אמרי כהן קלט

חרטה ז"א דהא קי"ל בנדרים (ס"ב.) דאין פותחין בנולד במילתא דל"ש וזה ל"ש שיבואו עדים שנטמאת ואע"ג דכ' הרמ"א ביו"ד (סי' רכ"ח סעי' י"ג) דמטעם חרטה מהני גם בנולד כיון שמתחרט מעיקר ה"ט משום דקיי"ל דיכול להתיר בחרטה לבד בלא פתח כמו"ש הש"ך שם אבל בנדרי הקדש דצריך פתח חרטה ואין פותחין בנולד וא"א להתיר לו עיד"ז בכאן בשאלה ולפי"ז איכ"ל דהוא הדבר שהוצרך רש"י לומר דמנחה זאת לנדבה נמי לא חזיא שהרי מנחת שעורים אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר משום דאי הוה חזיא מנחה זו לנדבה שוב הי' יכול לישאל עלה בחרטה לבד ע"י שיאמר לא הקדשתי אותה לחובתי כ"א לנדבתי שהוא מתחרט ע"ז ההקדש לחובתו רק שהקדישה לנדבתו ונשאר ההקדש עכ"פ לנדבה וכעין דברי רבינו גרשום ז"ל בבכורות הנ"ל ובכה"ג ליכא פסידא להקדש דהא עכ"פ היא לנדבה שוב אי"צ פתח חרטה וסגי בחרטה ומצי לישאל ולמה נשרפת כקו' התו' ולכן כתב רש"י דלנדבה נמי ל"ח שהרי מנחת שעורים אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר וא"כ בע"כ כשישאל עלה יופקע הקדישה לגמרי וא"כ שוב צריך פתח חרטה בשאלה על הקדישו ואיכ"ל דלי"ל פתח וכנ"ל והבן, וכיון דאתאן לזה נסתר היסוד ונפל הבנין שבנית ע"ד רש"י ז"ל הנ"ל להוציא מד' דהיכא דא"א להקריב לשם אותה מנחה מותר להקריב לשם אחרת וליכא איסור שינוי קודש כיון דא"ר לשם המנחה שנתקדשה דז"א דכוונת רש"י דהי' אפשר בשאלה עכ"פ וכנ"ל אבל באמת כ"ז שלא שאל עלי' אסור לשנותה כדין שינוי קודש שאסור וכמובן

ועפי"ז יתיישב קושייתך מד' התוספתא בפ"ד דכריתות דקתני הפריש עשירית האפה והעשיר עד שלא קדשה בכלי ה"ה ככל המנחות תיפדה ותאכל משקדשה בכלי תעובר צורתה ותצא לבית השריפה ע"ש והקשית דלמה תצא לבית השריפה יקריבנה לשם מנחת נדבה דהא עשירית האפה דמנחת חוטא מחטים היתה ול"ש לומר כד' רש"י הנ"ל עכ"ק ולפי הנ"ל י"ל דהא כ"ז שלא שאל על הקדישו מודה רש"י ז"ל דא"א להקריבו לשם נדבה דשינוי קודש היא והתוספתא איירי בלא שאל אהקדישו ולכן תצא לבית השריפה ואין הדבר תימה דכעי"ז כתוב בנקוה"כ מהש"ך ז"ל ביו"ד (סי' שכ"ג) לישב קו' הטו"ז שם אהא דתנן במתני' סאה של תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין ירקבו ולמה ירקבו נשאל על התרומה שהפריש ותי' הנקוה"כ וז"ל דהא דתנן ירקבו דינא קתני תקנתא לא קתני ומיירי היכא שאינו רוצה להתיר עכ"ל עש"ה וה"ה בתוספתא הנ"ל י"ל כן דדינא קתני דצריך שריפה בא"ר להתיר אבל לעולם יש תקנה לישאל אהקדישו ותהי' נדבה לפירש"י וא"ש בס"ד

ובעיקר הדבר שהק' התו' דאמאי תישרף נשאל אהקדישו כבר העירו המפו' דכיון דאיירי בש"ס הכא כשנתקדש המנחה בכ"ש ל"מ שאלה ע"ז לאחר קידוש כ"ש וע' במשל"מ פי"א ממעה"ק ה"ד ע"ש ובעיקר הדבר י"ל דזה אי מועיל שאלה לאחר קידוש כ"ש תליא בפלוגתא דאמוראי במנחות (צ'.) ובכ"ד אי כ"ש מקדשין שלא לדעת דא"נ דכ"ש מקדשין שלא לדעת א"כ מה מועיל שישאל אהקדישו ונימא דבטעות הוי הא הכ"ש מקדש גם שלא לדעת וכמובן

ובחידושי תורה בשנה העברה פ' קרח אמרתי עפי"ז בדרך דרוש לפרש מאמה"כ ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחושת אשר הקריבו השרפים וגו' זכרון לבנ"י למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן היא להקטיר קטורת לפני ה' ולו"י כקרח וכעדתו וגו' ויש להבין דמשמע דמזה גופא שצוה השי"ת לעשות ממחתות אלו רקועים למזבח יהי' זכרון לבנ"י לדורות שלא יבואו לחלוק על הכהונה כקרח וקשה דממנ"פ אי יודע מעובדא דקרח ועדתו בלא"ה לא יעשה כן ואי א"י מה יתוודע לו מזה שעשו ממחתות אלו צפוי למזבח ואמרתי לפרש בס"ד הנה הכתוב אומר שם בטעם שמצוה לעשות מהם צפוי למזבח כי הקריבם לפני ה' ויקדשו וברש"י שם פי' דהמחתות קדשו ואסורין בהנאה שהרי עשאום כ"ש וברמב"ן עה"ת שם הקשה ע"ד רש"י ז"ל וז"ל ולא ידעתי טעם לאיסור הזה שהרי קטרת זרה הקריבו וזר שעשה כ"ש להקריב בחוץ באיסור אינו מקודש עכ"ק ע"ש וראיתי בספורנו עה"ת שם עה"כ הנ"ל שכ' וז"ל שהקדישום להיות כ"ש גם בשאר עבודות מלבד עבודתם הפסולה ובזה הם ראויות לעשות צפוי בקדש עכ"ל ולפי"ז לק"מ קו' הרמב"ן הנ"ל דשפיר היו כ"ש מטעם שהקדישום לשאר עבודות הכשירות ואמנם ד' הספורנו צ"ע דמנ"ל הא כיון שלא מצינו בהדיא בקרא כן ואולי הוכחתו הי' באמת מכח קו' הרמב"ן ז"ל הנ"ל ואכן הרמב"ן ז"ל תירץ על קושייתו הנ"ל שי"ל כי בעבור שעשו כן עפ"י משה היו קידש כי הם הקדישו אותם לשמים לפי שחשבו שיענה אותם האלקים באש ותהיינה המחתות האלה כ"ש באוה"מ לעולם עכד"ק עייש"ה ויש להעיר לפי"ז דאם הם הקדישו אותם רק משום שחשבו שיענה אותם אלקים באש א"כ הי' ההקדש בטעות כעת שנתברר שהי"ת לא ענה אותם באש וא"כ אין לך פתח חרטה גדולה מזו וא"כ לפימ"ש המבי"ט בתשו' (סי' צ"ח) דהא דצריך היתר הכם לנדר מה"ת ה"ד בנדר הניתר ע"י חרטה אבל בנדר הניתר ע"י פתח כיון דפתח משוי לי' לנדר טעות א"צ התרת חכם כלל מה"ת עכ"ד ז"ל וא"כ בכאן שיש להקדש של המחתות פתח [ול"ה כנולד כיון דשכיחא שלא יענה אותם השם ית' וכמובן] א"צ היתר חכם ונפקע ההקדש ממילא ולמה הוצרכו לעשות מאלו מחתות צפוי למזבח מטעם שנתקדשו אף שנשרפו בעליהם שהקדישום ול"ה מי שישאל עליהם מכ"מ הרי הי' בכאן פתח ומדאורייתא א"צ היתר חכם היכא דאיכא פתח וכנ"ל וכה ראיתי בתשו' חת"ס חאו"ח (סי' ל"ז) העיר דלמה עשו מהם צפוי למזבח כי הקדישום והלא ההקדש הי' על תנאי אם יבחר בהם ה' עכ"ק עש"ה ובח"ס עה"ת פ' הנ"ל שעמד ג"כ ע"ז דלמה לא נפקע ההקדש מטעם שהי' על תנאי ע"ש בד' ז"ל וזה י"ל בפשיטות דל"ה תנאי בזה בשעת הקדישם דלא מצינו בתורה שהותנו כן בשעת הקדישם אבל קשה כנ"ל לפי"ד הרמב"ן ז"ל דעיקר הקדש שלהם הי' מטעם שחשבו שיענה אותם השם באש ואם היו יודעין שלא יענה אותם משמים באש ל"ה מקדישים א"כ יש כאן פתח ולד' המבי"ט הנ"ל היכא דאיכא פתח א"צ שאלה לחכם ונפקע הנדר ממילא, ומה שי"ל בזה לפע"ד לפימש"ל דבדבר שנתקדש בכ"ש ל"מ שאלה לפי שכ"ש מקדשין שלא מדעת לד' הסובר כן וא"כ מה יועיל ששואל לחכם ואומר דבטעות הי' ול"ה רצונו להקדיש הא כ"ש מקדש שלמ"ד ומעתה יש לחדש דכמו שכ"ש מקדש מה שמניחין בתוכו אף שלמ"ד כן צ"ל גם על הכ"ש גופא דנחית עלה קדושה אף אם הי' ההקדש בטעות והוא כמו שלמ"ד כנ"ל כמו דמצינו בש"ס דמעילה (י"ט:) דמשו"ה יש מועל אחר מועל בכ"ש לר"נ מק"ו דאם אחרים מביא לקדושתן הוא עצמו לא כ"ש שיהא בו מועל אחר מועל פי' דאם דבר שמניחין בכ"ש נחית בי' קדוה"ג וי"ב מועל אחר מועל