אמרי כהן קלח

וכממושכ"ל וגם שכבר הוכחנו לעיל דכן משמע מד' הש"ס והש"ע ביו"ד (סי' רמ"ט ס"א) דמותר עכ"פ להוסיף לבנו הטוב יותר ע"ש באריכות דברינו אבל בזה מסתפינא להקל נגד מרן החת"ס ז"ל בתשו' הנ"ל שהחמיר בזה דאפי' להעביר קצת מנכסיו אסור וכמושכ"ל בשמו ז"ל ואם שיש לחלק בין נידון דהחת"ס דרצו להעביר הנחלה וליתן לצדקה רוב נכסיו ע"ש דמשו"ה אסור כיון שהצדקה איננו יורש אבל ליתן לבנו הטוב שגם הוא יורש מד"ת יותר מלבן שאינו טוב גם החת"ס יודה דשרי אבל כבר הבאתי לעיל מד' הרשב"ם המפורשים דגם מבן לבן אסור להרבות לאחד ולמעט לאחד שזה הוא ג"כ נכלל בלא תהוי בעבורי אחסנתא וכו' ולכן עדיין צ"ע לדינא אם יש להתיר ד"ז דמש"כ בכסה"ק להקל במטלטלין הנחתי דבריו בצ"ע מש"ס דב"ב ע"ל אבל עכ"פ ליתן לבן הטוב במתנת בריא מחיים גוף מהיום ופירי לאח"מ מותר ליתן לו אפי' יותר הרבה מלבן שאינו טוב אף דהחת"ס שם כ' דגם במתנת בריא יש איסור דעבורי אחסנתא כמושכ"ל מכ"מ בכה"ג ליתן לבנו הטוב יותר שגם הוא יורשו במתנת בריא גוף מהיום ופירי לאח"מ י"ל דיודה דשרי וכמו שהוכחנו לעיל באורך שכ"ה ד' הרשב"ם והש"ע כנלפע"ד להלכה בס"ד

יום ד' לס' וישב תרצ"ג לפ"ק

יחיאל מיכל הכהן האללענדער

בשה"מ

וכעת בלימודי בטור ש"ע חו"מ (סי' צ"ט) ראיתי בפרישה שם ס"ק כ' שכ' וז"ל ע"ל (סי' רפ"ב) שאסור להעביר נחלה ולתתה לאחד וה"ד במה שישאר לו אחרי מוחו שזהו נקרא בשם ירושה אבל מה שאדם נותן בחייו אינו בכלל העברת נחלה ולכן הניח זהוב זה להיותו לכל בניו אחריו לנחלה וג"ז הבן המקבל מחנה ירש בו חלקו בשעת מותו עכ"ל עש"ה והוא דלא כד' החת"ס בתשו' שהבאתי בפנים שהוכיח מכתובות (נ"ג) דגם במתנת בריא אסור להעביר נחלה ולפלא שלא הזכיר שר מד' הפרישה אלו

סימן לג

ב"ה יום א' בשלח תרצ"ד

שוכט"ס לתלמידי הבחור כהלכה החריף ובקי בחדרי תורה עמי' שרי' נהורא כמר שלום הכהן בראנדער נ"י מיאריסלוב

מכתבך עם חידו"ת הנחמדים לנכון קבלתי וערבו לחכי דבריך הנאמרים בחכמה כן יוסף השי"ת חילך לאורייתא להגדיל תורה ולהאדירה

בר"ד הבאת פירש"י בסוטה (ו':) בד"ה אלא לבתר דקדיש שכ' וז"ל דכ"ש מקדשין את הראוי להם שלא לצאת עוד לחולין כדכתי' כל הנוגע בהם יקדש וליקרב אינה ראוי' שהרי אינה באה אלא להזכיר עונה של זו שתבדק והרי היא בדוקה ועומדת ולנדבה נמי ל"ח להקרבה דמנחת שעורים אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר עכ"ל עש"ה בכל הסוגיא ובפירש"י. וכתבת להוכיח מד' רש"י ז"ל אלו דאף דאיכא איסור דשינוי קודש להקריב מנחה לשם ד"א רק לשם אותו דבר שהוקדש לו היכא שהוא ראוי להקריב לאותו דבר שהוקדש אבל היכא דא"ר להקריב לשמה הראשון שפיר יכול להקריב לשם מנחה אחרת דהא הכא הוצרך רש"י לומר משום דלנדבה ל"ח שמנחת שעורים היא משמע דלולא זאת הי' יכול להקריבה לשם מנחה אחרת עכ"ד יפה הערות בזה. וכעי"ז כתב הטו"ז באו"ח (סי' קנ"ד ס"ק ז') לענין מעלין בקודש ולא מורידין עש"ה. אבל הדבר צ"ע דהיכן מצינו ד"ז דהיכא שאינו יכול להקריב לשם המנחה שהוקדשה מותר לשנותה לשם מנחה אחרת ולכן נלפע"ד לבאר ד' רש"י ז"ל בהקדם מה שאמרתי לישב ד' רבינו גרשום ז"ל הנדפס עה"ג בש"ס בכורות (ל"א.) בהא דאמרי' שם ורואה את קדשיו דאי בעי מיתשל עליי' וכתב ע"ז בפי' ר"ג ז"ל הואיל דאי בעי מיתשל עליי' לפני חכם ויכול לומר לא זה הקדשתי אלא אחר ול"ה מוקדש עכ"ל עש"ה, והיא פלא דלמה פי' כן ולא ניח"ל לפרש כפשוטו שישאל לחכם שהקדישו בטעות וממילא תיפוק לחולין כמו כל שאלה הנזכר בש"ס ולמה פירש שהשאלה בכאן היא בדרך שישאל שלא זה הקדיש כ"א אחר, ופירשתי ד' הר"ג ז"ל בס"ד עפי"מ שהקשה בריט"א על הרמב"ן ה' בכורות בסופ"ד או"ק ל"ו בהא דאמרי' דרואה את קדשיו משום דא"ב מחשיל עלה ממש"כ הרמב"ם בפ"ז מה' ערכין הי"ז דהמקדיש נכסיו ואח"כ גרש אשתו וגבתה כתובה שלה אינו גובה עד שידירנה הנאה שמא קנוניא עשו על ההקדש ואין אומרים אילו רצה הי' אומר בטעות הקדשתי וישאל על הקדשו לחכם ויתיר לו וכ' הרב המחנ"א בה' צדקה (סי' ה') דה"ט דס"ל דבנדרי הקדש לא סגי בחרטה לחוד כשאר נדרי איסור אלא בעינן פתח לנדרו שיאמר בטעות הקדשתי כלומר דאדעתא דהכי לא הקדיש ומשו"ה לי"ל דא"ב מתשיל עלה דאפשר לא ימצא פתח לנדרו ולפי"ז קשה דאיך אמרי' בכאן דרואה את קדשיו מטעם דא"ב מיתשל עלה והרי כיון דצריך פתח לנדרו שמא לא ימצא פתח וכנ"ל עכ"ק עש"ה. ולפעד"נ לתרץ עפימ"ש במחנ"א שם דלכך אמרי' בתרומה הואיל וא"ב מיתשל עלה ומה"ט רצ"ל בנדרים פ' הנודר מן הירק דתרומה יחשב דשיל"מ אע"ג דפתח היא מלתא דל"ש וא"כ דלמא לא ימצא פתח חרטה היינו משום שבתרומה אינו רוצה להפקיע המצוה שדעתו הוא לחזור ולתרום אח"כ ומשוה"כ אפי' בחרטה יש לו שאלה עיי"ש ומוכח דמשוה"כ צריך פתח חרטה בנדרי הקדש משום דמפסיד להקדש בשאלתו אבל היכא דליכא פסידא א"צ באמת פתח וסגי בחרטה לחודא ועי' במנח"פ ליו"ד ממורי הגז"ל (סי' קכ"ז) מ"ש בעני"ז ע"ש ולפי"ז לפ"ד הר"ג ז"ל שפי' דהואיל וא"ב מתשיל עלה דהכא שיאמר לא זה הקדשתי אלא אחר א"כ ההקדש אינו מפסיד עכ"פ דס"ס נשאר האחר בהקדישו וא"כ בכה"ג הרי סגי שישאל בחרטה לחודא ושוב הוי בידו ושפיר אמרי' הואיל וא"ב מתשיל עלה ולק"מ קו' הריט"א הנ"ל וא"ש ד' הר"ג שהוצרך לומר דהשאלה הוא בכאן ע"ד הנ"ל שיאמר לא זה הקדשתי אלא אחר ולא פי' כפשוטו בכל הש"ס ששואל ומפקיע הקדישו ולפי הנ"ל נזהר רבינו ז"ל מקו' הריט"א הנ"ל וכנ"ל והדבר נחמד בס"ד

ואחרי עלות כ"ז נבוא לישב בדר"ז גם דברי רש"י בסוטה שם הנצבים בר"ד דהנה התוס' בסוטה שם ד"ה כי קדוש וכו' הקשו דלמה מנחתה נשרפת בבאו לה עדים שהיא טמאה כיון דקי"ל כב"ה דאמרינן יש שאלה בהקדש נשאל עלי' ותצא לחולין עכ"ק ע"ש ומה שי"ל בזה עפי"ד המחנ"א הנ"ל דבהקדש לא סגי בחרטה לבד רק צריך פתח ואז ניתר בשאלה ופתח היא מלתא דלא שכיחא וליכא למימר דזה גופא שבאו עדים שהוא טמאה וא"צ למנחה זו היא הפתח