אמרי כהן קמ

כ"ש עצמו לא כ"ש עש"ה וכ"פ הרמב"ם בפ"ו ממעילה ה"ה וכק"ו הזה יש לומר לענין הקדש שלמ"ד דאם אחרים מביא הכ"ש לקדושתן אף שלמ"ד היא עצמו לא כ"ש שיוקדש גם שלמ"ד וא"כ לא יועיל פתח והיתר לחכם על קדושת כ"ש מטעם דקדיש אף שלמ"ד וכמו דל"מ שאלה על דבר שמניחין בכ"ש וכיסוד הנ"ל

ועפי"ז י"ל דלכאורה אף שנוכחו כבר לדעת בימי אהרן הכהן ע"ה שאין אחר ראוי לכהונה כמו הוא מדנשרפו ונבלעו קרח ועדתו אבל מכ"מ יש לחוש שלאחר הדור הזה יעמדו ויערערו על הכהונה ויאמרו שאין הכהנים ההם ראויים לכהונה אע"ג שהם מזרע אהרן ואמנם באמת השי"ת חפץ שימשוך כהונה דוקא מאהרן לו ולבניו עד סוף כל הדורות יהי' איזה כהן שיהי' ראוי הוא לעבודה כיון שהוא מזרע אהרן אע"ג שהישראל בעצמו ראוי יותר ממנו והוכחה לזה איכ"ל מכ"ש שהוא רק דומם ואעפ"כ נמצא בו כ"כ קדושה שאם מניחין בו איזה דבר נתקדש בקדוה"ג ואכן יש לדחות דשאני התם שאין הקדושה מכח הכ"ש בעצמו רק מכח אדם המניחו ורוצה להקדישו בכוונה רצוי' ואך למ"ד דכ"ש מקדשין שלמ"ד א"כ אאפ"ל דמכח האדם המניח בתוכו נתקדש וע"כ מכח עצם הכ"ש נתקדש הדבר שמונח בתוכו ומכ"ש דמאדם הקדוש כאהרן הכהן ימשוך קדושה לבניו אחריו לעולם אע"ג דליכא בהו ראוים מצד עצמם מכ"מ כיון שיוצאים מגזע הכהונה ואהרן הכהן קדושים וכמובן

ואחרי עלות כ"ז איכ"ל דזה שאה"כ זכרון לבנ"י למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא וגו' והיינו מדעשו מהמחתות האלו צפוי למזבח כי קדשו וקשה דלמה קדשו ותיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא קדשו ובפתח א"צ היתר חכם מה"ת וכנ"ל וצ"ל דבכ"ש לא מהני שאלה וגם היתר ע"י פתח מטעם דכ"ש מקדש מה שמניחין בתוכו גם שלמ"ד וכ"ש הכ"ש עצמו וכנ"ל וכיון שנשמע דכ"ש מקדש גם שלמ"ד שוב הוי זכרון לבנ"י לדורות שלא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת וגו' דהא אם כ"ש מקדש דברים שהונחו בתוכו שלמ"ד מכ"ש דאהרן הכהן מקדש את היוצאים מחלציו עד סוף כל הדורות אע"ג שא"ר בעצמם דקדושת אדם עדיף מכ"ש וא"ש בס"ד

ולכאורה יש לעורר במה שהערותי דלמה לא יצאו לחולין מטעם דההקדש הי' בטעות במחתות אלו שהקדישו השרפים לפי"ד המבי"ט דהיכא דאיכא פתח א"צ היתר חכם די"ל דבכ"ש לא מהני שאלה לחכם דאף לפי"מ שהוכיח במישור הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשו' לאו"ח שם דמחתות של ר"ן איש לא נתקדשו במשיחה של שהמ"ש רק בעבודה ע"ש שחולק בזה ע"ד החכם השואל שם וכ' דחלילה למרע"ה למסור שמן משחת קדש למסרבי מרון יעיי"ש בד' ז"ל מכ"מ כיון דבכ"ש אמרי' עבודתם מחנכתן א"כ ל"מ שאלה לחכם דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וכעין שכ' הפוסקים בטעם דל"מ שאלה בתרומה שאתי ליד כהן וה"ה בכ"ש דקדושתם בא ע"י העבודה ואך במחתות אלו ל"ש זה כיון דבעבודה לא נתקדשו שעבודה זרה היתה באמת וכמו"ש הרמב"ן ז"ל הנ"ל אך דקדושתם היתה מצד שהקדישו אותם לשמים מפני שחשבו שיענה אותם ה' באש ועכ"פ קדושה זו היא קדושת פה בלבד ובודאי דמהני שאלה בהו כמובן

אך להתלמד במק"א נראה די"ל כן דעל כ"ש ל"מ ן שאלה מה"ט דל"א דיבור ומבטל מעשה כנ"ל ובפרט לפמ"ש בשו"ת חת"ס שם מד' הספרי פ' נשא דאמר רבי וימשחם את אמר שבמשיחת משה אותן הכלים הוה כאלו נמשחו כל הכלים לדורות ע"ש והיינו דלדורות אמרי' דע"י עבודה בכ"ש מושך עליהם משיחת מרע"ה עכ"ד החת"ס ז"ל וכבר נודע ד' הירושלמי רפ"ג דהוריות ובפ"ב דסנהדרין דקדושת שמן המשחה אינו נפקע לעולם מדכתיב כי נזר שמן משחת ה' עליו אני ה' כביכול מה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתו ע"ש ובתשו' חת"ס חיו"ד (סי' ה') מש"כ לחלק בין כה"ג המרובה בבגדים לנמשח בשמהמ"ש ע"ש וא"כ בכ"ש דבעבודתם נמשך עליהם קדושת שמהמ"ש הו"ל ככה"ג שנמשח בשה"מ שאין קדושתם נפקע לעולם ואפי' ע"י שאלה מהיקש הנ"ל וע' בלשון הרמב"ם פ"א מכלה"מ הי"ג שכ' בכלי שרת ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם עכ"ל ואולי כונתו להנ"ל וצ"ע

הבאת במכתבך דברי הטל תורה ממורי הגאון זצלה"ה לירושלמי תענית פ"ד הי"א שמביא ד' האשכול ה' ב' וה' שהביא בשם הירושלמי דאנשי מעמד היו נאסרים לעשות מלאכה בשבת שלהם ומורי הגהמ"ח ז"ל טרח למצוא מקור ד' האשכול וכתבת שהיא תוספתא מפורש בתענית פ"ג דאנשי מעמד בטילין ממלאכה כל אותו שבת עכ"ד. הנה אם שבגוף הדבר יפה הבאת מד' התוספתא אבל עדיין לא העלית ארוכה לד' האשכול שהביא כן בשם הירושלמי ואי' מקומו בירושלמי אשר בשביל זה נדחק מורי הגז"ל בספרו שם לחפש מקור לזה בירוש', ואמנם לפעד"נ דמקור מקומו של האשכול טהור היא בירושלמי רפ"ד דפסחים דז"ל הירושלמי שם אמר ר"י אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהא כל ישראל יושבין ובטילין והכתיב ואספת דגנך מי אוסף להן הדגן [פי' אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין בכל יום ממלאכה כדין מי שמקריב קרבן שאסור במלאכה בכל יום ההוא נמי אאפ"ל עכ"ל הקר"ע] אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות על כל משמר ומשמר הי' עומד בירושלים של כהנים ושל לוים ושל ישראלים [פי' כלומר לפיכך התקינו הנביאים מעמדות שיעמדו על קרבן תמיד בשביל כל ישראל ובכל מעמד כהנים ולוים וישראלים וחלקוהו לכ"ד חלקים עכ"ל הקר"ע] עש"ה והיינו דהירושלמי מתרץ דאף שמצד הדין הי' ראוי שיאסרו כל ישראל בעשיית מלאכה בכל יום כדין מי שמקריב קרבן והרי כל ישראל יש להם חלק בתמידין וזה א"א כדמוכח קרא דואספת דגנך לכן העמידו במקומם המשמרות ושלוחו של אדם כמותו וכדמפורש בירושלמי פ"ד דתענית ה"ב וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחין של כל ישראל ע"ש וכ"ה בתוספתא פ"ד דתענית על המשמרות דכיון דכתיב בתמיד צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי א"א לומר כל ישראל אלא מלמד שלוחו ש"א כמותו ע"ש

ועכ"פ מוכרח מכאן דהמשמרות עצמן היו בטילין ממלאכה כדין מי שמקריב קרבן ובזה יוצאים כל ישראל שעשאום שלוחים וכמובן דאל"כ מה הועילו בתקון זה שחלקו לכ"ד משמרות רק משום דכל ישראל א"א לעמוד על קרבנם ולהיות בטילים ממלאכתם משו"ה סגי בשליחות המשמרות במה שהמה עומדים במקום הכלל ישראל על הקרבת תמידין והם הבטילין ממלאכה וז"ב ומוכרח בפי' הירושלמי וא"כ ד' האשכול הנ"ל שכתב בשם הירושלמי דאנשי מעמד היו נאסרים במלאכה בשבתן ברור מללו שכ"ה בירושלמי בב' מקומות בפסחים