אמרי כהן טו

קצת ממ"ש הרב ז"ל שיניח בסו"פ שמע ובהתחלת פ' והא"ש כשיעור ט"א גדולות דהיינו כשיעור ג"פ אשר והסופר הזה לא הניח בשניהם ריווח רק כשיעור ט' יודי"ן כפי"מ שמדדתי השיעור לפי הכתב של התפילין אלו שכן צריך לשער וכמו"ש בקסה"ס (סי' ט"ו ס"א) ובפ"ת ליו"ד שם (סק"ה) ע"ש ואכן בדיעבד כשהניח ריווח כשיעור ט' יודי"ן סגי כמו"ש הש"ך ביו"ד (סי' ער"ה סק"ד) ע"ש ובפרט דכאן ממנ"פ כשר דא"נ דזה ל"ח שיעור רווחא א"כ נצרף שיעור שני הרווחים מה שהניח בסו"פ שמע ובתחילת פ' והא"ש ויהי' בין הכל כשיעור ט' אותיות גדולות דהא לד' הטו"ז ז"ל מצרפינן הרווחים יחד להיות כשיעור הפסק בין פרשה לפרשה וכנ"ל

וכה ראיתי בלשכת הסופר (סי' ט"ו סק"ג) שכ' וז"ל אבל אם נשאר כשיעור הפסק פרשה וגם כדי לכתוב תיבה אחת והוא לא כתב שם את התיבה אעפ"י שהניח מעט ריווח בראש שיטה שני' לא מהני לעשותה סתומה ע' תשו' מהרש"ל (סי' ל"ז) וע' בס' מלא"ש עכ"ל ע"ש. והנה ספרים אלו שהביא אינם מצויים תח"י לעיין בהם וד' ז"ל צ"ע לפע"ד דכיון דלהרמב"ם ז"ל העיקר תלוי ליהוי סתומה במה שאינו מתחיל לכתוב בראש השיטה רק שמניח ריווח לפני' הו"ל סתומה וכמו"ש להדיא בפ"ח מספ"ת ה"ב ע"ש א"כ למה ישתנה דינו בהניח בסוף הפרשה שלפני' ריווח כשיעור ט"א וגם לכתוב תיבה אחת ואח"כ הניח קצת ריווח בשיטה שני' והתחיל לכתוב פ' אחרת דלא ליהוי סתומה והא הרמז"ל כ' שם בהדיא דאם הניח ריווח בסו"פ כדי ט"א יניח מעט ריוח מראש שיטה ויתחיל לכתוב מאמצע השיטה הפרשה הסתומה באמצע השיטה השני' ע"ש דמשמע שסגי בכזה להניח מעט ריווח בראש השיטה ויקרא הפ' סתומה וא"כ מדוע נימא דבנשאר בסוף הפרשה ריווח גדול כשעור ט"א וגם לכתוב תיבה אחת אפי' אם מניח אח"כ ריווח בראש השיטה הב' לא מיקרי סתומה וכ"נ בפרמ"ג או"ח שם במשבצות (ס"ק כ"ו) שכ' בתו"ד בזה"ל ומ"ש להרמב"ם סתומה הטעם שאין חלק כשיעור במקום אחד קשה להרמב"ם כל שאין מתחלת בראש השיטה אף שיש במקום א' יותר מט"א סתומה היא גם מ"ש להרמב"ם הטעם בסתומה בהניח חלק ט"א לחוד ולא כדי שיכתוב תיבה אחת שזהו שיעור סתומה משו"ה כשמניח בשניי' מעט חלק הוי ע"י צירוף לא אבין לה דנראה טעם הרמז"ל דכל שאין מתחלת מתחילת שיטה הוי סתומה עכ"ל ע"ש הרי להדיא דאע"ג דהניח במקו"א יותר מט"א ומשמע אף כדי לכתוב תיבה אחת ג"כ מ"מ כל שאינו מתחיל לכתוב בראש שיטה השני' מיקרי סתומה לד' הרמז"ל דקיי"ל כותי' ואכן מד' הטו"ז שם משמע כד' הלשה"ס הנ"ל דהרי כ' דטעם הרמז"ל דהוי סתומה משום שלא הניח ריווח לבסוף כ"א כדי ט"א ולא כדי לכתוב תיבה א' משמע דאם יניח ריווח כ"כ כשיעור ט"א וגם לכתוב תיבה ל"ה סתומה אף אם יניח אח"כ ריווח בראש השיטה השני' ואך עכ"פ ל"ה לו להג' בעל הלשה"ס לסתום דבריו הנ"ל והו"ל להביא שזה תלוי במחלקות הט"ז עם הפרמ"ג ומצד הסברא נראה דהצדק עם הפרמ"ג דהעיקר תלוי כל שמניח ריווח בראש השיטה ומתחיל לכתוב אח"כ הו"ל סתומה וכנ"ל. וכ"מ מד' הב"י ליו"ד שם בד"ה והרמב"ם ז"ל כ' וכו' יעייש"ה ולכן דין הנ"ל שכ' הלשה"ס צ"ע לע"ד

וכ"ז כתבתי רק לפלפל בדינו של הלשה"ס הנ"ל אבל בנד"ד אין נפק"מ בכ"ז דהלשה"ס שם איירי רק בהניח ריווח בסו"פ כשיעור ט"א גדולות כמו ג"פ אשר שהצריך רבינו הרמז"ל להניח ריווח כזה לכתחילה וגם כדי לכתוב תיבה אחת אז ל"מ מה שהניח ריווח מעט בשיטה השני' והתחיל לכתוב הפרשה להיות פרשה זו סתומה לפי"ד הלשה"ס הנ"ל אבל באם הניח ריווח כדי ט"א קטנות ולכתוב תיבה אחת ואח"כ בפרשה השני' הניח ריווח בראש השיטה בודאי דמודה הגז"ל הנ"ל דבכה"ג מיקרי סתומה דהא רבינו ז"ל כתב בה' ספ"ת שם דאם ליכא ריווח כשיעור ולכתוב תיבה אחת בסוף השיטה אזי יעשה סתומה בדר"ז דהיינו שיניח הכל פנוי ויניח מעט ריווח מראש השיטה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע השיטה השני' ע"ש בד' ז"ל ורבינו ז"ל הרי בודאי איירי משיעור הנחת ריווח לכתחילה דהיינו כמו ג"פ אשר שכ' רבינו בפ"ז מה' ספ"ת דצריך להיות כשיעור ריווח הזה בין פרשה לפרשה וא"כ קשה אפי' ליכא ריווח כ"כ יעשה הפסק כשיעור ט"א קטנות ויתחיל לכתוב תיבה אחת ויהי' סתומה וא"כ כיון שיכול לעשות כן שוב ל"ה סתומה אפי' אם יניח הכל פנוי ויתחיל לכתוב בשיטה השני' באמצעה לפי"ד הלשה"ס הנ"ל וע"כ דגם הלשה"ס הנ"ל ל"כ כנ"ל רק באופן שאיכא ריווח הרבה כ"כ כשיעור ט"א גדולות וגם לכתוב תיבה אחת אבל באם ליכא ריווח רק כשיעור ט"א קטנות וגם לכתוב תיבה אחת אז יניח הכל פנוי ויניח מעט ריווח בראש שיטה השני' ויכתוב אח"כ הפרשה ויהי' סתומה ודו"ק

ומעתה בנדון שאלתינו דליכא בסו"פ שמע ריווח אפי' כג"פ אשר א"כ מילתא דפשיטא דאם מניח אח"כ ריווח בראש שיטה השני' דמיקרי פרשה סתומה לדעת הרמב"ם ז"ל ולפי"ז תפילין אלו ממנ"פ כשרים דלשי' הרמב"ם ז"ל שמצריך לכתוב בתפילין פ' והא"ש כסתומה ואם שינה לכותבה כפתוחה נפסלו כמושכ"ל בשמו ז"ל הרי לשיטתו היא סתומה כיון דלא התחיל לכתוב בראש השיטה והניח ריווח מלפני' ואי לד' הרא"ש ז"ל דזה מיקרי פ' פתוחה אין לפסול תפילין אלו דהא הרמ"א מסיק דיש מכשירים אפי' בפ' והא"ש שיהי' כפתוחה וכ' שכן נוהגין לכתוב הכל כפתוחות וכ"פ המג"א וכנ"ל ואפי' להניח התפילין אלו מכאן ולהבא לכתחילה נלע"ד דשרי להניחם דמעיקר הדין קיי"ל כהרמז"ל דזה היא פ' סתומה וא"כ כשרים גם לכתחילה ואע"ג דליכא ריווח במקום אחד כשיעור ט"א גדולות מ"מ הרי לד' הטו"ז מצרפינן הרווחים של סו"פ שמע והתחלת פ' והא"ש וא"כ איכא כשיעור ט"א גדולות ואדרבה דלפי"ז אם נצריך לצרף ב' הרווחים יחד הרי היא סתומה אליבא דכ"ע כמו"ש הטו"ז שם ובפרט דבדיעבד סגי כשיעור ט' יודי"ן כמוש"פ הש"ך ז"ל וא"כ אף א"נ דלכתחילה אין לכתוב תפילין בדר"ז מ"מ אין לפוסלם מלהניחם לקיים המצוה דאין לך דיעבד גדול מזה להביא תפילין לידי גניזה שזה אסור כמו להוריד מקדושה חמורה לקלה וכמו"ש בגדיה"ק ה' ספ"ת (סי' רע"ד סק"ו) ובבי"ש חאו"ח (סי' כ"ד) לענין ביהכנ"ס ע"ש ובפרט בנד"ד שכפיה"נ הסופר הזה כתב כפי ד' הרב התניא זצוקללה"ה שציוה לכתוב כזה וידוע כמה נפיש חילי' דהרב זצ"ל בודאי דיש לסמוך להלכה דשרי להניח תפילין אלו מכאן ולהבא ומקיים המצ"ע של הנחת תפילין והנלפע"ד כתבתי בס"ד

באעה"ח אור ליום ג' שמות תרצ"ג טארנא יע"א. יחיאל מיכל הכהן האללענדער.