אמרי כהן קנט

הר"ן דבני הכפרים לא היו קורין בלילה וכתב ויראה דמרדכי ואסתר תחלה תקנו ביום ואח"כ תיקנו ג"כ בלילה מק"ו הלל דפסת מעבדות לחירות אומרים בלילה ויום כ"ש ממיתה לחיים ומש"ה מברכין שהחיינו גם ביום עכ"ל עש"ה וא"כ משמע להדיא דדעתו ז"ל דקריאת מגילה דלילה אינו מד"ק וא"כ צ"ע עמש"כ בסי' תרפ"ז הנ"ל לד"פ דגם מקרא מגילה דלילה הוא מד"ק וצ"ע

ובעיקר הדבר שהערותי בחילוק בין ד"ק למידי דרבנן לענין ספק דבד"ק אזלינן לחומרא ובדרבנן מקילין והאיך כללינהו רבינו ז"ל בחדא מחתא ראיתי שיש לישב עפי"מ שצידד הפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות דלשי' רבינו ז"ל דכל שאין מפורש בתורה כמו דברים הנלמדים בי"ג מדות נקרא ד"ס יש להקל בספיקו לפי שי' הסוברים ומכללם רבינו ז"ל דכל ספק מה"ת שריא ורק דרבנן החמירו י"ל דלא ראו להחמיר רק מה שמפורש בתורה ולא מה שנלמד בי"ג מדות עכ"ד ז"ל ולפי"ז כש"כ דדברי קבלה אפי' אם נאמר דד' רבינו ז"ל שדינם כד"ת מכ"מ אינן מפורשים בתורה ממש ולא עדיפי ד"ק מדברים הנלמדים בי"ג מדות או הללממ"ס וא"כ אזלינן בספיקן להקל כמו בי"ג מדות וא"כ שפיר השווה רבינו ז"ל נ"ח למגילה אע"ג שזה מד"ק וזה דרבנן מכ"מ אין חילוק בינייהו לענין ספק

ומצאתי ראיתי אח"כ בכ"מ לקמן בפרקין הלכה ו' שעמד עמש"כ רבינו שיש בכללן ב' מצות עשה מד"ס והי' לו לומר א' מד"ס וא' מדברי קבלה ותי' דאף דמצוה מד"ק הוא ד"ס מיקרי עכ"ד ז"ל ע"ש והוא כמשכ"ל אבל בזה עדיין לא תעלה ארוכה למה שהקשיתי למעלה בד' רבינו ז"ל דאף דשניהם ד"ס מיקרי אבל האיך כ' דהדלקת הנ"ח מצוה מד"ס כקריאת המגילה דמשמע שחיובם שוה ממש והא חלוקין הם לדינא דזה דינו כד"ת וזה כדרבנן ונפק"מ לענין ספק וכנ"ל

ובעמדי בדברי הפרמ"ג הנ"ל אציג בזה מה ששמעתי בשם הגאון הצדיק מוהד"ב מביאלא זצלה"ה שאמר לישב המנהג שהובא בטור או"ח (סי' תרס"ח) שנוהגין קצת דבליל שמיני עצרת אין יושבין בסוכה וביום יושבין בה וכ' עלה דאינו מנהג ובב"י שם נדחק לישב מנהגם והמג"א שם בס"ק ב' דחה דבריו יעיי"ש והוא ז"ל אמר בישוב טעמא דמנהגא דהרי בש"ס דסוכה (מ"ג.) רצ"ל דאינם מחויבין בסוכה רק ביום ולא בלילה מדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים דמשמע רק ביום ולא בלילה ומסיק דילפינן בגז"ש דתשבו תשבו דנאמר בסוכות תשבו ונאמר במלואים תשבו מה להלן ימים ואפי' לילות אף כאן ימים ואפי' לילות ע"ש וא"כ עיקר חיובא דישיבה בסוכה בלילות הוא רק מגז"ש ולד' רבינו ז"ל הרי כל מה שנלמד בי"ג מדות נקרא ד"ס וא"כ אזלינן בספיקם להקל ולכן בליל שמע"צ דהוא חיוב רק מספיקא דיומא בלילה אינו חיוב לישב בסוכה דספק דרבנן לקולא משא"כ ביום דהחיוב לישב בסוכה הוא מפורש בקרא משוה"כ מחויבין לישב גם ביום שמע"צ מכח ספיקא דיומא דספיד"א לחומרא עכ"ד ז"ל פח"ח. ודבריו ז"ל יתכנו רק לפי"ד הפרמ"ג הנ"ל שמצדד כן לד' רבינו ז"ל דכל הנלמד בי"ג מדות נקרא ד"ס מקילין בספיקם ואכן לקושטא דמילתא ז"א דמלבד שהפרמ"ג שם לא החליט הדבר וציין לסימן (ק"י) ששם יכתוב אי בדברים הנלמדים מי"ג מדות אזלינן לחומרא ובסי' (ק"י) בדיני ס"ס במחודשים אות ה' כתב להדיא דאזלינן בספיקם לחומרא עיי"ש. ומלבד זה נראה דעיקר ספיקת הפרמ"ג א"נ דאזלינן בספיקם להקל ל"ה רק על דברים הנלמדים בשאר מדות שהתורה נדרשת בהן חוץ מגז"ש דאף דרבינו ז"ל קורא את מה שנלמד בגז"ש ג"כ ד"ס ע' בפ"א מה' אישות ה"ב ובהרה"מ שם אבל כיון שאין אדם דן גז"ש אא"כ קיבלה מרבו א"כ הוא כמפורש בתורה ובודאי דאזלינן בספק דבר הנלמד בגז"ש לחומרא כמו במפורש בתורה ממש ואחר החיפוש מצאתי כן מפורש בד' הפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות י"ב שכ' בזה"ל ולענין ספק בהללמ"מ וי"ג מדות ומדרש חז"ל חוץ גז"ש והיקשא יש בו מחלקות אי אמרינן ספיקו לחומרא או לקולא וכו' עכ"ל עש"ה הרי דעיקר המחלקות והספק אי אמרי' בי' ספיקו לחומרא הי' רק על שאר המדות חוץ ממדת גז"ש דבודאי אמרי' בי' ספיקו לחומרא כמפורש בתורה וא"כ לפי"ז אין מקום לד' הרב הגה"צ ז"ל הנ"ל דכיון דשם בגז"ש קיימינן אמרי' בי' ספיד"א לחומרא אליבא דכ"ע וכמובן

שם ברמב"ם הלכה ה' בכל יום ויום משמונת הימים אלו גומרין את ההלל ומברך לפניו אקב"ו לגמור את ההלל בין יחיד בין ציבור אעפ"י שקריאת ההלל מצוה מד"ס מברך עליו אקב"ו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו עכ"ל יש לדקדק בד' רבינו ז"ל דלמה המתין לפרש ד"ז שמברכין על מידי דרבנן עד כה במצות אמירת הלל בחנוכה ולא פי' כן בהלכה הקודמת לענין מצות הדלקת נ"ח שהוא ג"כ רק מצוה דרבנן ומברכין עלי' ובאמת בש"ס דשבת (כ"ג) מקשינן כן על מצות הדלקת נ"ח היכן צונו ע"ש ולמה שינה רבינו ז"ל וכתב לענין אמירת הלל וגם מש"כ רבינו שמברך עליו אקב"ו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב כו' צ"ע דלמה נקיט הני דייקא מכל מצות דרבנן שמברכין עליהם והו"ל למימר סתמא שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו ופלא על נושאי כליו של רבינו ז"ל שלא הרגישו בזה לדקדק בלשונו הזהב והנלפע"ד בישוב ד' רבינו ז"ל לפי חומר הנושא דהנה הש"ך ביו"ד (סי' רל"ט ס"ק כ') כתב לחלק בין ח"ש שאסור מה"ת ושבועה חלה עליו ובין איסד"ר דלא חלה עליו שבועה לבטלה דאיסור דרבנן חמיר טפי משום דהוא בלאו דלא תסור והוא כמפורש בתורה אבל ח"ש אע"ג שאסור מה"ת מכ"מ אינו מפורש בקרא רק מריבויא ולכן שבועה חלה עלי' עש"ה, ובפרמ"ג או"ח (סי' קס"ח) במ"ז סקי"ז שכ' לחלק כן לענין ערבות דאיכא במידי דרבנן ממש ולא במה שהוא הללממ"ס או מדרשה שדרשו משום שאינו מפורש בכתוב יעיי"ש והארכתי בזה בספרי (בסי' וא"ו) ע"ש ולפי"ז י"ל לכאורה דאע"ג דאמרי' דבמידי דרבנן איכא לאו דלא תסור ועשה דשאל אביך ויגדך וגומר ולד' רבינו ז"ל בספהמ"צ בשורש א' הוא עול"ת גמורים ע' ברמב"ן שם שהשיגו ומ"ש המגי"א לישב והדברים עתיקים ה"ד במילי דרבנן ממש שאין להם שום אסמכתא בקרא אבל מידי דרבנן שיש להם אסמכתא בקרא שכתב הריטב"א בר"ה (ט"ז.) דענין אסמכתא מהכתוב היא שהעיר הקב"ה שראוי לעשות כך אלא שלא קבעו חובה כו' ע"ש וא"כ י"ל דבזה ליכא לאו דלא תסור והעשה דשאל אביך כיון שכבר נרמז ד"ז בכתוב לאסור זה וכמו דליכא לאו דלת"ס בדברים שדרשו חז"ל מריבוי דקרא דליכא הלאו דלת"ס כד' הש"ך הנ"ל וא"כ א"נ דבמידי דאסמכתא ליכא הלאו דלת"ס ליכא לברך עלי' אקב"ו כיון דמה"ת אינו מצווה לעשות כן רק בדרך רשות נרמז מהכתוב לד' הריטב"א