אמרי כהן קסד

הלל נמי נימא (פי' בפורים) ר"נ אמר קרייתה זו הלילא רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורש אכתי עבדי אחשורש אנן עיי"ש ורבינו ז"ל נראה לו לפסוק כר"נ בטעמא שאין אומרים הלל בפורים והוא נפק"מ לדינא לפימ"ש הרב המאירי בחי' מגילה שם דלר"נ דאמר דקריאתה זו הלילא אי לית לי' מגילה קורא הלל בפורים ע"ש וא"כ לד' רבינו ז"ל שפוסק כר"נ יומצא שכן הוא הדין בלית לי' מגילה יקרא הלל בפורים וע' בס' ברכי יוסף או"ח (סי' תרצ"ג ס"ד) שמייתי ד' המאירי הנ"ל וכ' עליו שלא חשו לו הפוסקים דהלכתא כרבא שהוא בתראה דל"ש הללו עבדי ה' דאכתי עבדי אחשורש אנן יעיי"ש וא"כ לד' רבינו ז"ל דפוסק כר"נ יש מקום לד' המאירי להלכה וכבר הרגיש בזה בס' שערי תשובה לאו"ח שם וכתב הוא ז"ל לדחות דעיקר כוונת הש"ס על עיקר התקנה שלא נתקן לומר הלל בפורים מטעם הנ"ל אבל אחר שלא נתקן הלל בפורים משום דקריאתה זו הלילא ממילא שאין מקום לומר הלל מה שלא תיקנוהו חז"ל לאומרו היום עכ"ד ז"ל ולפעד"נ להצדיק ד' המאירי דהא הא דרוצה הש"ס לומר שמחויבים לאמור הלל בפורים אינו מכח תקנת חז"ל רק מכח הק"ו דאמרי' שם לעיל מיני' אם מעבדות לחירות אמרו שירה דהיינו ביציאת מצרים על הים) ממות לחיים לא כש"כ מכח ק"ו זה מקשה הש"ס דהלל נמי נימא והוצרך ר"נ לתרץ ע"ז דקריאתה זו הלילא וא"כ לפי"ז במי שלית לי' מגילה לקרותה שוב יש חיוב עליו לאמור הלל מכח הק"ו הנ"ל וא"כ אף דלא תיקנו חז"ל לומר הלל בפורים מ"מ מחייבינן לי' מכח הק"ו כמו דסמכו קריאת המגילה על ק"ו הנ"ל דק"ו דאורייתא היא בכל מקום וצ"ע על בעל שע"ת שלא הרגיש בזה

וראיתי בפרמ"ג בא"א (סי' תרצ"ג ס"ק ב') שכ' דנפק"מ בין טעמא דר"נ לרבא במה שאין אומרים הלל בפורים היכא שליכא מגילה או ט"ו בשבת ושוב דחה די"ל דלא פלוג והיינו כיון דלא תיקנו לומר ברוב פעמים הלל שוב לא אמרינן גם בלית לי' מגילה ג"כ עיי"ש והנה מש"כ להסתפק במי שאין לו מגילה אם יאמר הלל בפורים לר"נ הנה לא ראה דברי המאירי שכ' מפורש כן אליבא דר"נ הרי דלא אמרי' בזה לא פלוג

ומש"כ לצדד דגם בחל ט"ו בשבת מחויב לומר הלל לר"נ והיינו משום שאין קורין בו המגילה צ"ע לפע"ד דאם חל ט"ו בשבת הרי קיי"ל דגם מוקפין קורין בי"ד בע"ש ולחד מ"ד מוקפין קודמין בכה"ג לקרות ביום הכניסה ע' במגילה (ד':) וא"כ עכ"פ קורין המגילה באיזה יום ויוצאין יד"ח בזה וכדילפינן בריש מגילה (ב.) מקרא דבזמניהם עיי"ש וא"כ שוב יוצאין גם הלל בקריאה זו וכדאר"נ דקריאתה זו הלילא ואיך עלה ע"ד הגאון בעל פרמ"ג זצ"ל לומר שיתחייב בהלל בחל ט"ו בשבת אליבא דר"נ וצ"ע

וכה ראיתי בתשו' חתם סופר חאו"ח (סי' קצ"ב) שכ' לישב קו' החכם השואל (כפיה"נ הוא הגאון המפו' מהר"י אסאד ז"ל) שהקשה אליבא דר"נ מ"ט לא נפיק יד"ח בקריאת ההלל במקום מקרא מגילה ותי' הגהמ"ח ז"ל דלא בניקל הותר לקרות הלל במקום מגילה אפי' לר"נ אלא אם א"א בענין אחר כגון דלית לי' מגילה כלל וא"א לכותבו בשום אופן דאלת"ה פורים שחל בשבת מ"ט לא יקראו הלל ויצאו בו יד"ח ביומו עכ"פ ותו מ"ט תיקנו קריאה במקום הלילא ולא תקנו הלל וכו' וכו' וע"כ גם לר"נ קריאתה עדיף מהלל משום דלא הוזכר שם זה הנס כלל ע"כ נדחקו אנכסה"ג לכתוב מגילה ובשבת טוב להקדים קודם זמנה מלקרות הלל עכ"ד הח"ס ז"ל יעיי"ש ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבה"ק דלפע"ד אין התחלה כלל לקו' השואל הנ"ל דאטו אמר ר"נ בש"ס דמגילה שם דאמירת הלל הוא עולה במקום קריאת המגילה זה לא מצינו בש"ס כלל דבודאי איכא במקרא מגילה פרסומי ניסא מה דליכא באמירת הלל כלל רק דר"נ בא לתרץ מה שמקשה הש"ס דהלל נמי נימא מכח הק"ו וע"ז תי' ר"נ דקריאתה זו הלילא והיינו אם קורין המגילה יוצאין ידי הלל ג"כ אבל לא שנאמר להיפך ג"כ דהלל הוא הקריאה זה לא עלה עה"ד לעולם ואך המאירי חידש דבלית לי' מגילה שוב חייב לומר הלל לא משום שיוצא בזה יד"ח מקרא מגילה דז"א וכנ"ל רק דכיון דלא איפטר לי' במקרא מגילה את חובת ההלל שוב רמי עלי' חיובא באמירת הלל בפורים כקו' הש"ס הנ"ל מכח ק"ו ולכן דעת המאירי שיקרא הלל לצאת יד"ח הלל ולא יד"ח מקרא מגילה וממילא אין מקום לקו' הגאון ז"ל ממה דתיקנו להקדים בחל פורים בשבת ולא תיקנו לומר הלל בו ביום דהא באמירת הלל לא יצאו יד"ח מקרא מגילה גם לר"נ אפי' במקום דלא אפשר לקרות המגילה

ונפק"מ לדינא בין להח"ס ובין לדברינו דאם הוא אונס ואין לו מגילה שהדין הוא לר"נ שיקרא הלל כד' המאירי ושוב נזדמן לו בדרך מקרה מגילה לקרות דלהח"ס כבר יצא יד"ח מקרא מגילה לר"נ כיון שהי' אנוס ול"ה לו מגילה אבל לפי דברינו בודאי חייב לקרות המגילה כיון שלא יצא יד"ח מקרא מגילה באמירת הלל גם לר"נ ודו"ק

ליל וא"ו דחנוכה אדר"ח ח טבת תרצ"ז פה טארנא יע"א

יחיאל מיכל הכהן האללענדער

סימן לט

ב"ה

נשאלתי מאברך א' מפה"ק לחוו"ד להלכה בדבר שהרופאים החליטו על אשתו שהיא חלושה ויש לה חולי אסטמא ר"ל שאם תתעבר תסתכן ח"ו וזה כד' שנים שלא טיהרה עצמה לבעלה כלל מחמת פקודת הרופאים שהוזהרו לה שלא תטבול במים אבל כעת התירו לה לטבול במים אבל באופן שלא תתעבר ממנו כי אם תתעבר היא בסכנה ח"ו ולכן פקדו שידור עמה ולא תתעבר ע"י איזה פעולה בנתינת מוך באומ"ק והאיש הזה הוא צעיר לימים וכבר קיים מצות פו"ר שיש לה ממנה בן ובת ונפשו בשאלתו אם נוכל להתיר לו לשמש עם אשתו בדרך הנ"ל

תשובה. הנה בדין זה כבר האריכו גדולי המחברים ה"ה מרן החת"ס בחיו"ד (סי' קע"ב) ובחמד"ש (סי' מ"ו) ורמז ע"ד בפת"ש אהע"ז (סי' כ"ג סק"ב) עש"ה ובאחרונה מורי הגאון זצ"ל בספרו אמרי יושר ח"א (סי' קל"א) ומה אני לבוא אחרי דבריהם ולהוסיף עליהם אבל מכ"מ נעיין עוד קצת במקור הדברים אולי השאירו מה לעני כמוני הנה מקור הדבר בש"ס דיבמות (י"ב:) ובכתובות (ל"ט.) ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה כו' ופרש"י מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו וכתבו התוס' שם דד' רש"י דדוקא אלו