אמרי כהן קסה

הג' נשים מותרות אבל שאר נשים אסורות משום השחתת זרע אע"ג דלא מיפקדא אפו"ר ובשטמ"ק לכתובות שם בשם הריטב"א ז"ל הקשה על פרש"י הנ"ל דכיון דלר"מ מותרות ממילא דלרבנן אסורות והאיך יאמרו חכמים שתשמש בלי מוך ואסורה לשמש במוך ותכניס א"ע לסכנה משום שומר פתאים ה' עכ"ק עיי"ש ולכאורה י"ל בישוב ד' רש"י ז"ל דכיון דסובר דנשים ג"כ נכלל באיסור דהשחתת זרע וברפ"ב דנדה (י"ג.) אמרי' על מוז"ל דהוא כ כאלו שופך דמים וכו' ובע"ב בגמרא אמרי' תנא דבי רי"ש ולא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד ובין ברגל ע"ש וא"כ הו"ל כאביזריי' דגילוי עריות ושפיכ"ד דאמרי' בהו יהרג ואל יעבור ולכן אין להתיר איסור זה אפי' במקום סכנה ומשוה"כ אסרו רבנן לשמש במוך גם לג' נשים שסכנה להם להתעבר ול"ק קו' הריטב"א על פרש"י הנ"ל

ואכן יש לדחות זה לפימ"ש בס' עזר מקודש על אהע"ז מהגאוה"ק בעל דע"ק זצ"ל (בסי' כ"ג סעיף ב') דהא דדרשו חז"ל מלא תנאף ביד הוא רק אסמכתא כי אלו הי' בזה איסור דאורייתא לא היה ראוי להתיר כמו"ש בבית שמואל שם (סק"א) בשם הס"ח להוז"ל להנצל מאיסור א"א ונדה ורק ברדיי' הפת שהוא רק שבות התירו חז"ל כדי להנצל מחיוב סקילה משא"כ לעשות איסור ל"ת כדי להנצל מאיסור כרת לא מצינו לחז"ל עכ"ד העזמ"ק שם ע"ש וא"כ שהוא רק מדרבנן מאסמכתא בעלמא וכן הא דאמרו שהוא כשופך דמים הוא רק מדרבנן כהוכחת הגז"ל הנ"ל א"כ בודאי ל"א בזה יהרג ואל יעבור דהא אפי' ערוה מדרבנן יעבור ואל יהרג כמו"ש הש"ך ביו"ד (סי' קנ"ז סוסק"י) עיי"ש וא"כ נדחו דברינו הנ"ל בישוב קו' הריטב"א וכמובן

וע' בסידור הגאון מוהריעב"ץ ז"ל בהנהגת הבוקר דאם במזיד בא לידי קישוי וא"א להחזיק הזרע צריך לסכן נפשו עיי"ש ולפי הנ"ל ד' ז"ל צ"ע דהא אין לך דבר שעומד בפני פקונ"פ והא דאמרו בש"ס דנדה שם דמוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת וכו' ע"ש דמשמע דמכניס עצמו לסכנה בשביל איסור זה ועייש"ה בש"ס ואך בטו"ז יו"ד (סי' קפ"ב סק"ג) כתב שם בשם התוס' שבמקום שאמרו שם כריסו נבקעת כתבו הם מילתו נבקעת ע"ש וא"כ אפשר דאינו סכנה לכל הגוף רק סכנת אבר ואך בתוס' שלפנינו לא נמצא זה מש"כ הט"ז בשמם אבל נאמן עלינו בעל הטו"ז ז"ל

ואולם ראיתי בעזר מקודש שם שאח"כ כתב לדחות ראייתו הנ"ל שאיסור הוז"ל הוא מדרבנן שנוכל לומר שהוא מדאורייתא ואעפי"כ שפיר כתב הבי"ש בשם הס"ח שנדחה איסור זה דהוז"ל מפני שלא יכשל באיסור א"א ונדה שאפש"ל טעם שגם מצות ל"ת שאינה בכלל עריות ואין בה כרת נדחית מפני ל"ת דעריות שהוא בכרת עכ"ל עש"ה. והנה גוף הדבר שכ' בדרך אפשר שמצות ל"ת שאינה בכלל עריות נדחה מפני ל"ת דערוה שהוא בכרת לפע"ד אין כאן מקום ספק בזה והדבר פשוט שכ"ה דכיון דחזינן דעריות הוא חמור משאר איסורים שבתורה דאמרי' בה יהרג ואל יעבור משא"כ בשאר לאוין שבתורה שנדחים מפני פקונ"פ א"כ ממילא ש"מ שלאו אחר נדחה מפני לאו דעריות אפי' לית בי' כרת כיון דנדחה מפניו הריגת נפש אחת מישראל שהוא ג"כ איסור תורה וכל איסורים נדחים מפני זה מכש"כ שלאו בעלמא ידחה מפני לאו דעריות (וע' בתוס' ע"ז (כ"ו:) ד"ה אני שונה וכו' שכ' בסוה"ד שאני התם לפקונ"פ הוה ומצוה כו' יעייש"ה) ואמנם יפלא בעיני על הגה"ק זצ"ל שכפיה"נ הרי אזיל עתה לצדד דמה דילפינן בש"ס דנדה הנ"ל מקרא דלא תנאף על המנאפין ביד אינו אסמכתא רק דרשה גמורה מה"ת וע"ז כתב כנ"ל דנדחה מפני לאו דערוה והוא תמוה לפע"ד דאי אמרי' דזה הוא דרשה גמורה א"כ הוי איסור הוז"ל מאביזריי' דגילוי עריות כיון דילפינן לה מלא תנאף שהוא לאו בעריות וא"כ דמרבינן להוז"ל בכלל לאו זה הוי בכלל ג"ע וא"כ דהוי בכלל אביזריי' דג"ע שוב אין חילוק בינו לאיסור כרת דג"ע דהא כתב הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"ז) דהא דאמרי' בג' עבירות יהרג וא"י אפי' ליכא בהו מיתה רק לאו בעלמא צריך ליהרג ולא יעבור ע"ש וכמו חיבוק ונישוק בערוה ע' בש"ך שם (סק"י) והארכתי בזה בתשובה בקיץ העבר בס"ד א"כ מנ"ל שמותר לעבור על איסור הוז"ל כדי להנצל מאיסור חמור דא"א או נדה והרי תרווייהו ג"ע נינהו וע"כ דאינה מה"ת והא דמרבינן לה מלא תנאף הוא רק אסמכתא בעלמא ושפיר נדחה מפני איסורי תורה החמורים וכנ"ל וקמה וגם נצבה הוכחת הגה"ק ז"ל הנ"ל

ואכן בעיקר הדבר שפשוט לי' להגה"ק ז"ל בר"ד דאילו הי' בזה איסור דאורייתא ל"ה ראוי להתיר לעשות איסור זה להנצל מאיסור חמור ורק ברדיית הפת שהוא רק שבות מצינו שהתירו חז"ל כדי לינצל מאיסור סקילה משא"כ באיסור ל"ת ד"ת כדי להנצל מכרת לא מצינו לחז"ל להתיר בכזה עכ"ד וע"ז בנה כל משכ"ל לפע"ד שפיר מצינו כזה גם באיסורי תורה ע' בפסחים (נ"ט.) יבא עשה דפסח שי"ב כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת וע"ש בתוס' שכ' דעשה החמור דוחה עשה הקל אפי' שלא בעידנא ע"ש וע"ע בעירובין (ל"ב:) דאמרי' ניח"ל לחבר ליעבוד איסורא קלילא ולא ניעבוד ע"ה איסורא רבה ואפי' רשב"ג דפליג עלה דרבי י"ל דלא פליג רק בחבר וע"ה שהם ב' גברי לכן לא ניח"ל לחבר לעשות אפי' איסור קל בשביל הצלת ע"ה מאיסור חמור אבל באדם א' עצמו כ"ע מודים דעושה איסור קל כדי להנצל מאיסור חמור ואע"ג דאיסור הקל דהתם הוא ג"כ איסור תורה דשלא מן המוקף הוא דאורייתא כמבואר בירושלמי פ"ב דתרומות והובא בתוס' גיטין (ל':) ע"ש ואע"ג דאיירי התם בתאנים הרי לד' הרמז"ל תרומ"ע דכל הפירות הוא נוהג מדאורייתא חוץ מירק כידוע הרי דגם באיסורי דאורייתא עבדינן איסור קל להנצל מאיסור חמור ולפלא על הגה"ק זצ"ל שברוב בקיאותו לא הביא מכ"ז וצ"ע

סו"ד דמכח דברי הבי"ש שם בשם הס"ח דמותר להוז"ל אם מתירא שלא יכשל בא"א או נדה אין הכרעה לזה דאיסור הוז"ל הוא מדרבנן דאפי' הוא מה"ת י"ל דשרי וכנ"ל

וכה ראיתי בחכמת שלמה לאהע"ז שם מהגאון מוהרש"ק ז"ל שכ' עמש"כ הבי"ש שם בסו"ד דמש"כ בזוהר ובש"ע שם דעון ש"ז חמור מכל עבירות לאו דוקא עכ"ד והיינו מדהותר לעבור על עון דהוז"ל בשביל עבירות אחרות כנ"ל ועז"כ בחכמ"ש דא"צ לדחוק בזה דבודאי הוא חמור מכל עונות רק היכי שיש ב' עבירות זה או זה אז מוטב לבטל עון ש"ז כיון דהותר מכללו לפו"ר משא"כ שאר עבירות לא הותרו מכללן וכן מצינו כיו"ב במס' נזיר גבי כהן ונזיר שהיו מהלכין יע"ש ויש להסביר הדבר יותר כיון דש"ז הותר להעמיד תולדות והרי תולדותיהן של צדיקים הוי מע"ט והרי ישב אדם ולא עבר עבירה ניתן לו שכר כעושה מצוה וא"כ