אמרי כהן קנה

שוב א"י לכופה על ביטול ע"ז ודינה כקטן לעני"ז שא"י לבטל ע"ז בכפוי' וא"ש בס"ד ודו"ק היטיב

סימן לח

ב"ה

כבוד אחי יקירי הבחור החתן החו"ב עצום גדול בתורה יו"ש מר יעקב ארי' הכהן שליט"א

חידו"ת היקרים ונעימים בעניני חנוכה שהצעת לפני ראיתי והוטבו בעיני מאוד

ומה שכתבת בהקושי' המפורסמת דלמה הי' צריך לנס דחנוכה בהשמן משום שנטמאו כל השמנים והרי משקה בית מדבחיא דכן ותירצו דבאו בה פריצים וחללוה כדאמרי' בע"ז (נ"ב:) וא"כ נתחלל השמן מקדושתו והקשה ע"ז בבי"צ חאו"ח (סי' ק"י) דלד' הבעה"מ בע"ז שם פריצים היינו פריצי ישראל ויצאו לחולין ע"י מעילה וא"כ דוקא כ"ש שיש לו פדיון מה"ת משא"כ שמן דמשמע במנחות (ק"א.) דלחד מ"ד דטהורים אין נפדין מדאורייתא וא"כ א"י לחולין ע"י מעילה ויש בו מועל אחר מועל עכ"ק וכתבת לתרץ דכיון דבאו בה פריצים וחללוהו א"כ עכ"פ יצא גוף הביהמ"ק לחולין ובש"ס דפסחים (י"ז.) אמרי' דהא דאמרי' משקי בית מדבחייא דכן ה"ד כשנטמאו בפנים בעזרה אבל בנטמאו בחוץ והכניסן בפנים טמאין ע"ש וא"כ כאן כשיצא הביהמ"ק מקדושתו ונטמאו השמנים והו"ל כנטמאו בחוץ ואח"כ הכניסן בפנים דל"ש בזה משקה בית מדבחיא דכן ועפי"ז פירשת לשון רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' חנוכה ה"א שכ' דמשנכנסו להיכל ופרצו בו פרצות טמאו הטהרות והיינו דעיד"ז שפרצו בו פרצות ונתחלל מקדושתו ע"י פריצים נטמאו השמנים שלא שייך שוב לומר בזה משקה בית מדבחיא דכן עכ"ד היקרים יפה אמרת בזה ובגוף הפירוש בלשון רבינו הרמז"ל גם אנכי בקונטריסי בעניני חנוכה אשר חנני השי"ת בשנה זו שערכתי על לשון רבינו הרמב"ם ז"ל ביארתי ד' רבינו ז"ל כעין זה וגם הארכתי שם לפלפל בקושי' הבי"צ הנ"ל דרוש נא משם ותמצא נועם והנני להציג בזה כל הקונטרס ע"ס לשונות רבינו הרמב"ם ז"ל

ברמב"ם פ"ג מהלכות מגילה וחנוכה הלכה א' בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ומצות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם עכ"ל עיי' במג"א ה' חנוכה (רס"י תר"ע) שכ' שנהגו הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים וסיים המג"א שבס' חנוכת הבית כ' טעם לזה ע"ש ואין הס' חנוה"ב מצוי לעיין בו. ולפי"ד רבינו ז"ל י"ל דכיון דהיונים פשטו ידיהם בממון ישראל ובחנוכה ניצולו מהם לכן המנהג לעשות מצוה בממון בצדקה

שם ברמב"ם ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות עכ"ל. ויל"פ כוונת רבינו ז"ל דבא לומר שעיד"ז שנכנסו להיכל ופרצו בו פרצות טמאו הטהרות כדמשמע שטחיית לשונו הזהב והוא דכבר חקרו המפרשים באיזה טומאה טימאו הנכרים להשמנים ולפי"ד התוס' בשבת (כ"א:) בסוה"ע שצידדו לומר שכבר נגזרה מאז הגזירה דנכרים דינם כזבים ע"ש א"כ יש לומר דעיד"ז טימאו הנכרים להטהרות בנגיעותם ואך לפי"ז לא היתה רק טומאה דרבנן – וגם לפימ"ש הלבוש שהטומאה היתה ע"י שהכניסו ע"ז ותקרובות ג"כ ל"ה רק טומאה דרבנן לפי"מ דקיי"ל כרבנן דריב"ב טומאת ע"ז ל"ה רק טומאה דרבנן כמו"ש התוס' בחולין (י"ג:) בד"ה תקרובת ע"ז ובחי' ת"ס לע"ז (ל"ב) מפלפל בעני"ז ולא זכר שר התורה זצ"ל מד' התוס' דחולין הנ"ל יעיי"ש וא"כ לכאורה הו"ל לומר דאין שבות במקדש כיון דל"ה רק טומאה דרבנן ע' ברש"י מעילה (י"א:) בד"ה יצא לנחל קדרון שכ' דלא גוזרין גזירות במקדש ומכש"כ לענין גזירה בטומאה דראוי לומר כן שלא גזרו במקדש דאפושי טומאה לא מפשינן כמבואר בש"ס דביצה (ז'.) ע"ש ובתוס' מנחות (ס"ט.) ומשום זה נזהר רבינו ז"ל לכתוב דמשנכנסו להיכל ופרצו בו פרצות טמאו הטהרות והיינו דכיון שפרצו בו פרצות כבר יצא המקדש מקדושת המקדש וכדאמרי' בע"ז (נ"ב:) דבאו בה פריצים וחללוה ואף לד' הרמ"ע מפאנו בתשו' (סי' כ"ה) דגוף הקרקע של הביהמ"ק לא יצא לחולין אבל גוף הבית של המקדש יצא לחולין ע"י הפריצים כדמוכח מד' הרמב"ן במלחמות לע"ז שם ע' במנ"פ לאו"ח (סי' תקס"א) ובתשו' אמר"י ת"א (סי' ל"ז) והארכתי בזה בתשו' לח"א אכמ"ל בזה וא"כ י"ל דכיון שהביהמ"ק בעצמו יצא לחולין ל"ש שוב לומר דאין שבות במקדש שהוא דוקא במקדש עיי' בעירובין (ק"ג.) ולכן נטמאו הטהרות וזה הוא כוונת רבינו ז"ל בדבריו המזוקקים שבעתים

ואגב ארשום בזה בקושי' המפורסמת בשם הגאון היעב"ץ ז"ל בתשובותיו דאיך טמאו השמנים הלא משקה בית מדבחיא דכן עכ"ק והנה לפי דברינו הנ"ל יש מקום לישב בפשיטות דכיון דעיקר הטעם דמשקה בית מדבחיא דכן משמע בש"ס דפסחים (ט"ז.) דהוא כעין שאין שבות במקדש משום דלא גזרו רבנן טומאה דדבריהם במשקה בית מדבחיא עש"ה וא"כ הכא ל"ש זה כיון דבטלה קדושת המקדש אז ול"ש הענין דאין שבות במקדש ה"ה דגזרו טומאה במשקה בית מדבחיא וכמו"ש בכוונת ד' רבינו הנ"ל

והגאון היעב"ץ ז"ל תירץ דנתחללו השמנים ע"י מה שבאו בה פריצים וחללוה ול"ש לומר בהו משקי בית מדבחיא דכן עכ"ד ז"ל וראיתי להבית יצחק באו"ת (סי' ק"י) שהקשה ע"ד היעב"ץ ז"ל דהרי בגוף הדבר דבאו בה פריצים וחיללוה דעת הבעל המאור דדוקא ע"י פריצי ישראל ומטעם שמעלו יצא לחולין ולפי"ז שמן אף דלא נתקדש בכלי מ"מ עדיף מכ"ש דמדאורייתא יש לו פדיון לד' התוס' במנחות (ק':) משא"כ שמן למ"ד טהורים אין נפדין במנחות (ק"א.) משמע דמדאוריית' הוא מדמקשה אר"ש שם ולפרקינהו הניחא למ"ד טהורין אין נפדין שפיר וא"נ דמדאורייתא לכ"ע נפדין ליטמא טומאת אוכלין הואיל ומדאורייתא חזי לאכילה והתוס' בב"ק (ע"ז) נסתפקו בזה היכא דל"ח מדרבנן לאכילה אי מטמא וכיון דמדאורייתא אין נפדין ה"ה דלא יצא לחולין ע"י מעילה וא"כ עדיין קשה דאיך נטמא דהא משקי בית מדבחיא דכן ובסו"ד שם סיים הבי"צ דלדברי המאור בלא"ה לא יצא לחולין ע"י מעילה דל"ה שם פריצי ישראל עכ"ל ע"ש וזה הוא פלא בעיני דהרי ע"ז קאי הבעל המאור בש"ס דע"ז שם דקאמר אאבני מזבח ששיקצו אנשי יון דקרא אשכח ודרש דובאו בה פריצים וחיללוה ובזה כתב הבעה"מ דהכוונה ע"י פריצי ישראל שהיו עם