אמרי כהן קנא

אם רוצה לתקן הכרי ולאוכלו וא"כ מה הקשה לפרש"י ז"ל הנ"ל דלא נשמע מד' רש"י רק שהפרשת תרומה אינו מצוה כביכורים רק מתקן וא"צ להאריך בכ"ז כי כ"ז ברור ופשוט

ואגב הנני להעיר דמש"ס דנדרים הנ"ל דאמרי' מצוה דילי' וניח"ל למעבדי' בהפרשת תרומה מוכח דבכל המצות שייך הא דמצוה בו יותר מבשלוחו ודלא כמו"ש ביד המלך ה' שבת פ"ל ה"ו ובקרבן שבת פ"א ס"ד דרק בשבת וקידושין אמרי' מצוה בו יותר מבשלוחו ולא בשאר מצות וע' בס' מור ואהלות אהל ברכות והודאות או"ק ל"א שה"ר לזה ממנחות (ל"ג) עש"ה ומכאן הרי מוכח דגם בתרומה אמרי' כן דהא גם אם אחר מפריש משלו על של חבירו אפי' א"נ דא"צ דעת בעל הכרי מ"מ שלוחו של בעל הכרי הוא וכמו"ש הר"ן שם וז"ל מי אמרי' כיון דזכות הוא ל"צ דעת דזכין לאדם שלא בפניו ומסתמא הו"ל כשלוחו עכ"ל ע"ש וא"כ יקשה דמה אבע"ל מצד הב' דנימא מצוה דילי' וניח"ל למעבדי' הרי גם אם לא יפריש הוא בעצמו מקיים המצוה מטעם שליחות וע"כ דמצוה בו יותר מבשלוחו דלא כהנ"ל. ושו"ר שא"ר מזה דהא דאמרי' מצוה דילי' וכו' היינו שרוצה להפריש מממונו דוקא ולא מכריו של אחר על כרי שלו וכמו"ש הנקוה"כ ביו"ד (סי' ש"ה) עש"ה אבל לעולם י"ל דמטעם שליחות ל"א מצוה בו יותר מבשלוחו ודו"ק

ובעני"ז ארשום מה שהערותי בד' הטו"ז יו"ד (סי' ש"ה) שכ' דאין לב"ד זכות לפדות בכור יתום משום דאית בי' קצת חוב דניח"ל למעבד מצוה בעצמו כשיגדיל דזהו אבעי' בתורם משלו על של חבירו אי מצי למימר מצוה דילי' הוא ונהי דהתם קיי"ל דתרומתו תרומה ול"ח למצוה התם בגדול משום דרובו זכות ומיעוטו חוב אבל בקטן בעינן שיהי' כולו זכות אתו"ד ז"ל ובנקוה"כ שם הקשה עליו דא"כ האיך מטבילין גר קטן נימא בעינן למעביד מצוה בעצמו לגייר עצמו בגדלותו אע"כ דלמאי דקיי"ל בתורם משלו על של חבירו תרומתו תרומה הך סברא דבעינן למיעבד מצוה אינו סברא כלל ואפי' קצת חוב ל"ה עכ"ד ז"ל עייש"ה ולפעד"נ להצדיק ד' הטו"ז דהנה ביבמות (מ"ח:) אמרינן דלכן גרים בזה"ז מעונין ויסורים באין עליהם מפני ששהו עצמם לבוא תחת כנפי השכינה וכ' ע"ז בהגהו' הגאון מוהריעב"ץ ז"ל וז"ל ותימא היכן מצינו שב"נ מוזהרים לקבל תרי"ג מצות ונ"ל דה"פ ששהו משעה שקיבלו והסכימו עליהם בדעתם בלב שלם להכניס תחת כנפי השכינה דהוי כקבלה בפה כדקיי"ל לענין צדקה ושוב נתעצלו ונשתהו על אותו שיהוי ואיחור נענשים עכ"ל ע"ש ובתשו' אמרי יושר ח"ב ממורי הגאון זצ"ל (סי' ד') בזה. ולפי"ז בגר קטן ל"ש לומר דניח"ל למעביד מצוה בגדלותו שיגייר עצמו דאינו מצוה כ"ז שלא קיבל לגייר א"ע ואפי' מקבל ע"ע לגייר אפי' למ"ד בירושלמי דנזיר והובא במשל"מ פ"י מה' מלכים דב"נ עובר בבל יחל מכ"מ אינו מצוה כמו פדיון בכור רק לאו ול"ש לומר ניח"ל למעביד מצוה בעצמו דזה שייך רק במצ"ע ולא בל"ת ומתורץ קו' הנקוה"כ

מש"כ לישב דיקדוקי ברמב"ם שכ' הר"ז תרומה ותיקן פירותיהם דהשמיעינו דלא נימא שהוא רק תרומה מדין נדר שיתן לכהן עפי"ד הראב"ד ז"ל בס' כפתור ופרח הובא בס' אמרי בינה בהל' תרומ"ע שכ' לענין תרומת שאר מינים שאין חייבים מה"ת בתרומ"ע ואעפי"כ אם קרא עליהם שם יש עליהם קדושת תרומה מה"ת ומדמעת כשל תורה וכו' ע"ש וה"ה הכא דכ"ה בתורם משלו על של חבירו קמ"ל דהרי זה תרומה לתקן פירותיהם עכ"ד. יפה הערות בזה ואמנם גוף דברי הראב"ד ז"ל הנ"ל צ"ע לפענ"ד מכמ"ק בש"ס א' מיבמות (צ'.) דאמרי' אוכלת בגינו תרומה בתרומה דרבנן ועוד בכ"ד בש"ס ולד' הראב"ד ז"ל הנ"ל הרי גם תרומה דרבנן אסור לזר לאכול מה"ת מטעם נדר לפי"ד האמ"ב שם ואין הס' הנ"ל תח"י לעיין בו אם העיר כן וצ"ע

מש"כ לחדש דבבמה המקריב הוא שלוחי דידן כיון דאפי' זר כשר להקריב ול"ש מי איכא מידי דאנן לא מצי למעביד וכו' סברא זו כתובה בספרי האחרונים וע' בחי' חת"ס לנדרים (ל"ו.) מ"ש בזה

ובעני"ז אמרתי לבאר ד' התוס' במנחות (ע"ג:) ד"ה איש איש כו' שהקשו דלמ"ל קרא לרבות שב"נ נודרין נדרים ונדבות כישראל תיפ"ל מדכתיב קרא ומיד בן נכר לא תקריבו את אלה דהיינו בע"מ משמע הא תמימים מקבלין מהן ותירצו בתי' הב' וז"ל ועוד י"ל דהאי קרא בקרבן ציבור מוקמי לי' בתו"כ דהכי תניא התם מנין שאין מקבלין שקלים מן העכו"ם ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שאר קרבנות ציבור מניין ת"ל כל אלה וקמ"ל קרא דאפי' בא העכו"ם ומוסר לציבור אין מקבלין ממנו וכ"ש שאין מקבלין ממנו קרבנות של עצמו עכ"ל עש"ה ולכאו' הד' צע"ג דלמ"ל קרא ע"ז למעט עכו"ם שאין מקבלין מהם שקלים לקרבנות ציבור שיהי' להם חלק בהם אם אין מקריבין קרבן יחיד מכ"ש שלא נקבל מהם מעות להשתתף בקרב"צ וא"כ מזה גופא מדצריך למעטם מקרב"צ נשמע דקרבן יחיד מצי להקריב והדקו"ל קו' התוס' דלמ"ל קרא דאיש איש לרבות עכו"ם שנודרין נדרים ונדבות כישראל דמצד הסברא קרב"צ עדיפא משל יחיד ואם ל"ה מקריבין קרבנות יחיד מכ"ש שאין מקבלין מהן חלק בקרב"צ והנלענ"ד בזה בד"פ דהנה בס' חורב מהגאון מוהר"ש הירש מפפד"מ ז"ל בסוה"ס כ' לתרץ קו' התוס' בכ"ד בהא דאבע"ל בנדרים (ל"ה:) אי כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן והא אמרי' ביומא בפשיטות דכהנים שלוחי דרחמנא דאאפ"ל דשלוחי דידן דמי איכא מידי וכו' ותי' הגז"ל כיון דקודם שהוקם המשכן והותרו הבמות הי' עבודה כשירה בזרים נהי דבמשכן אין עבודה בזרים מ"מ גם זרים הוי בכלל מצי עביד עבודה כיון דבבמה עבודתם כשירה אך ז"ד בקרבן יחיד אבל בקרבנות ציבור כיון דקרב"צ אינן קריבין בבמה קטנה א"כ בקרב"צ אין שייכות לזרים כלל ומש"ה בקרב"צ פשיטא לי' להש"ס דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו מטעם מא"מ דאנן ל"מ למיעבד עכ"ד ז"ל והנה כבר ידוע קו' הפנים מאירות דלמה לא יליף דכהנים שלוחי דרחמנא מהא דעכו"ם נודרים נו"נ כישראל והרי אין שליחות לעכו"ם וא"כ האיך נוכל להקריב קרבנות לעכו"ם וע"כ דשלוחי דרחמנא נינהו עכ"ק ונאמרו ונשנו בזה תירוצים שונים בספרים וא"כ שפיר יש מקום לומר לפי"ד הגז"ל הנ"ל דדוקא קרבנות יחיד ל"מ להקריב לעכו"ם דהא בקרבנות יחיד כהנים שלוחי דידן דל"ש מא"מ כנ"ל וא"כ א"א לב"נ להקריב על ידינו דאין שליחות לעכו"ם אבל בקרב"צ דכהנים בלא"ה הם שלוחי דרחמנא כנ"ל א"כ גם מעכו"ם נקבל אף דא"ש לעכו"ם לכן איצטריך קרא למעטם מקרב"צ ג"כ ובקרבנות יחיד הו"א דקו' דלא נקבל מנהון קמ"ל קרא דאיש איש שמקבלין מהן נו"נ ועכ"פ שפיר נתבאר מה דאיצ"ק למעט עכו"ם מקרב"צ ועדיין ליכא למילף מזה שמקריבין קרבן יחיד דבקרב"צ הו"א דמסתבר טפי