אמרי כהן קנג

ול"ש כאן לומר דגם מחובר אסור לגבוה כיון דאיירי לענין מקום שנבנה עליו הביהמ"ק וכדברינו האמורים

איברא דגוף ד' התוס' ע"ז הנ"ל צ"ע לפע"ד שבתחילת דבריהם הביאו ראי' לזה דמידי דהר הבית שרי מאתנן מהא דאפי' ריקועים לבית קדה"ק הוי שרי אי לאו רבויא דקרא, ובסו"ד ה"ר דאפי' פרה אמעיט פכה"צ מקרא דבית ה' פרט לפרה שאינה באה לבית וכפיה"נ מרהיטת דבריהם דב' דברים אלו ריבוי' ריקועים למזבח ומיעוט דפרה הם אליבא דחד תנא ותמוה דהא זה היא פלוגתא דתנאי בע"ז שם ובכ"ד דר"א ממעט מקרא דבית ה' פרט לפרה שאינה באה לבית וחכמים פליגו ומרבי' ריקועים ע"ש וא"כ האיך הביאו התוס' ראי' מב' דינים אלו לדין הר הבית כאילו שניהם יתאימו יחדיו אליבא דחד מ"ד וז"א דמאן דסובר הא לי"ל אידך וכן להיפך וצ"ע

ועי' ברמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח הי"ח שכ' דאסור לעשות מאתנן ריקועים לבית שנא' לכל נדר ע"ש וא"כ לפי"ז יש מקום לומר דגם אם נרבה ריקועים מקרא דלכל נדר מכ"מ יש למעט פרה מקרא דבית ה' וכמובן, וא"כ י"ל דכן הי' דעת התוס' הנ"ל שהביאו ב' מילי אלו יחד כאילו הם אליבא דחד תנא דהיינו אם נרבה ריקועים מקרא דלכל נדר. ואכן גוף ד' רבינו הרמז"ל צ"ע כמו שתמה בלח"מ במקומו שם דהא בגמרא משמע דאין למעט פרה ולרבות ריקועים רק מקרא דבית ה' ולא מקרא אחר ור"א וחכמים פליגו בזה וכנ"ל ולא תירץ כלום עש"ה, ומסתמא הו"ל לרבינו הרמז"ל איזה מקור לזה דמרבינן ריקועים מקרא דלכל נדר ואכן לפע"ד צ"ע עוד דכיון דרבינו הרמז"ל ס"ל דמרבינין ריקועים מקרא דלכל נדר, ובפר"א פוסק רבינו בפ"א מה' פרה אדומה ה"ז דאתנן ומחיר כלב פוסל בה ע"ש א"כ קשה דמה דריש מקרא דבית ה' א' הא לא איצטריך לשום דרשה לא כר"א ולא כחכמים ואולי י"ל עפימ"ש המנ"ח במצוה תקע"א דדעת הרמב"ם ז"ל דאתנן אסור אף במחובר לגבוה, ואף שלא כתב כן בהדי' מכ"מ מדלא חילק וסתם ממילא מבואר דאף במחובר אסור עי"ש ולפי"ז י"ל דהרי באמת בש"ס דע"ז שם מקשה ר"ה בדר"י לרבא דמנ"ל לומר דאתנן אסור גם במחובר ונימא איפכא דאתנן תשתרי במחובר לגבוה מק"ו מנעבד וכו' וכו' ואי משום בית ה' אלקיך (פרש"י ע"ז ובעית למימר דבית הוה מחובר וקאסר ודרשת לי' הכי לא תביא אתנן של בית שאם נתן לה בית באתננה אסור להקדישו לצורך בנין הבית עכ"ל) מבע"ל לכדתני' בית ה' אלקי' פרט לפרה וכו' ומסיק רבא דאפי' בלי קרא דבית ה' אלקי' ל"ק דנילף מק"ו להקל דאתנן אינו במחובר דלקולא ולחומרא לחומרא דיינין עש"ה ולפי"ז איכ"ל לפימ"ש הפרמ"ג בפת"כ ח"א א"י דהא דאמרי' לקילא ולחומרא לחומרא מקשינן היא רק מטעם ספק ואזלינן בספד"א לחומרא ומקשינן לחומרא עש"ה וא"כ שפיר איצטריך קרא דבית ה' אלקי' לומר דאתנן אסור אף במחובר לגבוה דאי מטעם דלקולא ולחומרא לחומרא דיינין, הו"ל רק מדרבנן לחומרא לשי' הרמב"ם הידוע דכל ספיקות מדאורייתא להקל ורק מדרבנן לחומרא ואפי' לד' הסוברים דספד"א מה"ת לחומרא מכ"מ אין עונש על הספק ועתה דאיכא קרא דבית ה' אלקי' לרבות אתנן במחובר לגבוה כנ"ל א"כ איכא איסור דאורייתא מפורש ועונשין ע"ז. ועכ"פ שפיר איצ"ק דבית ה' אלקי' לד' הרמב"ם ז"ל לרבות אתנן אפי' במחובר לגבוה ואמנם לפי"ז צ"ע דלמה לא ביאר רבינו ז"ל ד"ז בהלכותיו להדי' דבאתנן אסור אף במחובר כיון דילפינן זה מקרא מיותר ובלא"ה קשה כן כמו שהתעורר הרב המנ"ח ז"ל שם ותירוצו דחוק דרבינו לא יביא דין כזה שהיא כמסופק בש"ס ויסמוך עצמו על מה שסתם ולא חילק וכמובן וצ"ע

ובד"א ראיתי במנ"ח שם שכ' וז"ל אבל הר הבית בודאי מותר מה"ת, דלא מקרי בית ה' כמו ביכורים דכתי' בית ה' וכו' וצריך להיות בעזרה דוקא ה"נ עכ"ל ע"ש. וד' צ"ע לפע"ד דערבך ערבא צריך דמנ"ל הא גופא דבביכורים לא סגי בהבאה להר הבית והלא אדרבה משמע במתני' פ"א דבכורים מ"ט דסגי בהר הבית דתני שם ומנין שהוא חייב באחריותו עד שיביאם להר הבית שנא' ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקי' מלמד שחייב באחריותם עד שיביאם להר הבית ע"ש ומשמע דעד הר הבית דוקא חייב באחריות וכ"כ בתפא"י על המשניות שם וכ"מ מד' הרמב"ם בפ"ב מבכורים ה"כ מסתימת לשונו וכמ"ש בקרית ספר שם ואם כי התוי"ט צידד לומר דהר הבית דקתני הוא ל"ד והכוונה לביהמ"ק ע"ש מכ"מ לא הו"ל להמנ"ח לה"ר בפשיטות מביכורים לזה דבית ה' לאו היינו הר הבית דמשטחיית לשון המשנה משמע להיפך ובפרט שכ"נ מד' הרמב"ם ז"ל וצ"ע. ובעיקר הדבר בביכורים דסגי בהבאה עד הר הבית כבר פלפלתי בזה עם מעכ"ג בתשו' וגם מעכ"ג בתשובתו הרמה הוכיח דבבכורים סגי להביא עד הר הבית ואכמ"ל בזה

נמשכתי קצת מענין לענין נחזור למש"כ לעיל בישוב קו' מעכ"ג הי"ו ע"ד הש"ך והיוצא לנו מדברינו שם דמחובר הנעבד אינו אסור רק למכשירי קרבן כמזבח ובנין ביהמ"ק המבוארים בש"ס דע"ז שם משא"כ קרקע שצריך לבנות ע"ג ביהמ"ק שהיא מכשירי דמכשירין אין נעבד במחובר לע"ז ושרי והבאתי ראיות לזה ע"ש בדברינו, ואמנם לכאו' א"א לומר כן ועומד לנגד זה כחומה חזקה דברי הירושלמי בפ"ג דע"ז דמקשה אהא דתני שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו ע"ז, דבית הבחירה איכן נבנה ומשני עפ"י נביא ע"ש ולפי היסוד הנ"ל מאי איכפת לן זה אם הי' נעבד מקום שנבנה עליו ביהמ"ק דהא לעני"ז אינו פוסל נעבד דמחובר וכמו שהביא מעכ"ג הי"ו מד' הירו' אלו ראי' לקושייתו ואכן לפעד"נ להסיר גם קו' זו מעל ד' הגאון בעל הש"ך ז"ל והוא דהירושלמי לשיטתו אזיל דלא ס"ל כשי' הש"ס דילן, דז"ל הירו' בע"ז שם ולא כן סברינן מימר דבר שי"ב רוח חיים אע"פ שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה ביהב"ח איכן נבנה וכו' עכ"ל הירו', ופי' הפנ"מ וז"ל ולא כן סברין מימר לעיל דדבר שי"ב רוח חיים הנעבד אסור לגבוה, וה"נ נעבד המחובר אסור היא לגבוה מק"ו דלעיל דאם דבר שי"ב רוח חיים אסור דבר שא"ב רוח חיים לכ"ש והשתא דקדריש שלא הניחו הר וגבעה שלא עבדו א"כ ביהב"ח איכן נבנה דהא כל המקומות נאסרו לגבוה עכ"ל עש"ה, והנה בש"ס שלנו בע"ז שם מסתפק רמב"ח בזה דאפי' אם נימא דיש נעבד במחובר אצל גבוה כמו בע"ח אע"פ שאינן נאסרין להדיוט מכ"מ לגבוה אסורין מכ"מ יש לחלק דה"ד לגבוה גופה כמו בע"ח שאסורין לקרבנות, אבל מכשירי קרבן אינן כקרבן והוצרך ללמוד בק"ו מאתנן דגם מחובר נאסר בנעבד ואפי' למכשירי קרבן עש"ה ומה"ט כתבתי דעדיין אין לנו ראי' רק דלמכשירי קרבן עכ"פ פוסל נעבד במחובר אבל לא לענין מקום קרקע לבנות עליו ביהמ"ק שהוא מכשירי דמכשירין וכמושכ"ל אבל בירוש' הנ"ל נראה דלא מחלק כלל בין קרבן למכשירין