אמרי כהן קנד

דהא יליף בק"ו דנעבד אסור לגבוה אפי' במחובר מבע"ח כנ"ל ואינו מחלק כלל דשאני בע"ח שפסולין לקרבן גופה משא"כ כאן קיימינן למכשירי קרבן וע"כ דסובר הירושלמי דאין חילוק בזה רק הכל היא בכלל גבוה ופסול אם היא נעבד אף שאינו נאסר להדיוט וכנ"ל וא"כ לא מחלקי' ג"כ בין מכשירין למכשירין דמכשירין וכמובן דמהכ"ת לחלק, אבל לשי' הש"ס דילן דמחלק בזה יפה כ' הש"ך ז"ל דמקום המקדש דמחובר הי' לא נאסר בנעבד לבנות עליו ביהמ"ק וכנ"ל ודו"ק

מעכ"ג הי"ו בספרו פ' וישלח הביא ד' מרן האוה"ח הקדוש עה"כ הסירו אלהי הנכר ותמה בד"ק אעתיק בזה מש"כ אצלי בקונטריסי אשר כתבתי ע"ד האוהחה"ק עה"ת מכונה בשם או"ח וז"ל שם ע"ד האוה"ח עה"כ הנ"ל שכ' וא"ת למה יחוש להחלפת בגדים והלא אין אדם וכלים מקב"ט אלא מאבה"ט ובגדים אלו לו יהי' שנגעו בע"ז עצמה אינו נעשה אבה"ט, ואינם מטמאים אדם יראה כיון שמצינו קריאתם שם לע"ז מתים דכתיב ויאכלו מזבחי מתים ומצינו שאמרה התורה חרב הרי הוא כחלל וכ' הרמב"ם בפ"ה מטו"מ דה"ה לשאר כלים כו' ובגדים, וא"כ נעשו הבגדים אבה"ט כטומאת ע"ז עצמה ולזה יצו הצדיק להחליף הבגדים עכלה"ק ובס' טל תורה ממו"ר הגאון זצ"ל הקשה ע"ד ז"ל מש"ס דשבת (פ"ג:) דאמרי' שם דטומאת ע"ז דרבנן הוא ולקולא ולחומרא לקולא מקשינן למת ולא לחומרא ע"ש והאיך נקיש למת לחומרא לענין הנ"ל עכ"ק ע"ש ולפעד"נ לישב עפי"ד החת"ס בחי' לע"ז (ל"ב:) שכתב בביאור פלוגתת ריב"ב ורבנן שם אם תקרובות ע"ז מטמא באהל דלריב"ב מטמא באהל כמו מת דאיתקש ע"ז למת בקרא הנ"ל ורבנן ס"ל דלא מקשינן ע"ז למת ואינו מטמא באהל וסברתם הוא עפימ"ש הרמב"ם בפי"א מה' אבוה"ט דטומאת ע"ז יש לה רמז במקרא דכתיב ביעקב הסירו את אלהי הנכר והטהרו והחליפו שמלותיכם ואך הרמב"ן עה"ת בפרשתן כתב דע"כ כבר נתבטלו הע"ז אלא יעקב הי' מחמיר לחומרא בעלמא מפני שרצה לעלות בית ה' לאו אורח ארעא להיות ביד בניו אפי' ע"ז מבוטלת והטהרו דקאמר לאו מטומאה אלא כלומר שיתקדשו ויטהרו ויכינו, עצמם לקבלת פני שכינה. וא"כ לפי"ד א"ר משם לטומאת ע"ז שהוא דאורייתא והכי ס"ל לרבנן דריב"ב ומשו"ה לא מקשי למת שמטמא באהל וריב"ב סבר דטומאת ע"ז ממש הוי בלי ביטול ונשמע מזה דטומאת ע"ז מדאורייתא היא ואתי דוד ופירשה שהוא כמת ומטמא באהל עכ"ד ז"ל ע"ש ומאז נפלאתי עליו שלא זכר שר התורה זצ"ל שכבר נמצא שורש דבריו בתוס' חולין (י"ג:) בד"ה תקרובות ע"ז עייש"ה ומעתה נכונים דברי רבינו האוה"ח ז"ל שהרי באותו דיבור לעיל מינה כתב דלא ביטלו בני יעקב הע"ז משום של"ה עמהם מעכו"ם לבטל הע"ז וא"כ קאי אליבא דריב"ב דמפרש לי' לקרא דאיירי בע"ז בלי ביטול וטומאה ממש הוי וכדברי הח"ס ז"ל הנ"ל דבהא פליגי ריב"ב ורבנן אי הי' ע"ז מבוטלת או לא ואליבא דריב"ב שפיר כתב הוא ז"ל דאין היקש למחצה ואיתקש גם לענין חרב הרי הוא כחלל למת כיון דאליבי' טומאת ע"ז דאורייתא הוא דדוקא לרבנן דריב"ב דטומאת ע"ז מדרבנן הוא אמרינן בשבת שם דלקולא איתקש למת ולא לחומרא משא"כ לריב"ב דטומאתה מה"ת הוא עכ"ד בחידושי ולפי"ז ל"ק ג"כ מה שהעיר כ"ג בד' האוה"ח הנ"ל כמובן

ובד"א אציג בזה מה שאמרתי בד' רבינו האוה"ח ז"ל הנ"ל שכ' בזה"ל וא"ת למה לא בטלו אותם נשי שכם קודם שבאו לידם כאומרם ז"ל גוי מבטל ע"ז בע"כ ואפי' ע"ז של חבירו וי"ל כי הנשים דינם כקטנים ואין הקטנים מבטלים ע"ז וכמו דאמרי' במס' ע"ז (דף מ"ג) ואמרו שם וז"ל ש"מ היודע בטיב וכו' ושאינו יודע בטיב ע"ז ומשמשי' אינו מבטל ע"כ והנשים דינם כקטן עכ"ל עש"ה. והוא פלא דמהכ"ת לומר דנשים דינם כקטנים לעני"ז שאינם יכולים לבטל ע"ז דקטן שאני שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' משא"כ אשה וכבר תמהו רבים בזה ולפעד"נ לפרש ד' רבינו ז"ל דהנה יש להתבונן במה דאמרי' בש"ס דע"ז שם דגוי מבטל ע"ז של חבירו ואפי' בע"כ וקטן א"י לבטל ע"ז משום שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' וקשה דממנ"פ אם צריך דעת ורצון לביטול ע"ז שידע מטיב ע"ז ורצונו לבטלה ולכן קטן א"י לבטל ע"ז משום שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' א"כ קשה דלמה יועיל בטול של נכרי בע"כ לע"ז כיון שאינו רוצה לבטלה מע"ז מה יוסיף בזה שיודע בטיב ע"ז ומשמשי' ואם נימא דאינו תלוי כלל ברצון המבטל הע"ז רק העיקר הוא מעשה של הביטול ולא הכונה א"כ מהראוי שיועיל גם ביטול של נכרי קטן שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' כיון דמעשה הביטול איתא גם בקטן ע' בחולין (י"ג.) ואך י"ל דלעולם צריך רצון וכונה לבטל הע"ז והא דמועיל ביטול בע"כ בע"ז משום דע"ז מז' מצות ב"נ ואמרי' דאגב מצוה גמר ומבטלה מדעתו כעין דאמרי' בש"ם דב"ב (מ"ח.) ולכן מועיל כפוי' בביטול ע"ז והערני לזה כבוד הרב הגאון המפו' מדאמבראווא הי"ו. ואך יל"ע בזה דנהי דע"ז היא מז' מצות ב"נ היינו שלא לעבוד ע"ז אבל מנלן שמוזהר לבטל הע"ז ולבערה ובפרט ע"ז של חבירו דאיירי מינה בש"ס שם מנלן שב"נ מוזהר לבטלה ואכן י"ל דזה הוא בכלל מצות דינים שמוזהרים ב"נ והיינו להושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר לכוף ולהזהיר שלא לעבור על מצות ב"נ ומה"ט נענשו אנשי שכם במיתה שלא מיחו בשכם כמו"ש הרמב"ם ז"ל בסופ"ט מה' מלכים וא"כ י"ל דמשום זה מוזהרים ב"נ שיבטלו ע"ז אפי' של חביריהם כדי שלא יבואו עוד לעבוד אותה ויגרום לעבור אמצות ב"נ והוא בכלל מצות דינים ולכן מהני ביטול בע"כ ג"כ דאמרינן אגב מצוה גמר ומבטל מדעתי' וכ"ז בנכרי היודע בטיב ע"ז ומשמשי' אבל קטן שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' דל"ש לומר כן לא מהני ביטול דידי' כיון שאינו בר דעת כלל וכמובן

ומעתה י"ל לפי"מ דאמרי' בש"ס דסנהדרין (נ"ז:) דבב"נ כתיב מיד איש ודרשינן ולא מיד אשה שאשה ב"נ לא מפקדה אדינין ע"ש דמסקינן כן שם. א"כ לא מהני לכפות אשה אביטול ע"ז אע"ג שיודעת בטיב ע"ז ומשמשי' מ"מ כיון דצריך רצון ודעת לבטל ע"ז והעיקר דמועיל ביטול ע"ז בע"כ הוא משום דאגב מצוה גמר ומבטל מרצונו וזה הוא מכח מצות דינים וזה ל"ש באשה בת נח שאינה מיפקדת אמצות דינין כלל ולפי"ז א"ש ד' האוה"ח הנ"ל דהרי עיקר קושייתו היתה דלבטלו הע"ז ע"י נשי שכם היינו ע"י כפוי' שיכופו אותם לבטל הע"ז וכמו שהביא מש"ס דע"ז דגוי מבטל ע"ז בע"כ וע"ז שפיר תירץ דהנשים דינם כקטנים דכמו שקטנים אינם מבטלין ע"ז משום שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' וא"כ ש"מ מזה דבביטול ע"ז צריך כונה לבטלה מע"ז וא"כ צ"ל הא דמועיל בע"כ בנכרי גדול משום דאגב מצוה גמר ומבטלה מדעתה וז"ד בבן נח אבל אשה בת נח שאינה מוזהרת אדינים