אמרי כהן קנז

בכולה כיון דילפינן לה מקרא הנ"ל ובהמה אמר רחמנא והא לאו בהמה הוא או"ד קרבן אמ"ר והאי נמי קרבן הוא ע"ש וא"כ ה"ה לענין כל הראוי למזבח דא"י מידי מזבח דילפינן לה מהאי קרא לשי' רבינו הנ"ל תליא באבעיא הנ"ל אי שייך בעופות ג"כ וה"ה מנחות ושמן פשיטא דלא נכלל בקרא הנ"ל כיון דלאו בהמה הם א"נ דעופות לא נכללו אבל אם נרבה עופות מקרא דקרבן גם מנחות נתרבו דמיקרי ג"כ קרבן ע' במנחות (כ'.) וע' בשירי קרבן לירושלמי נזיר פ"א ה"א שכ' דגם בעופות שייך האיסור להתפיסם לבדה"ב אף דקרא איירי בבהמה עיי"ש ולפי"ז א"נ דמנחות לא נוכל ללמוד מקרא הנ"ל דא"י מידי מזבח לעולם בעכצ"ל הא דקאמר בש"ס דמנחות הנ"ל דטהורין אין נפדין הוא מדרבנן אטו בהמות ודלא כד' הבי"צ הנ"ל

שם ברמב"ם הלכה ב' וכשגברו ישראל על אויביהם בכ"ה בחדש כסליו הי' ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ול"ה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה ח' ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור עכ"ל יל"פ כוונת רבינו ז"ל דאתי לתרץ בזה קו' מרן הב"י דלמה תיקנו לעשות חנוכה ח' ימים והא בליל א' ל"ה נס כיון דנמצא שמן בפך כדי להדליק יום א' ולכן דקדק רבינו ז"ל לכתוב דכשגברו ישראל על אויביהם בכ"ה בכסליו הי' וכו' היינו לומר דאע"ג דל"ה נס בשמן מכ"מ נס בנצחון המלחמה הי' ביום זה ומשוה"כ תיקנו לזכר נס זה להדליק בשמן ולברך עליו כמו בשאר ז' ימים שנעשה נס בשמן משום דאי ל"ה הנצחון במלחמה בכ"ה בכסליו ל"ה יכולים להדליק בפך השמן הזה ג"כ כמו שבטלו הדלקה דמקדש עד זמן הנצחון ע"י היונים הרשעים ע' בספר בני יששכר במאמרי חנוכה מאמר ג' או"ק מ"ח בעני"ז וע' בפרמ"ג במשב"ז (סי' תר"ע סק"ג) שפי' הא דאמרי' בשבח (כ"ג.) מאי ממעט זמן ומקשה ונימעט נס ומשני דנס כל יומא איתא וצ"ב דמאי ס"ד דהמקשן ופי' הוא ז"ל דהמקשה סבור דנס הוא על המלחמה ששייך לגופם אבל נס שמן שייך לנפש אין מברכין והמתרץ השיב דזמן אשמן קאי לחוד עכ"ד עש"ה ולפי הנ"ל הרי באמת כ"ה דזמן שמברכין ביום ראשון הוא על נצחון המלחמה דעיד"ז הדליקו בהשמן וכנ"ל

וע"ע בפרמ"ג בא"א (סי' תרע"ג ס"ק י"ב) שהביא דהמהרש"ל ז"ל השתדל להביא עצמו לידי חיוב שהחיינו בליל ב' ג"כ והי"ל כלים חדשים בליל ב' והיינו משום די"ל דבכ"ה הי' נס דנצחון ובכ"ו נס דשמן וא"כ יש ב' שהחיינו ונסתפק הפרמ"ג אם יש לנו לעשות כן עיי"ש ובס' חידושי מהרצ"א על ה' חנוכה מהגה"ק מדינוב זצ"ל כתב דזה תליא באמת בזה דא"נ דבליל א' הי' הנס משונה מנס דימים אחרים שהי' רק נס דנצחון או הנס דמציאה שלא כטבע א"כ ראוי להביא עצמו לידי חיוב שהחיינו בליל ב' לפי שבו התחיל נס חדש דנרות משא"כ להנך תירוצים דגם ביום ראשון היתה נס דהדלקה א"צ להשתדל בזה עש"ה ולפי"ז נפק"מ לדינא דלד' רבינו ז"ל דביום הראשון הי' הנס דנצחון ולא הנם בשמן עצמו כתירוצי הב"י ממילא א"צ להשתדל להביא אח עצמו לידי חיוב ברכת שהחיינו גם בליל ב' כדעת המהרש"ל ז"ל

ובאמת משמע בש"ס דעל שינוי נס א"צ לברך שהחיינו דלא כד' המהרש"ל ז"ל הנ"ל דהא מבואר בסוכה (מ"ז.) דאין אומרים זמן בשביעי של פסח משום שאין חלוק מלפניו עש"ה וכן פסקינן בש"ע או"ח (סי' ת"צ) והרי לענין הנס הי' חלוק שביעי של פסח משלפניו דביום א' של פסח הי' הנס דיציאת מצרים ובז' ש"פ הי' הנס חדש דקרי"ס ואעפי"כ לא משגחינן על שינוי נס רק כיון דהוא רגל אחד יוצאין בברכת שהחיינו שבירך בתחילת הרגל וה"ה לענין חנוכה וזה כוונת הגמרא בשבת דנס בכל יומא איתא והיינו אע"ג דהי' שינוי נס מכ"מ יוצאין בברכת זמן שבירך בליל ראשון של חנוכה על כל הלילות וע' בטו"א מגילה (י"ד.) בד"ה יציאת מצרים דנס שבחו"ל הוא היכי אמרי' שירה מש"כ בעני"ז

שם ברמב"ם הלכה ג' ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהי' שמונת הימים האלו שתחילתן כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל עכ"ל. מלשון זה דייק המהרש"ל והובא בטו"ז או"ח (סי' תר"ע סק"ד) שמצוה להרבות בשמחה בחנוכה דהרי רבינו ז"ל קרי אותם ימי שמחה ע"ש וצ"ע דמנ"ל לרבינו ז"ל ד"ז כיון דאינו נזכר בשום מקום שמצוה לשמוח בחנוכה וכבר עמד ע"ז בספה"ק חידושי מהרצ"א על ה' חנוכה ותירץ דדיוקו דרבינו ז"ל הוא מדנקיט בש"ס דקבעום ח' ימים טובים משמע דמצוה לשמוח בהם כמו ביו"ט שחייב בשמחה וזה דלא כפרש"י דהלל והודאה היא פירושו של ימים טובים ורבינו ז"ל פירש דימים טובים הוא ענין בפ"ע והיינו שמחה עכ"ד ז"ל וכעין זה בש"ס דמגילה (ט"ז:) דאמרי' התם שמחה זה יו"ט וכ"ה אומר ושמחת בחגך

וע' בטו"ז שם (ס"ק ג') שכ' דלכן לא קבעו בחנוכה לשמחה כמו בפורים משום דבפורים הי' הנס מפורסים להצלת נפשות וע"ז יש שמחה בעוה"ז משא"כ בחנוכה אע"ג דהיתה ישועה ממנו יתברך במלחמה מ"מ ל"ה מפורסם ע"צ הנס רק בנרות וע"כ קבעו להלל ולהודות כי אין מזה שמחה בעוה"ז דהצלת נפשות הי' טפל בזה ועשו עיקר מן הנס המפורסים שהוא מורה על הודי' עכ"ד ז"ל עש"ה ובפרמ"ג שם שכ' דלפי"ז ברכת שעשה נסים שמברכין בחנוכה הוא רק על נס דשמן ולא על המלחמה עש"ה ואמנם רבינו ז"ל דס"ל דימי שמחה נינהו משמע דדעתו שגם בחנוכה עשו זכר לנס דמלחמה שהי' הצלת נפשות ומשו"ה קבעום ליו"ט ג"כ דהיינו שמחה שעל הצלת נפשות שהוא הנאה בעוה"ז שייך לקבוע דבר שהוא הנאה בעוה"ז לשיטתי' אזיל כמו"ש בהלכה ב' דהדלקת נ"ח בליל א' הוא זכר לנס דהצלה במלחמה שעיד"ז מצאו פך השמן והדליקו בו וכמו שכתבתי לעיל בחידושי להלכה זו בד' רבינו ז"ל ע"ש בדברינו ותבין

ויש להביא ראי' לד' רבינו ז"ל דגם בחנוכה עשו זכר לנס דהצלה במלחמה מה שניצולו הנפשות אז ממות לחיים מש"ס דערכין (יו"ד:) דאמרינן התם דאין גומרין את ההלל רק ביום שאיקרי מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה ומקשה והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר ומשני משום ניסא ע"ש ויש להבין דמנלן לומר דמשום ניסא אומרים הלל אע"ג דליכא כל הני כיון דילפינן לה מקרא דהשיר יהי' לכם כליל התקדש חג דדוקא לילה המקודש לחג טעון שירה ושאין מקודש לחג אין טעון שירה א"כ מהכ"ת לומר דמשום ניסא אומרים הלל אע"ג שאין לילו מקודש לחג ואך י"ל בכוונת הש"ס לפי"מ דאמרי' במגילה (י"ד.) דק"ו הוא ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממוח לחיים לא כש"כ ופרש"י מעבדות לחירות ביציאת מצרים אמרו שירה על הים ע"ש ובטו"א שם מ"ש בזה, והנה י"ל דהא דממעט קרא דהשיר יהי' לכם כליל התקדש חג שאם אין הלילה מקודש לחג אין טעון שירה ז"ד להלל