אמרי כהן קמו

חרישה ראשונה בשביעית וכו' ומקשה שם ר"י בר זבדי קושיאתה קומי ר"י לא כן אמר ר"ז נמנו וגמרו בעלית בית נתזא על כל התורה כולה מנין שאם אמר הכותי לישראל לעבור על כל המצות שיעבור וא"י חוץ מע"ז וכו' הדא דתימא בינו לבין עצמו אבל ברבים אפי' מצוה קלה לא ישמע לו ופריקו אימור לא איתכוין בגזירתן אלא למוגבי ארנונין כלומר של"ה הדבר להעביר אלא להנאת עצמן לגבות הארנונות שאין רצון המלכים להוביד השדות וזה הי' גזירה על הכל ולא עשו אותה שעת הגזירה מפני שלא הי' להעביר עכ"ד ז"ל וסיים שהוא ראי' ברורה עש"ה ואני תמה ע"ע ולא זכיתי להבין דבריו בזה דלמה הוצרך להביא ממרחק לחמו מד' הירוש' בשביעית הנ"ל ולא הוכיח כן מד' הש"ס דסנהדרין שם במקומו שהקשה והא אסתר פרהסי' הואי ומשני דהנאת עצמן שאני ע"ש והלא באסתר שעת הגזירה הי' ג"כ שהרי אחשורוש גזר אומר ליקח כל הבתולות וא"כ צ"ל התירוץ דלהנאת עצמן על הקושיא דשעת הגזירה ג"כ ומוכח דהגזירה שהוא להנאת עצמן ג"כ שריא – וא"נ דהר"ן ז"ל יסבור כד' הנמוק"י בסנהדרין שם שכ' הא דלא מקשה הא אסתר שעת הגזירה הואי משום דלא מיקרי גזירה אלא כשהגזירה מיוחדת באומה אחת לבד אבל אחשורוש לא גזר על ישראל בלבד אלא על כל מדינות מלכותו עכ"ד וכ"פ רמ"א בש"ע יו"ד (סי' קנ"ז ס"א) ע"ש ובש"ך שם וא"כ אין ראי' מש"ס הנ"ל דגזירה שהיא להנאתן אין חיוב למסור נפשו דהא באסתר ל"ה שעת הגזירה כלל ומשו"ה הוצרך הר"ן לה"ר מירושלמי הנ"ל – ז"א דא"כ גם מירושלמי דשביעית שם אין הוכחה דשעת הגזירה היתה וכיונו להנאתן ומשו"ה שרי דהא שם בירושלמי הי' הגזירה על הכל הדרים במלכות לחרוש כדי לגבות ארנינון וכמו"ש בקובץ על הרמב"ם להדי' לדחות ראי' הר"ן ז"ל מה"ט עש"ה ועכ"פ יפלא מאד מה הוסיף הר"ן ז"ל בראיתו מירושלמי יותר מש"ס דילן במקומו שם דהא בירושלמי שם ג"כ לא מקשה משעת הגזירה כ"א משום שהי' בפרהסי' כמו"ד הדא דתימא בינו לבין עצמו אבל ברבים וכו' ואי משום שהי' שעת הגזירה הרי גם באסתר הי' שעת הגזירה ומה עדיפא לו להוכיח מירושלמי שלא נמצא שם לפע"ד יותר ממה שנמצא בש"ס דילן וצ"ע

עוד ראיתי בשאילתות פ' וארא הנ"ל שכ' ואפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה ארב"י א"ר אפי' ערקתא דמסאנא אפי' הא דאיסורא דרבנן הוא מאי פירושא כדאמר רבנן נתפזרו לו מעות בפני ע"ז לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לע"ז וכו' כגון אלו דומה התרת ערקת דמסאנא דבשעת השמד אם יאניסו את ישראל עבוד ע"ז ואינו רוצה ואח"כ יעמודיהו בפני ע"ז ויאמרו לו כפוף עצמך והתר ערקתא דמסאנא שלא תשתחוה לע"ז אלא כפיפתך הוא להתיר ערקת מסאנא ובלבד שרואיך יאמרו שהשתחוית אסור וזה הוא איסורא דרבנן שאעפ"י שאינו משתחוה לע"ז אלא שוחה להתיר הואיל ונראה שוחה בפני ע"ז אסור שכ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור כ"ה הגירסא לפי"מ שהגי' הגרי"פ ז"ל בראשון לציון שם יעיי"ש והנה מד' ז"ל נראה להדיא דדוקא בשעת הגזירה דקיי"ל דיהרג וא"י אפי' אמצוה קלה לכן גם באיסור דרבנן כמראית העין בע"ז יהרג ולא יעבור אבל שלא בשעת הגזירה לא נאמר בזה יהרג וא"י אע"ג שהיא איסור ע"ז ובג' עבירות הרי אמרינן יהרג וא"י לעולם מ"מ איסור דמראית העין בע"ז שהיא איסור דרבנן בעלמא ל"א כן. ואולם לפי שד"ז אינו מוסכם ונחלקו בה אבות העולם אשיחה וירווח לי הנה מקור דין זה בש"ס דע"ז (י"ב.) אמרי' בברייתא דמעיין המושך לפני ע"ז לא ישחה וישתחוה מפני שנראה כמשתחוה לע"ז ואמר עלה בגמ' דצריכא דאי תנא הני תרתי משום דליכא סכנה אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית אימא לא צריכא פרש"י ד"ה אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית בצמא עכ"ל עייש"ה ומשמע לכאורה דאפי' במקום סכנה אסור לשתות ממעיין זה המושך לפני ע"ז משום איסור מראית העין דע"ז ואמנם בר"ן לאלפסי פ"ק דע"ז כתב דאעפ"י שנראה כעובד ע"ז כיון שאינו אלא משום מראית העין היכא דאיכא סכנה ממש מותר וכי אמרי' דאי לא שתי מיית לא מיית ודאי אמרי' אלא שאפשר לבוא לידי סכנה שאם לא ישתה עכשיו שמא ימות בצמא קודם שימצא מים וסיים שכ"כ הרא"ש ז"ל עכד"ק ע"ש והנה ד' הר"ן ז"ל צ"ב דמחלק בין ודאי סכנה דדוחה איסור מראית העין בע"ז ובין ספק סכנה דאינו דוחה והרי בכל האיסורים שבתורה קיי"ל דאין לך דבר שעומד בפני פקונ"פ ואפי' בפני ספק נפשות כדילפינן ביומא (פ"ה:) תרווייהו מחד קרא דוחי בהם ולא שימות בהם וכפרש"י שם עש"ה ועי' בש"ע הרב מלאדי זצ"ל בה' יו"כ (ס"ז) שפסק דכל ספק נפשות הולכין להקל אפי' בכמה וכמה ספקות ע"ש וא"כ אם איסור מראית העין דע"ז קיל כמו שאר איסורים שבתורה הו"ל להדחות מפני ספק סכנה ג"כ ואם דינו כע"ז דאמרי' בי' יהרג וא"י למה נדחה איסורו מפני ודאי סכנה וצ"ל בביאור דעתו ז"ל דכיון דאיסור מראית העין בע"ז הוא רק ספק דדילמא יחשביהו הרואה שמשתחוה לע"ז דהא אינו ודאי שיחשביהו שכוונתו לע"ז והרי יכולין לומר שרוצה רק לשתות מהמעיין ולכן דהוי רק ספק איסור ע"ז דוחה לספק נפשות דע"ז דוחה לפקונ"פ דהוא מג' עבירות שיהרג ואל יעבור אבל במקום ודאי סכנה דאין איסור מרה"ע דע"ז שהוא רק ספק חשש איסור ע"ז כנלפע"ד בביאור ד' הר"ן ז"ל

ולכאורה יש להעיר ע"ד הר"ן ז"ל מד' המד"ר איכה פרשה א' בעובדא דאשה וז' בני' בבן הז' שא"ל המלך ראה אחיך הרוגים לפניך והרני משליך טבעתי לארץ לפני הצלם והגביהה כדי שידעו הכל ששמעת לקולי א"ל חבל עליך וכו' ע"ש שהביא דבלסוף נהרג הילד על קידוה"ש ית' ויתע' בשביל זה והרי שם לא הוי רק איסור מראית העין דע"ז שהרי יגביה הטבעת מהארץ ובשביל זה ישוח לארץ רק שנראה כמשתחוה לע"ז ואעפי"כ מסר עצמו על קידוה"ש אבל יש לישב עפי"ד היפ"ע שהבאתי לעיל בריש תשובתי דאותו העובדא הי' בשעת גזירת שמד ולכן הי' חיוב למסור נפשו גם על איסור מרה"ע דע"ז וכמושכ"ל מד' השאילתות שפי' כן הא דאמרינן דחייב למסור נפשו אערקתא דמסאנא בשעת הגזירה אבל בלא בשעת הגזירה לא וכד' הר"ן ז"ל והנך רואה שיש לו להר"ן ז"ל תנא דמסייע שכ"ה דעת הגאון בשאילתות שרק אם הוא בשעת הגזירה מחויב למסור עצמו אאיסור מרה"ע דע"ז אבל לא שלא בשעת הגזירה וכנ"ל

והנה כ"פ הרמ"א ז"ל בש"ע יו"ד (סי' ק"נ ס"ג) שכ' וז"ל דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון שימות אם לא ישתה מותר לשתות ואין בזה משום יהרג וא"י עכ"ל ונרשם המקור בר"ן פ"ק דע"ז ע"ש וצ"ע לפע"ד דלמה סתים הרמ"א ולא השמיענו דרק בודאי סכנה הדין כן אבל אם הוא רק ספק צריך להכניס עצמו בספק סכנה ולא יעבור אאיסור מרה"ע דע"ז דהא כן