לבטלה וא"כ י"ל דהיינו הנשיאות חטא ואינו דומה להא דמהני שאלה בתרומה והרי ע"י השאלה יהא ברכתו למפרע לבטלה דכבר הסביר הח"ס דאם שואל על הפרשתו ל"ה ברכה לבטלה שכן היתה המצוה שיפריש באופן שיועיל אח"כ שאלה ושפיר בירך מעיקרא וצונו אבל בתורם מן הרעה על היפה דאין זה רצון התורה א"כ אי נאמר דאין תרומתו תרומה ממילא עבר בלא תשא עכ"ד ולק"מ דאטו ברכה כתיב בתורה שמחויב לברך על הפרשת תרומה והרי ברכות הוא תקנת אנשי כנסה"ג וא"כ לא נוכל לומר דזה הוא הנשיאות חטא דקרא בתרם מן הרעה על היפה כנ"ל כיון דמדאורייתא לא הוצרך לברך כלל על הפרשת תרומה

ואך יש לקיים דברי כת"ה אבל לא מטעמו והוא דברש"י על החומש פ' תבא עה"כ לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי פירש בזה"ל מלברך על הפרשת מעשרות עכ"ל וכתב עליו המזרחי בכוונתו ז"ל מלשבחך ומלברכך בעת הפרשת המעשרות לא מלברך ברכת הפרשת מעשרות שהוא נוסח הברכה שתיקנו אנכנסה"ג ובשלהי מס' מע"ש ולא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך עליו וזה מסכים עם מה שפרשנו ע"ד רש"י עכ"ד המזרחי, והתוי"ט במשנה שם השיגו וכתב דרש"י על נוסח הברכה כיון ואף שהברכות הם מדרבנן אסמכתא היא עיי"ש, ואך בצל"ח ברכות (מ':) בד"ה כוותי' דרב מסתברא כו' דחה דברי התויו"ט וכ' דהעיקר כפי' המזרחי בד' רש"י ז"ל שהרי במשנה שם דריש כל הך קרא כסדר ככל מצותיך הא אם הקדים מע"ש לראשון וכו' וכל הני דרשות גמורות ודינים הם ומסיים ולא שכחתי מלברך ולהזכיר שמך עליו, ואיך נפרש זה לאסמכתא על מצוות ברכה שתקנו אנשי כנסה"ג הא מסתמא היא דוגמת הבבות הקודמות שם באותה משנה שכולם דיני תורה ודרשות ממש לא אסמכתא בעלמא, א"ו שהפי' במשנה כד' המזרחי שעל שבח והודאה למקום שחייב כל אדם להודות לבורא שזיכהו לקיים מצות הללו עכ"ד ז"ל עייש"ה והנה החו"ד ליו"ד (בסי' ק"י) בדיני ס"ס ע"ד הש"ך שם בס"ק כ' כתב לענין ק"ש אף דמותר לקרות ק"ש כל היום בתורת נדבה מכ"מ בספק אסור כמו בספק התפלל וכ"ה בכל הברכות דאדעתא דנדבה מותר לברך ולהודות אפי' בהזכרת שמו ית' כמו שמותר בי"ח ברכות להתפלל בתורת נדבה ואדעתא דחוב אסור אפי' בלא הזכרת שמו דהא אם בירך על הפת בריך רחמנא מלכא דעלמא וכו' יצא ובספק אסור לברך אפי' בכה"ג, ומטעם זה נ"ל לדון זכות על האומרים במעמדות ובקשות ברוך אתה ה' דדוקא דרך חוב אסור דהא חזינן דהרבה פיוטים וזמירות נתייסדו ונתקנו בלשון ברכה והודאה בהזכרת שמו ית' ומה הפרש יש בין ברוך ה' ובין ברוך אתה ה' עכ"ל החו"ד עיש"ה העתקתי לשונו מפני שיוצא לנו מזה דבר חדש דאדעתא דחוב אסור לומר שום דבר אפי' ליכא משום הזכרת ש"ש לבטלה כמו לברך בלשון ארמית וכן לקרות ק"ש דבעצם ליכא איסורא לקרותה אפי' כל היום דהוי כקורא בתורה, מכ"מ אדעתא דחובה אסור וא"כ מכש"כ דאסור לומר הודאה והזכרת השם ית"ש בדרך חובה וכמובן

ומעתה לפי"ד המזרחי הנ"ל דעכ"פ חיובא מדאורייתא ליתן שבח והודאה להשי"ת על קיום מצות הפרשת תומ"ע וא"כ בהודאה הזאת היא אדעתא דחובה כיון שהוא מצווה ועומד ע"ז מה"ת וא"כ אם מפריש מן הרעה על היפה והוא בודאי עשה כדין תורה ליתן הודאה על הפרשה הזאת ואם נימא דאין קדוש הרי עבר על לאו דלא תשא דהא אסור להודות אדעתא דחובה ובפרט הכא דצריך להזכיר שם שמים כדדריש מלברכך ולהזכיר שמך עליו וא"כ אי אין הפרשתו כלום הרי הודה אדעתא דחובה בחנם וזה אסור לד' החו"ד הנ"ל דלאו דוקא ברכה לבטלה אסור אלא גם הודאה לשמו במכוון לחוב אסור ובודאי דלד' הרמב"ם ז"ל דמברך ברכה שא"צ עובר בל"ת מה"ת גם בהודאה אדעתא דחובה יש איסור תורה לפי"ד החו"ד הנ"ל שמברך להשי"ת בתורת חוב והוא אינו חייב וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' כנ"ל דאיכ"ל דמש"ה איכא נשיאות חטא בתורם מן הרעה על היפה מכח הודאה שהודה על הפרשה ובאמת אינו חייב בהודאה דאין הפרשתו כלום ומאי פריך אם אינו קדוש נשיאות חטא למה

אך נראה בישוב קושי' זאת דהא בברכת המצות כמו בהפרשת תרומ"ע פשוט שיכול לברך ברכה אחת לצאת בה על כמה הפרשות שיש לו להפריש בעת הזאת ויוצא בזה וכמו"ש בש"ע יו"ד (סי' של"א סעיף ע"ח) עי"ש וא"כ נראה ברור דגם החיוב דאורייתא שמחויב להודות להשי"ת על הפרשת תרומ"ע דיכול להודות פע"א על כמה הפרשות של תרומ"ע שהפריש ול"צ הודאה על כל הפרשה והפרשה מדיוצא י"ח הברכה בפ"א בודאי שכ"ה בחיוב של תורה דכל תיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן וא"כ כשהפריש בפ"א כהוגן מן היפה על היפה אף אם יארע שהפריש שלא כהוגן מן הרעה על היפה מכ"מ ל"ה הודאתו לבטלה עכ"פ דהא הוצרכה ההודאה משום ההפרשה שהיתה כדין וא"כ לאו כללא היא לומר דאיכא נשיאות חטא בתורם מן הרעה על היפה מכח ההודאה להשי"ת שלא לצורך דהא אם הפריש ג"כ תרומה הגונה מן היפה והודאה אחת עלתה לשתיהן שוב לא הוי הודאתו לבטלה ואין כאן נשיאות חטא, ואין לומר דנוקי לקרא דלא תשאו עליו חטא בהפריש רק פ"א מן הרעה על היפה ואז איכא נשיאות חטא מכח הודאה לבטלה וכנ"ל, ז"א דקרא סתמא מיירי ולעולם איכא נשיאות חטא במפריש מן הרעה על היפה ולהנ"ל הרי משכ"ל דליכא נשיאות