אמרי כהן קסא

אנכנסה"ג עכ"ד המזרחי וא"כ נמצא לפי"ד המזרחי בכוונת רש"י ז"ל יש חיוב דאורייתא ליתן שבח והודאה להקב"ה על קיום מצות הפרשת תרומ"ע רק שא"צ להיות בנוסח הברכה שתיקנו אנכסה"ג דוקא והארכתי בזה בספרי (סי' ג') יעייש"ה ומעתה י"ל דהיינו דהי' קש"ל לרש"י הנ"ל אהא דאמרי' בש"ס התם אברכת תרומה שהוא מדרבנן והא עכ"פ יש חיוב מה"ת ליתן הודאה להשי"ת על קיום מצות הפרשת תרומה ובברכה שמברך יוצא יד"ח המצוה דאורייתא הנ"ל וא"כ הו"ל דאורייתא ולזה פי' רש"י דאמור רבנן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן והיינו דלענין חיוב הברכה דרבנן ע"כ צריך לברך לפני הפרשתה כדי שיברך עובר לעשייתן אבל לענין חיוב הודאה דאורייתא על הפרשת תרומ"ע הנ"ל א"צ להיות דוקא לפני ההפרשה ויכול להודות גם לאחר הפרשתם לצאת יד"ח ד"ת הנ"ל וא"כ שפיר קאמר בש"ס שם במדבר ואינו שומע שהפרשתו מועלת בדיעבד לענין הברכה שבירך לפני' שהוא רק מדרבנן ואי שאיכא חיוב הודאה מה"ת הרי זה, א"צ להיות לפני הפרשה ויכול להיות גם אח"כ וא"כ יכול לעשות הודאה עוד ע"י מי ששומע ומדבר ושפיר אמרי' בתרומה דברכה דרבנן והיינו ברכה שלפני' דייקא

ולכאורה יפלא מאוד בסוגי' הש"ס דברכות שם דאמרי' בחרש המדבר ואינו שומע שתרומתו תרומה בדיעבד והרי לא השמיע לאזנו הברכה דר"י הוא דאמר גבי ק"ש לא יצא אפי' בדיעבד ודוקא בק"ש דהוא דאורייתא ס"ל דא"י אפי' בדיעבד אבל תרומה דמשום ברכה היא והוא רק מדרבנן יצא בדיעבד ותרומתו תרומה ולמ"ל לכ"ז תיפ"ל דאפי' אם א"י הברכה כלל ואפי' לא בירך כלל על ההפרשתה תרומתו תרומה דהא הברכות אינן מעכבות בכל המצות ואך נראה דזה הוא מה שדייק בש"ס לומר אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא והיינו דתרי טעמי קאמר א' משום דעיקר חיוב ברכה דרבנן ב' דלא בברכה תליא מילתא והיינו שאפי' לא יברך כלל תרומתו תרומה ושפיר קאמר דתרומתו תרומה אע"ג שבירך חרש המדבר ואינו שומע דאפי' א"נ דל"י הברכה מ"מ תרומתו תרומה דלא תליא זב"ז כלל והיינו אף הברכה דאורייתא שחייב להודות על קיום מצות הפרשת תרומ"ע לפי"ד המזרחי הנ"ל מ"מ בודאי דזה אינו מעכב עצם הפרשת תרומ"ע רק דאם לא הודה לא קיים המצוה הזאת אבל מכ"מ תרומתו תרומה

וע' בפרמ"ג בפתי"כ בפתיחתו לה' ברכות השחר שכ' לחלק בין ברכת מצות ונהנין שמברך עליהן קודם לעשייתן לא אח"כ משא"כ בברכת שבח והודאה כתבו הרבינו יונה והרא"ש גבי ט"ו ברכות של שחרית דמברך גם אח"כ כמבואר (בסי' מ"ו) עכ"ד ז"ל עיי"ש וא"כ יש לקיים דברינו הנ"ל בישוב דברי רש"י הנ"ל ברווחא שהרי הא דרצ"ל בש"ס דהברכה שבירך החרש יעכב שלא יהא הפרשת התרומה מועלת הוא רק אם צריך לברך לפני' משא"כ ההודאה שצריך להודות על הפרשת תרומ"ע בודאי דסגי גם אח"כ דלא עדיפא מברכת שבח והודאה דסגי גם אח"כ להנ"ל וזש"כ רש"י דכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן משא"כ ברכת הודאה שאינה ברכת המצות סגי גם אח"כ וא"כ אינה מעכבת הפרשת תרומה אע"ג דהיא מה"ת וכנ"ל ודו"ק היטב

נחזור למה שפלפלתי לעיל בד' רבינו ז"ל בפ"ו מה' עירובין הכ"ד שכ' שמברכין על עירובי תחומין והנה הראב"ד ז"ל השיגו וז"ל והיכן צונו לערב בתחומין בשלמא ע"ח ושתופי מבואות יש בהן היכר לשבת שלא להוציא לר"ה אלא הא קולא נפק"מ לשבת ולא חומרא ואעפ"י שאין מערבין אלא לדבר מצוה אין המצוה נוגעת לעירוב והאיך יאמרו וצונו על מצות עירוב עכ"ל וכ' עליו הרה"מ דיותר ראוי לברך על עי"ת מעל עי"ח דאי מטעם קולא וחומרא הוא לפי שידוע שד"ת מותר להוציא מן הבתים לחצירות בלא שום עירוב וחכמים אסרו זה גזירה משום הוצאה מרה"י לר"ה והתירו ע"י עירוב ואנו מברכין וצונו לומר שאין אנו רשאין לטלטל בלא עירוב וצונו שכשנרצה להוציא מהבית לחצר שנערב אף בעירובי תחומין ידוע שמה"ת מותר ללכת ג' פרסאות בלא עירוב וחכמים אסרו יותר מאלפים אמה והתירוהו ע"י עי"ת וכשנרצה לילך מבתינו לצד א' יותר מאלפים אמה אין אנו רשאים ללכת בלא עירוב וא"כ יש לנו לברך על כך ולא עוד אלא שבחצירות ע"י עירוב נעקר לגמרי איסור של דבריהם להוצאת הבתים ובעי"ת עדיין גזירתם קיימא שלא ללכת יותר מאלפים אמה לכל רוח אלא שהעתיק שביתתו ממקומו למקום עירובו וכו' וא"כ נתבאר שאם מטעם קולא וחומרא הוא יותר ראוי לברך על עי"ת עכ"ד ז"ל ע"ש ודברי הרה"מ ז"ל הם פשוטים ונכונים וא"כ לפלא על רבינו הראב"ד ז"ל שבא להשיג ע"ד רבינו ז"ל דמה הי' כוונתו ז"ל בהשגה זו

והנלפע"ד בישוב ד' הראב"ד ז"ל דהנה כבר הבאתי ד' הפרמ"ג שכ' דבמערב ברגליו א"צ לברך ברכת עי"ת דהוי דברים שבלב ואין מברכין ע"ז ע"ל והפרמ"ג שם הוסיף להעיר דלפי"ז מהראוי שלא יברך כלל על עי"ת והיינו אפי' במערב בפת משום דעיקר התקנה היתה ע"י עירוב ברגליו ואח"כ הקילו על העשיר שיוכל לערב בפת ע"י שליח א"כ י"ל דאין מברכין ע"ז עכ"ד יעיי"ש שדבריו ז"ל נאמרו בקיצור כדרכו בקודש וצריך להוסיף קצת על קושייתו דלכאורה הרי היכא שצריך לערב בפת כגון שאינו הולך בעצמו לשם לקנות שביתה בביה"ש רק מניח שם פת ועיד"ז קונה שביתה במקום שמונח הפת לא מועיל שם עירוב ברגל דלא מהני עירוב ברגל ע"י שליח ע' בלשון בעל המאור מ"ש ע"ד הרי"ף בפ' מי שהוציאוהו במתני' דמי שיצא לילך בעיר שמערבין בה וכו' בגמרא שם יעיי"ש וא"כ דל"מ רק עירוב בפת ע"י שליח שפיר מצי לברך עלה ואך כוונת הפרמ"ג דכיון דקיי"ל דעיקר עירוב ברגל והתקנה היתה באמת שילך שם ברגליו ובפרט דחזינן דלמי שבא בדרך מהני העירוב ברגל אפי' לקנות שביתה במקום אחר כמבואר בש"ס דעירובין (נ"א:) ובטוש"ע או"ח (סי' ת"ט) ועל עירוב דרגל ל"ש לברך א"כ גם על עירוב דפת ג"כ ל"ש לברך כיון שהוא רק הוספה על עיקר עירוב שהוא ברגל וע"ז ל"ש לברך דהוי דברים שבלב וכנ"ל

ולכן נראה דזה היתה באמת כוונת הראב"ד ז"ל להשיג ע"ד רבינו ז"ל שכ' לברך על עי"ת במערב בפת אבל במערב ברגליו מודה הוא ז"ל דלא מברך וכמשכ"ל להוכיח מד' רבינו והרה"מ ז"ל ע"ש וע"ז כ' הראב"ד ז"ל והיכן צונו לערב בתחומין בשלמא ע"ח ושתופי מבואות יש בהן היכר לשבת שלא להוציא מר"ה אלא הא קולא נפק"מ לשבת ולא חומרא והיינו אף דיש בעי"ת ג"כ חומרא שלא לילך יותר מאלפים אמה זה כבר הותר וניכר בעירוב ברגל דקיי"ל דעיקר עירוב הוא ברגל ואם גומר בדעתו לקנות שם שביתה קנה וע"ז אינו מברך כיון דהוי דבריה שכלב כנ"ל א"כ