אמרי כהן יד

יניח ריווח פחות מט' אותיות באופן שאם נצרף יחד שני הרווחים יהי' ריווח כדי לכתוב ט' אותיות וזה מיקרי סתומה אליבא דכ"ע בין לד' הרמב"ם ז"ל כיון שאינו מתחיל לכתוב פ' והי' אם שמוע בראש השיטה ובין לד' הרא"ש ז"ל כיון שאין במקום אחד חלק כשעור לא מיקרי פתוחה וסתומה הוי ועייש"ה וכן נוהגין הסופרים במדינתינו לכתוב כד' הטו"ז שיוצא בזה אליבא דכ"ע ואם שהמחציהש"ק שם פיקפק ע"ד הטו"ז דאם יניח בצירוף ב' הרווחים יחד כדי ט' אותיות גדולות יהי' במקום אחד עכ"פ כדי ט' אותיות קטנות דהיינו יודי"ן ובדיעבד סגי להניח כדי ט' יודי"ן והוי פתוחה להרא"ש ז"ל כבר כ' הפרמ"ג שם בא"א (ס"ק מ"ט) שמשום זה יניח בסו"פ שמע ריווח פחות מט' יודי"ן וכן בתחילת פ' והא"ש יניח פחות מט' יודי"ן ובצירוף יחד יהי' כשיעור ט"א קטנות דהיינו יודי"ן וכ"כ הג' ר"ש ג"פ ז"ל בס' קסהס"פ (בסי' כ' סעי' ז') שכ"ה מנהגינו וסיים שמ"מ אם באיזה מקום המנהג כאחד מדעות הראשונות אין לשנות בזה שום מנהג עכ"ד ע"ש

וראיתי בס' ערוך השלחן או"ח (סי' ל"ב סעי' ס"ג) שכ' שברוב תפוצות ישראל נהגו כהטו"ז ואח"כ כתב שסופרי רייסין נהגו עפ"י הגר"ז להניח כשיעור ט' אותיות בסו"פ שמע וכשיעור ט' אותיות בתחילת והא"ש ובכל המדינות לא נהגו כן אלא כסברת הטו"ז וכמו"ש והגר"ז בש"ע שלו לא הזכיר מזה דבר וכ' כהט"ז עכ"ל ע"ש ותמהני מאוד איך העיד בשמו של הגר"ז זצ"ל שהוא הרב התניא בש"ע שלו שפסק כהט"ז והא איפכא מבואר מד' הש"ע של הרב התניא שז"ל באו"ח שם (סעי' נ"ב) אבל אם לא הניח כדי ט"א בסיום פ' שמע ולא בהתחלת פ' שלאחרי' אעפ"י שבצירוף שניהם יחד יהא כדי ט"א ויותר אין מצטרפין זע"ז והרי אין כאן פתוחה כלל כיון שאין ריוח ט"א במקום אחד ויש מי שאומר שמצטרפין זע"ז ונעשה עי"כ פ' שלאחרי' סתומה להרמב"ם ואפשר גם להרא"ש ולכן יש לעשות כן לכתחלה כדי לצאת ידי שניהם לפי דבריו אבל יש לחוש לסברא הראשונה שלא להכניס א"ע לספק תפילין פסולין שהרי לפי סברא הא' שאין כאן פ' כלל הן פסולין אליבא דכ"ע אפי' בדיעבד משא"כ כשעשאה פתוחה העיקר כהמכשירים בדיעבד עכ"ל ועיי"ש הרי מתבאר להדיא שהרב זצ"ל הביא ד' הטו"ז ודחאה דאין לעשות כן שאיכא חשש פסול אפי' בדיעבד אם לא נימא כהטו"ז והאיך כתב הנ"ל שהרב הסכים להטו"ז

אמנם עכ"פ הנך רואה שרוב האחרונים הסכימו לעשות כהטו"ז ולא חשו למש"כ הרב ז"ל שיש חשש תפילין פסולין וע' בערוה"ש שם שהביא סיעתא לד' הטו"ז מירושלמי ובלשכת הסופר (סי' כ' סוסק"ה) הביא ראי' מד' הרא"ש בהל' מזוזה ע"ש וגם בתשו' חתם סופר חאו"ח (סי' ד') משמע להדיא דמאן דעביד כהטו"ז בכתיבת הפרשיות שפיר עביד ומשמע קצת מד' דיש לעשות כן לכתחלה עש"ה וע"ע בלשכה"ס (סי' ט"ו סק"ד) מ"ש בד' הט"ז הנ"ל ע"ש

ומש"כ בערוה"ש שם שסופרי רייסין נוהגים עפ"י הגר"ז להניח כשיעור ט"א בסו"פ שמע וכשיעור ט"א בתחילת והא"ש וכתב שבש"ע שלו לא נזכר מזה דבר עכ"ד אמת נכון הדבר שבש"ע הרב לא הזכיר מזה כלום אבל בקו"א לש"ע הרב כתב וז"ל אמר הכותב ידוע ומפו' לכל הסופרים מובהקים דמדינתינו שהנהיג הרב להניח ריווח דוקא בסו"פ שמע כשיעור ט"א וגם קודם התחלת פ' והא"ש להניח כשיעור ט"א בין בתפילין בין במזוזות אלא שבתפילין הריווח שבסו"פ וכן קודם התחלת והא"ש כשיעור ט"א גדולות דהיינו כשיעור ג"פ אשר ובמזוזה א"צ להיות הריווח רק כשיעור ג' יודי"ן סו"פ שמע וכשיעור ג' יודי"ן קודם התחלת פ' והא"ש עכ"ל ע"ש והנה מה שהצריך הרב ז"ל להניח קודם התחלת פ' והא"ש כשעור ט"א גדולות ריווח כפיה"נ כוונתו ז"ל משום דזה הוא תואר סתומה לדעת הרמב"ם ז"ל כשאינו מתחיל לכתוב בראש השיטה וקיי"ל כוותי' דהרמז"ל לגבי הרא"ש ז"ל במחלוקת זאת וכמבואר בש"ע יו"ד (סי' ער"ה) וכיון דמעיקר הדין הרי צריך לכתוב פ' והא"ש בתפילין סתומה ולשי' הרמב"ם ז"ל אם שינה וכתב בתפילין פ' והא"ש כפתוחה פסול אף בדיעבד וע' בטו"ז שם (ס"ק כ"ה) שה"ר מש"ס דמנחות לשי' הרמז"ל הנ"ל יעיי"ש ומחמת שלהרב התניא ז"ל לא נראה עצת הטו"ז הנ"ל לכתוב בדרך שיהי' סתומה אליבא דכ"ע וכמושכ"ל בשמו ז"ל ולכן אין עצה כ"א לכתוב בדרך שיהי' סתומה עכ"פ כפי ד' הרמב"ם ז"ל דפסקינן כמותו והיינו להניח ריווח בתחילת שיטה קודם התחלת פ' והא"ש וכמו"ש המחבר בש"ע שם וכ"ה ד' הלבוש הובא במג"א שם

ואכן מה שהצריך הרב ז"ל שיניח ריווח בסו"פ שמע כשעור ט"א אנכי בעניי לא זכיתי להבין דעת קדושים בזה מדוע הוצרך לעשות כן דאע"ג שאמת כ"ה שאם הניח כשעור ט"א ריווח בסוף הפרשה והתחיל לכתוב הפרשה שלאחרי' באמצע השיטה או אפי' כשהניח מעט ריווח קודם הכתיבה היא פרשה סתומה לדעת הרמב"ם ז"ל שסובר שסימן סתומה היא כשאינו מתחיל לכתוב בראש השיטה אבל מכ"מ הרי כתב הרמב"ם ז"ל להדיא בריפ"ח מה' ספ"ת דאם גמר לכתוב בסוף השיטה יניח ריווח כשיעור ט"א בהתחלת השיטה של הפרשה שאחרי' והו"ל סתומה (וזה היא צורת סתומה השלישי לדעתו ז"ל והובא בטו"ז שם ובש"ך יו"ד שם (סק"ה) עש"ה] וא"כ בפ' והא"ש בתפילין שהצריך הרב ז"ל להניח קודם התחלתה ריווח כשיעור ט"א א"כ כבר היא סתומה לד' הרמז"ל וא"כ למה יניח עוד ריווח שיעור ט"א בסו"פ שמע שזה היא סימן לפתוחה לפ' שלאחרי' כשמתחיל לכתוב בראש השיטה לד' הרמז"ל ואי לד' הרא"ש ז"ל בין כך ובין כך פתוחה היא שהרי הוא ז"ל סובר דכל שהניח ריווח בראש הפרשה הו"ל פתוחה מתחילה והיא פתוחה א"כ לא יושיענו כלום ד"ז שמניח ריווח בסו"פ שמע דליהוי סתומה וצ"ע

גם מה שמחלק הרב ז"ל בין תפילין למזוזות כנ"ל צ"ע דהרי אנן קיי"ל דגם במזוזה צריך לכתוב פ' והא"ש כסתומה לכתחילה וכמבואר בש"ס דמנחות (ל"ב.) וכ"פ בש"ע יו"ד (סי' רפ"ח סי"ג) וכיון שא"א לכתוב שם סתומה אליבא דכ"ע לכן צריך לכתוב תואר סתומה לפי"ד הרמז"ל כמו"ש הש"ך שם בסק"י ע"ש וא"כ למה במזוזה הוצרך ריווח רק כשיעור ט' יודי"ן ובתפילין כשיעור ט"א גדולות הרי תרווייהו דינם שווים שצריך בהו פ' והא"ש להיות סתומה ובודאי שהי"ל להרב הגאוה"ק זצלה"ה טעמו ונימוקו בכ"ז רק שלפי קוצר דעתי ל"ז להבין וצ"ע

ועתה נבוא לנדון שאלתינו הנה כפיה"נ הסופר הזה שכתב תפילין אלו הנזכר בר"ד שאלתינו כתב לפי דעת הרב התניא ז"ל הנ"ל בקו"א רק ששינה