אמרי כהן קנ

אאמין שיכתוב כן איזה חכם אחרון כיון דבש"ס תמורה (ד"ז:) ובכ"ד דרשינן נדבה תעשה זה קדשי בדה"ב וכו' יכול אפי' קדשי מזבח ת"ל ולנדר לא ירצה זה קדשמ"ז. ומינה דרשינן אותו תעשה נדבה ואי אתה עושה תמים נדבה לבדה"ב עש"ה א"כ מוכח מזה דרק לבדה"ב אסור להקדיש תמימין כדילפינן מקרא דנדבה וא"כ האיך נדרוש אנן לרבות לאסור להקדיש בכל קדו"ד מקרא דנדבה תעשה אותו הרי אחרי התלמוד אין לנו רשות לדרוש דרשות ולא דרשינן טעמד"ק וע' ברמב"ן עה"ת פ' אמור מש"כ בביאור הענין שקראו לבדה"ב בלשון נדבה וקדשי מזבח בלשון נדר עש"ה ואבקשו להודיעני באיזה ספר כ' כן כנ"ל

ויען דחזינא דלחדודי קבעית אעתיק סנסן א' מחדושי אשר חנני השי"ת עפי"ד השעה"מ בהל' ערכין שהבאת במכתבך אשר כ' לחדש דבהקדש באיסור לא אמרי' פשטה קדושה בכולה ואמרתי בזה בס"ד לישב קו' הפרמ"ג באו"ח א"א (סי' קמ"ג סק"א) לשי' הסוברים דחציו עבד וחציו ב"ח מצטרף לעשרה א"כ למה הוצרך ר"א בההיא דברכות לשחרר עבדו להשלימו לעשרה ולמה לא שיחרר רק חצי עבדו דג"כ יוצא בזה המצוה עכ"ק עש"ה והקו' חזקה אפי' א"נ כמו שצידד בס' זכר לחגיגה על מס' חגיגה דגם חצי עבד אסור לשחרר מטעם חצי שיעור אבל הרי מכ"מ יותר קיל האיסור דשיחרר חצי עבד מלשחרר כל העבד וא"כ קשה דלמה עשה איסור חמור משום המצוה הרי סגי לשחרר ח"ע ויקיים בזה ג"כ המצוה והנ"ל בזה עפי"מ שהקשה בס' שמחת יו"ט מהגאון בעל ריט"א ז"ל דהיכא משכחת משחרר חצי עבדו ולמה לא נימא פשטה קדושה בכולה דאמרי' בגיטין (ל"ח:) דענין שחרור עבד הוא ענין קדושה דהמקדיש עבדו יוצא לחירות מה"ט וא"כ דמי להקדש דאמרי' פשטה קדושה בכולה והנ"ל לתרץ דכיון דאסור לשחרר אף חצי עבד הו"ל כהקדש איסור שכ' השעה"מ בפ"ה מהל' ערכין דל"א פשטה קדושה בכולה דדי לנו מה שהקדיש בפיו ולא שיתפשט יותר וה"ה במשחרר חצי עבד דעביד איסורא מה"ת בשיחרורו לי"ל דתיפשט בכולה ומתורץ קו' הריט"א וכ"ז בסתם שיחרור חצי עבד דעביד איסורא אבל במעשה דר"א שהוצרך לשחרר העבד להשלימו לעשרה ומצוה קעביד בשיחרורו א"כ אפי' אם ישחרר חצי העבד יתפשט השיחרור בכולו כקו' הריט"א הנ"ל וא"כ אין עצה לשחרר רק חצי עבד והוכרח ר"א לשחרר כולו ול"ק קו' הפרמ"ג הנ"ל ודו"ק ומחמת טרדות רבות מוכרח אני לקצר כעת ואתה חזק ואמץ ותעשה חיל בתוה"ק לתפארת א"ז הגאון שליט"א כנפש הדו"ש ומברכך בהצלחה בתוה"ק

יחיאל מיכל הכהן האללענדער

סימן לו

ב"ה מ"ג למסבנ"י תרצ"ב לפ"ק טארנא יע"א

שוכט"ס להבחור החריף ובקי מורג חרוץ מר יצחק יהודא רעדליך נ"י מפאדגורז

עתה באתי להשיב לך עד"ת הבאים במכתבך אבל בקיצור נמרץ כפי מסת הפנאי כי רבו טרדותי מאוד כעת ולכן לא השבתי עד כה

בר"ד הערות עמש"נ בשמי הצעיר בכבוד התורה ח"א (סי' ה') לחלק בענין הפרשת תרומה דמקודם ראי' פני הבית שליכא איסור טבל אז אם מפריש תרומה מקיים מצוה בהפרשתה כיון שאיננו בגדר מתיר ומתקן הכרי דעדיין ליכא איסור טבל אבל לאחר שראה פנה"ב שחל אי' טבל אין בהפרשת תרומה מצוה שהוא בגדר מתיר הכרי ואם אינו רוצה לאכול אין כאן חיוב להפריש וליכא מצוה כמו"ש רש"י בגיטין (מ"ז:) עכ"ד שם וע"ז כתבת דהיכן פקע המצוה שהי' מקורם שראה פנה"ב וע"כ דגם לאחר שראה פנה"ב איכא מצוה בהדי מתקן עכ"ד לפענ"ד דברינו נכונים בסברא דאם הי' מצוה חיובית להפריש תרומה קודם שראה פנה"ב שפיר כתבת דלא יתכן שאח"כ יפקע המצוה דמקודם כשחל איסור טבל אבל אני לא כיונתי רק שמקודם שראה פנה"ב דליכא שום איסור טבל והוא הפריש אז תרומה מעצמו מקיים מצוה כמו אם אינו מצווה ועושה שום מצוה דאיכא מצוה בקיומה עכ"פ משא"כ לאחר כשחל איסור טבל הרי הפרשה מתיר איסור טבל א"כ לא נחשב בגדר מצוה כלל וכד' רש"י בגיטין שם לחלק בין ביכורים לתרומה דבתרומ"ע ליכא רק מתקן ולא מצוה כמבואר למעיין בדבריו שם וזיל בתר טעמו דל"ש רק לאחר שאיכא איסור טבל על הכרי משא"כ מקודם שחל איסור טבל ודו"ק

ומה שכתבת עמש"כ בשם הטוטו"ד שהעיר לד' רש"י הנ"ל מש"ס דנדרים (ל"ו:) דאמרי' שם בהפרשת תרומה מצוה דילי' וניח"ל למעבדי' ועז"כ דלפי הבנתי הקו' הוא דלד' רש"י אין כאן מצוה כלל בהפרשת תרומה ולמה אמר מצוה דילי' כו' וז"א דהא גם בכה"ג דאיכא משום מתקן איכא משום ניח"ל לאיניש למיעבד מצוה כדמשמע מפסחים (ד"י:) דלענין בדיקת חמץ דאמרי' ניח"ל לאיניש למיעבד מצוה בממוני' אף דלד' המנ"ח אין בדיקת חמץ מצוה כלל רק אם יש לו חמץ בביתו חייב לבער שלא לעבור בב"י עכ"ד, דיחוי זו חוזר ונראה חדא דהמנ"ח גופי' נסתפק בזה (במצוה ט') אם המצוה דתשביתו שיהי' לו חמץ לבערו בער"פ ואז מקיים המצוה משא"כ כשלא יהי' לו חמץ כלל אינו מקיים המצוה כלל כמו בציצית שאם רוצה לקיים המצוה צריך לקנות בגד של ד' כנפות ואז מקיים המצוה וכ"כ במקו"ח בה"פ בפתיחה לסי' תל"א דצריך לבער קודם שיבטלו כדי שיקיים המצוה בחמץ שלו כמו שמחויב לקנות בגד בת ד' כנפות להתחייב בציצית עכ"ל עש"ה וא"כ שפיר קאמר בחמץ דניח"ל לאיניש למיעבד מצוה בממוני' כיון דמקיים מצוה בהבדיקה כמו ציצית משא"כ הפרשת תרומה לד' רש"י הנ"ל אינו מצוה כלל רק מתיר להתיר איסור טבל אם רוצה לאכול ובאינו רוצה לאכול אין מצוה להפריש כלל ועוד דאפי' לפי"מ שמצדד המנ"ח שם דהמצ"ע דתשביתו אינני דוקא שיהי' לו חמץ ויבערנו רק שאם אין לו חמץ כלל ברשותו כשיגיע פסח ג"כ מקיים המצוה דתשביתו מכ"מ אין ראי' מש"ס דפסחים הנ"ל דבדבר שהוא תיקון שייך לומר דניח"ל לאיניש למיעבד מצוה כו' דהא המנ"ח יודה בודאי דאם יש לו חמץ ומבערו בודאי מקיים המצוה בביעורו רק שאפי' אם ל"ה לו כלל ג"כ מקיים וא"כ עתה ששכר בית ונמצא בו חמץ בודאי מקיים מצ"ע אם ביערו ושפיר אמרי' ניח"ל לאיניש למיעבד מצוה בממוני' משא"כ הפרשת תרומה דאין כאן מצוה כלל

ומה שכתבת בכונת הטוטו"ד שכיון להק' אלשון מצוה דילי' ולרש"י אין זה מצוה מוטלת עליו וסיים שבזה נסתר כל בניני לא ידעתי להלום דבריך כלל דאם נימא דאף מילתא דהוא רק תיקון אמרי' בי' מצוה וניח"ל למעבדי' א"כ שפיר הוי מצוה דילי' כיון דהוא טבל שלו בודאי אין המצוה מוטלת על אחרים רק עליו