אמרי כהן קס

ועל ציווי דרבנן אם ליכא הלאו דלא תסור ל"ש לברך אקב"ו דהיכן ציונו כדפריך בש"ס דשבת הנ"ל אבל האמת הוא דגם במידי דאסמכתא יש לאו דלא תסור כיון דעיקר החיוב מדרבנן ואפי' לד' הריטב"א הנ"ל הוא רק רמז לחז"ל לגזור כן אבל לא איסור תורה או מצוה מה"ת ולא דמי לדברים שדרשו חז"ל מדרשה דקרא או הללממ"ס שהוא מוזהר מה"ת בלא"ה ואין מקום לציווי דדבריהם שיעבור בלאו דלא תסור והא ראי' מדמברכין על מקרא מגילה שהוא תקנת הנביאים לד' רבינו ז"ל לעיל בפ"א ה"א עמשכ"ל בזה בחידושי להלכה ג' ויש עלה אסמכתא מהכתוב ע' במגילה (ז'.) וכן מברכין על עירובי תחומין כמוש"פ רבינו ז"ל בפ"ו מה' עירובין הלכה כ"ד אע"ג דאיכא עלה אסמכתא מקרא כמו"ש רש"י בשבת (ל"ד.) בד"ה בעירובי תחומין ע"ש ובהגהות רש"ש לעירובין (נ"א.) בעני"ז וכן מברכין על עירובי תבשילין כמו"ש רבינו בפ"ו מה' יו"ט ה"ח אע"ג דאית בי' אסמכתא מקרא כמבואר בביצה (ט"ו:) וע"כ דאית בהו ג"כ לאו דלא תסור ושייך לברך בהו אקב"ו כמו במידי דרבנן ממש

ואחרי עלות כ"ז איכ"ל דזהו טעמו של רבינו ז"ל דבמצות הדלקת נ"ח לא הוצרך לפרש זה הטעם שמברכין על מצוה דדבריהם דזה פשוט בפי"כ דיש במידי דרבנן לאו דלא תסור ולכן מברכין עלי' וכדאמרי' בש"ס דשבת הנ"ל אבל במצוה דאמירת הלל שהוא מדרבנן ואית בי' אסמכתא מקרא דד"ק כמו"ש הרה"מ לקמן בפרקין הלכה ו' בד' רבינו ז"ל דהלל הוא אסמכתא עה"כ דהשיר יהי' לכם כליל התקדש חג הוצרך לומר שמברכין עלה אעפ"י שהוא מד"ס ונסמך עה"כ והו"א דבזה ליכא לא תסור כיון שכבר יש רמז בקרא וכנ"ל ולכן הביא שמברכין עליו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב והני ג"כ אית בהו אסמכתא מהכתובים וכנ"ל ואעפי"כ מברכין עליי' וה"ה דמברכין על אמירת ההלל אע"ג שי"ב אסמכתא והיינו משום דאית בהו לאו דלא תסור כמו בכל מילי דרבנן והבן כ"ז

ובדרך אגב ארשום בזה דבר פלא שראיתי בלשון הרב המגיד שם (בפ"ו מה' עירובין הלכה כ"ד) שכ' עמש"כ רבינו ז"ל שם כשם שמברכין על עירובי חצירות ושתופי מבואות כך מברכין על עירובי תחומין וכו' זה ממה שאמרו כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן עכ"ל הרה"מ שם ע"ש ויפלא מאוד דמה בעי בזה ואם בעי להשמעינו דאיכא ברכת המצות הר"ז לא הוצרך ללמוד ממה שאמרו דכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן דהא בש"ס דפסחים (ז'.) מייתי שם ברייתא דמברך על המצות וזה דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן הוא מימרא דאמורא שם ומה עניינו לכאן שאינו מדבר מזה שצריך לברך לפני' ולא לאחרי' רק מעיקר חיוב ברכה וע' בלשון הרה"מ פ"א מה' עירובין הט"ז שכ' עמש"כ רבינו שמברכין על עירובי חצירות וז"ל זהו מוסכם שכל המצות כלן אעפ"י שהן מדבריהן מברכין עליהן חוץ מאותן המבוארות פי"א מה' ברכות עכ"ל ולמה שינה משנתו כאן גבי ברכת עירובי תחומין לכתוב שנלמד ממימרא הנ"ל והנלפע"ד לישב ד' הרה"מ ז"ל דהנה יל"ד בלשון רבינו ז"ל הנ"ל שכתב בברכת עירובי תחומין כשם שמברכין על עירובי חצירות ושתופי מבואות כך מברכין על עירובי תחומין דלמה לו להביא מברכת ע"ח ושתופי מבואות ול"כ סתם דמברכין על עירובי תחומין כמו"ש רבינו ז"ל סתם גבי ברכת ע"ח ושתופי מבואות בפ"א מה"ע שם והנ"ל בזה דהנה הפרמ"ג באו"ח (בסי' ת"ט) במשבצות ס"ק ז' כתב לחדש דהא דמברכין על עירובי תחומין ה"ד במערב בפת אבל היכא שמערב ברגליו אין מברכין ע"ז דעל דברים שבלב אין מברכין אף שיאמר בפי' כמו בביטול חמץ (בסי' תל"א) שאין מברכין עליו עכ"ד ז"ל ע"ש וכוונתו דכיון דקיי"ל דבמערב ברגליו א"צ שיאמר שביתתי במקום פלוני רק כיון שגמר בלבו לקנות שם קנה שם שביתה כמבואר בש"ע לקמן (סי' רנ"ו) ע"ש א"כ ל"ש לברך על זה שהוא דברים שבלב וא"כ י"ל דלכן דקדק רבינו ז"ל לכתוב הכא בעירובי תחומין דכשם שמברכין על עירובי חצירות ושתופי מבואות כך מברכין על עירובי תחומין דאתי למעט דבמערב ברגליו לא יברך בע"ת דכמו דבע"ח ושתופי מבואות אין מברך רק במערב בפת דהא בהו לא משכחת לה כלל שיערב ברגליו כמו כן הא דמברכין בעירובי תחומין הוא רק במערב בפת ולא במערב ברגליו כד' הפרמ"ג הנ"ל

ומעתה י"ל דזהו כוונת ד' הרה"מ ז"ל הנ"ל דבעיקר הדבר שכ' הב"י באו"ח (סי' תל"א) דאין מברכין על ביטול חמץ משום דהוי דברים שבלב כ' האחרונים בטעמא משום דכל הברכות כולן צריך לברך עובר לעשייתן והיכא שמועיל במחשבה א"א להיות עובר לעשייתן דכשחשב לעשות כבר עשה ע' בבי"צ אה"ע ח"א (סי' ו') בזה וא"כ י"ל דהיינו דקש"ל להרה"מ ז"ל אד' רבינו ז"ל שכ' דכשם שמברכין על ע"ח ושתופי מבואות כך מברכין על עירובי תחומין דמה אתי לאשמעינן בזה דתלי הדבר בע"ח ושתופי מבואות ועכצ"ל דבא למעט במערב ברגליו שא"צ לברך עלה משום דאיתא במחשבה ולזה כ' הרה"מ ז"ל דזה שאין מברכין על המחשבה הוא ממה שאמרו דכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן ובמחשבה לא משכח"ל עובר לעשייתן וכנ"ל ושפיר כתב רבינו ז"ל למעט מערב ברגליו שלא יברך

ובעיקר הד' שכ' הבי"צ הנ"ל בטעמא דאין מברכין על המחשבה יש לדון לפמ"ש הבי"ש בתשו' ח"ב יו"ד (סי' פ"ח) דהיכא דרצה לידור בפיו ל"מ מחשבה אפי' במקום דמהני מחשבה כבצדקה ע"ש וא"כ ה"ה דאיכא לברך על דבר שמועיל במחשבה ויהי' עובר לעשייתן דכיון שאינו רוצה שיועיל מחשבתו השתא כ"ז שלא בירך יכול לברך ואח"כ יאמר בפיו דבכה"ג ל"מ מחשבה להנ"ל וע' בס' טל תורה ממורי ז"ל בנדרים (ז'.) מ"ש ע"ד התשו' בי"ש הנ"ל עש"ה ואכמ"ל בזה

ובעמדי בעני"ז אציג מה שצ"ע בד' רש"י ברכות (ט"ו.) שפירש אהא דאמרי' ע"כ לא קאמר ר"י לא יצא אלא גבי ק"ש דאורייתא אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא ופרש"י דאמור רבנן כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן עכ"ל וד' ז"ל צ"ע דהרי גוף הברכה שצריך לברך הוא רק מדרבנן ולמה הוצרך להביא שהוא דרבנן מכח מה שאמרו דכל הברכות מברכין עליהן עובר לעשייתן ובפרט דמזה באמת אין ראי' דעצם חיוב הברכה הוא מדרבנן וא"כ עדיפא הו"ל לומר דעיקר חיוב ברכת המצות הוא רק מדרבנן דע"ז קאי הש"ס שם, והנלפע"ד ליישב ד' רש"י דהנה ברש"י עה"ת פ' תבא עה"כ לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי פירש בזה"ל מלברך על הפרשת מעשרות עכ"ל ופי' המזרחי כוונתו מלשבחך ומלברכך בעת הפרשת המעשרות לא מלברך ברכת הפרשת מעשרות שהוא נוסח הברכה שתקנו