אמרי כהן קסב

האיך יברך על עירוב בפת שהוא רק קולא לעשיר שלא יצטרך לילך לשם בעצמו רק יערב ע"י שליח כמבואר בש"ס ובד' רבינו ז"ל עצמו להלן בפ"ז וזש"כ הראב"ד ז"ל אלא הא קולא נפק"מ לשבת ולא חומרא היינו בתקנת עירוב בפת ומה שיש חומרא שאסור לילך יותר מאלפים אמה ע"י תקנת חז"ל זה הותר ע"י עירוב ברגל שהוא מעיקר התקנה שיועיל אפי' בלא פת ועיד"ז ניכר כבר שאסור לילך בלא עירוב היינו שאינו רוצה לקנות שביתה בשם וכיון דעל עירוב ברגל אין לברך. גם על עירוב בפת אין לברך שהוא רק קולא וכהערת הפרמ"ג הנ"ל ולפי פירוש זה בדברי הראב"ד ז"ל נסתלקה תלונת בעל מ"מ ז"ל מעליו וכמובן

שם ברמב"ם אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו ולמה מברכין על יו"ט שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו עכ"ל ובהשגות הראב"ד כ' עלה א"א זה הטעם לאביי אבל רבא חלק עליו ואמר שאין הטעם לדמאי אלא מפני שרוב ע"ה מעשרין הם אבל ספק אחר אפי' בדרבנן מברכין עכ"ל וע' במ"מ ולח"מ מה שהאריכו בישוב דברי רבינו ז"ל יעיי"ש

ולפעד"נ דבעיקר הפלוגתא דאביי ורבא בש"ס דשבת (כ"ג.) דס"ל לאביי הטעם שאין מברכין על דמאי מפני שהוא ספק דדבריהם ול"ב ברכה ורבא ס"ל דגם ספק דדבריהם בעי ברכה ורק דדמאי שאני מפני שרוב ע"ה מעשרין הם נראה דלשיטתייהו אזלי דהנה בש"ס דב"מ (נ"ה:) אמר רבא קשיא לי' לר"א תרומת מעשר של דמאי וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ופרש"י להוסיף על תרומ"ע של דמאי חומש שאין הפרשתו אלא מדבריהם אר"נ א"ש הא מני ר"מ הוא דאמר עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה דתניא המביא גט ממדה"י ולא א"ל בפנ"כ ובפנ"ח יוציא והולד ממזר דברי ר"מ וחכ"א אין הולד ממזר וכו' ומשמע משם דכ"ז אמר רבא משמם אבל אביי חולק עליו בדף (נ"ו.) וקאמר דר"א שפיר קא קשיא לי' במיתה ביד"ש וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה בדבר שאפי' ודאי של תורה אינה רק במיתה ביד"ש ושמואל לא שפיר קא משני לי' דמשני לי' מיתת ב"ד דילמא שאני מיתת ב"ד דחמירא ולכך עשו חכמים בה חיזוק לדבריהם כשל תורה יעיי"ש וצריך להבין דלפי"מ דפליג אביי וסותר תירוצא דמייתי רבא בשם שמואל א"כ הדרא קושי' הש"ס הנ"ל דלמה משלם חומש בתרומ"ע של דמאי וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה וצ"ל בישוב הדבר דבעיקר הקושי' דמקשה הש"ס וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה כבר עמדו התוס' דהרי מצינו בכמה מקומות דעשו חכמים חיזוק לדבריהם אפי' יותר משל תורה ובשמק"ב בשם הריטב"א ז"ל תירץ דדוקא הכא מקשה כן מפני שהיא גזירה הרבה לפנים משוה"ד דהא רוב ע"ה מעשרין הם והיינו דמייתי ע"ז מהא דר"מ דהמביא גט דהא נמי גזירה קלושה היא ואפ"ה עשה בה ר"מ חיזוק לד' כשל תורה להיות הולד ממזר עכ"ד ז"ל עש"ה והתינח למאן דמשוה מיתה ביד"ש למיתת ב"ד והיינו רבא שם דאמר דשמואל שפיר קא משני דשם מיתה בעולם א"כ שפיר י"ל דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן ולרבנן לא עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה בכזה שהיא גזירה רחוקה וכנ"ל אבל לאביי דאמר דלא דמי מיתה ביד"ש למיתת ב"ד בעכצ"ל דאף דאין סברא לומר דעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה במיתה ביד"ש מ"מ מחייבינן חומש לאוכל תרומ"ע של דמאי מטעם דלא אתי לזלזל בו ולומר שאינה תרומה כלל אם לא נחייב לשלם קרן וחומש לזר האוכלה וזה הוא אפי' לרבנן דר"מ דלא ס"ל דהולד ממזר במביא גט ממדה"י מודי הכא דמשלם חומש בתרומ"ע של דמאי מטעם דלא אתי לזילזולא בי' לאביי וזה הוא טעמו של רבינו ז"ל שפסק בפ"י מה' תרומות ה"ד דבתרומ"ע של דמאי משלם חומש ע"ש וקשה דהרי לפי תי' הש"ס הנ"ל דמתני' דמחייב חומש על אכילת תרומ"ע של דמאי אתיא כר"מ דס"ל דבלא אמר בפנ"כ ובפנ"ח הולד ממזר ורבינו ז"ל הרי פסק שם כחכמים דאין הולד ממזר וא"כ איך פסק בזה כמתני' דמשלם חומש על תרומ"ע של דמאי וזיכה שטרא אליבא דתרי וכבר עמד על זה ברי"ט אלגזי פ"ד דבכורות והניח בצ"ע ע"ש ובמראה"פ לירושלמי פ"ב דערלה ה"א מ"ש בישוב ד' רבינו ז"ל יעיי"ש והיינו שהי' לו הכרח לרבינו ז"ל לפסוק כאביי דלא מוקי למתניתין דב"מ הנ"ל כר"מ רק דאתיא ככ"ע ואפ"ה מחייבינן חומש לתרומ"ע של דמאי כדי שלא לזלזל בי' וכמו"ש רבינו ז"ל שם בטעמא דמילתא יעיי"ש

ולפי"ז רבא לשיטתי' אזיל דמוקי למתניתין דב"מ הנ"ל דמחייב חומש על תרומ"ע של דמאי כר"מ אבל לפי"מ דקיי"ל הלכתא כרבנן א"ח חומש על תרומ"ע של דמאי משום דלא עשו בו חכמים חיזוק כשל תורה משום דרוב ע"ה מעשרין הם ול"ד לשאר איסד"ר וכנ"ל ולכן שפיר אמר בשבת שם דלעולם גם ספק דדבריהם בעי ברכה ול"ק מדמאי שאין מברכין על הפרשתו משום דדמאי שאני דרוב ע"ה מעשרין הם וכמו דלא עשו בו חיזוק כשל תורה מה"ט ה"ה דלא תיקנו בו ברכה כמו בשל תורה אבל אביי לשיטתי' דלא ס"ל כרבא בב"מ שם ולא מוקי מתניתין הנ"ל כר"מ רק אליבא דכ"ע ואעפי"כ מחייבינן חומש על תרומ"ע של דמאי ומטעם דלא אתי לזילזולי בי' ולא משגחינן ע"ז דרוב ע"ה מעשרין הן א"כ מה"ט הי' ראוי שיתקנו בו ברכה על הפרשתו כדי דלא אתי לזילזולי בי' אם נאמר דבכל ספק דדבריהם בעי ברכה וע"כ צ"ל דכל ספק דדבריהם לא בעי ברכה שלא תיקנו רק על הודאי ולא על ספק דדבריהם רק ביו"ט שני כדי שלא יבואו לידי חילול יו"ט

ולפי"ז א"ש פסק רבינו ז"ל שפסק כאביי בזה דטעם שאין מברכין על דמאי מפני שהוא ספק דדבריהם ול"כ משום דרוב ע"ה מעשרין הן כרבא דלשיטתי' אזיל שפסק גם בהך דב"מ כאביי הנ"ל דהא פסק דחייבין חומש על תרומ"ע דדמאי ולא סבר כרבא דמוקי למתני' אליבא דר"מ ויומצא דאין הלכה כמשנה זאת רק דפסק כאביי דאתיא אליבא דכ"ע ונמצא דלא משגחינן ע"ז דרוב ע"ה מעשרין הן ועשו בה חיזוק כשל תורה משום דלא ליתי לזילזולי בי' א"כ בעכצ"ל דלכן אין מברכין על הפרשתו משום דכל ספק דדבריהם לא בעי ברכה וכנ"ל והבן

שם ברמב"ם הלכה ו' ולא הלל של חנוכה בלבד הוא שמדברי סופרים אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים בכל הימים שגומרין בהן את ההלל עכ"ל ובהשגות הראב"ד כ' א"א ויש בהן עשה מדברי קבלה השיר יהי' לכם עכ"ל והרה"מ כ' לישב ד' רבינו ז"ל וז"ל ובאמת שבפ' ערבי פסחים (קי"ז.) אמרו שנביאים תקנו הלל על כל צרה שנגאלי' ממנה אבל לאומרו בימים קבועים מדבריהם הוא ואע"פ שהביאו בערכין (י':) אותו פסוק אינו אלא לסמך ודמיון זה דעת רבינו והוא הנראה עכ"ל ומרן בכ"מ תמה על