אמרי כהן קלז

משמע כן מלבד זה לא נוכל לומר כן דהרי מקור ד' הרמ"א הנ"ל נובע מש"ס ערוכה בכתובות (ס"ז:) בעובדא דמר עוקבא דבשעת מותו בזבזי' לפלגא ממוני' ע"ש והרי משמע בש"ס שם במקומו דמר עוקבא הי' לו בן וכדקאמר שם יומא חד שדרינהו נהלי' ביד ברי' וכו' (דדוח"ל שמת קודם שמת הוא) ואעפי"כ קאמר דלאח"מ מותר לבזבז יותר מחומש ומצאתי בפ"ת לחו"מ שם שהביא ד' החת"ס הנ"ל והרגיש בזה דמש"ס דכתובות הנ"ל משמע שעכ"פ מקצת נכסים יוכל להקדיש אף שיש לו בנים והביא מב"מ (ע'.) דמשמע דמר עוקבא הניח יתומים קטנים עכ"ד עש"ה. ובאמת שמלשון הרמ"א ביו"ד הנ"ל שכ' דבשעת מותו יכול אדם ליתן לצדקה כל מה שירצה משמע דיכול ליתן אפי' כל נכסיו לצדקה בשעת מיתה ומש"ס דכתובות הנ"ל אין ראי' רק דמותר לבזבז עד פלגא וכבר עמד ע"ז בס' שאילת שלום מהגאון רי"פ ז"ל על השאילתות בפ' תשא או"ק ע' והעיר דלמה לא הזכירו מד' השאילתות שם שכ' דאפי' בשעת מותו אינו מותר לבזבז יותר משליש נכסיו יעיי"ש בד' שמפלפל בזה ומסיק וז"ל וזאת לדעת דגם הרמ"א דקדק וכ' יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה דוקא דרך צדקה יכול ליתן ככל מה שיחפוץ אבל באופן אחר כגון להוריש כל אשר לו לאדם אחר היכא דיש לו בנים ודאי לכתחלה לא שהרי אפי' מברא בישא לברא טבא נתבאר בכתובות (נ"ג.) וב"ב (קל"ג:) דלא יעבור אחסנתי' כ"ש לאדם אחר עכ"ל

ואמנם הוא דוחק לומר דלצדקה יוכל ליתן לאחר מותו אפי' כל נכסיו ולהעביר הנחלה מבנו שאינו נוהג כשורה לבנו הטוב לאחר מיתתו יותסר דלפע"ד אין לך צדקה יותר מזה ליתן לבנו שנוהג כשורה וע' בכתובות (נ'.) מה שדרשו עה"כ אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת עש"ה ולכן נלפע"ד בזה דלד' השאילתות דהא דיכול לבזבז בשעת מותו לצדקה הוא רק עד תילתא וכן לד' הבאה"ט שהביא מס' שאר"י דדוקא עד פלגא יכול לבזבז בשעת מותו ולא יותר מזה ע"ש בש"ש א"כ שפיר יש לקיים דהא דאמרי' דלא תהוי בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא היינו להעביר הנחלה לברא טבא כל מה שיש לו ולא להשאיר לבנו הרע כלל אז אסור אבל אם נותן לברא בישא קצת מנכסיו ולברא טבא נותן יותר ש"ד אם הוא לאח"מ כדמשמע מש"ס דכתובות וש"ע ביו"ד הנ"ל ודלא כדמשמע מד' החת"ס הנ"ל ודו"ק

וע' בתשו' תשב"ץ ח"ג (סי' ק"ץ) כתב שם בנידון שאלתו באשה אחת שהי' לה נכסים וחלתה ורצתה להעביר הנחלה מקרובי' הראוי ליורשה ד"ת ולהקדישה לבנין ביהכ"נ וקרובה הראוי לירש אותה הוא עני והשיב דהרי אמחז"ל דלא תהוי בעבורי אחסנתא וכו' ואם בראוי ליורשה אמרי' כן כש"כ לשאינו ראוי ליורשה כלל כהקדש וביהכנ"ס והר"ז מעביר נחלה מהראוי ליורשו לשאינו ראוי ליורשו אבל ז"א מועיל לבטל המחנה שכבר נעשית אלא שאין ראוי לעשותו אבל אפשר לבטלה ג"כ ממה שמצינו בירושלמי פ"ח דפיאה ה"ח דקרי עלה וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות דמצוה יותר לפרנס עניים מבניין ביהכנ"ס וכיון שכן הו"ל דבר עבירה וקיי"ל שכ"מ שציוה לעשות עבירה מנכסיו אין שומעין לו כמו"ש הרמב"ם בפ"ט מה' זכיי' א"כ הקדש זה בטיל הוא וירשנה קרובה עכ"ד ז"ל בקצרה ועייש"ה ולכאורה צ"ע דלמ"ל לומר דהוא דבר עבירה משום שקרובי' עניים ולא הו"ל להקדיש לבנין ביהכנ"ס לפי"ד הירוש' הנ"ל ותיפ"ל דמה"ט שכתב שהוא מעביר נחלה מהראוי ליורשו לשאינו ראוי ליורשו וזה אסור וא"כ המתנה בטילה דשכ"מ שציוה לעשות עבירה מנכסיו אין שומעין לו ולמה כ' התשב"ץ דמטעם זה אין המתנה בטילה ואך נראה דהא דאמרי' בש"ס דלא תהוי בעבורי אחסנתא איננו איסור גמור מדבריהם כדמוכח מלשון המשנה דקאמר עלה דאין רות חכמים נוחה הימנו וכמשכ"ל ומשו"ה בדיעבד כשעבר והעביר הנחלה מתנתו קיימת אף בנתן במתנת שכ"מ ולכן הוצרך התשב"ץ לומר בנידונו דאיכא איסור מטעם שקרובה עני ואסור להקדיש לביהכנ"ס בכה"ג לפי"ד הירוש' ומשו"ה יש לבטל מתנת שכ"מ דזה הוא איסור גמור כדמשמע מד' הירושלמי דקרי לי' וישכח ישראל עושהו והו"ל כמו שציוה שכ"מ לעשות עבירה מנכסיו. וכה ראיתי במנ"פ לחו"מ שם שכ' ע"ד התשב"ץ הנ"ל וז"ל ודבריו נפלאים מאוד דהא נותן נכסיו לאחרים במתנת שכ"מ והניח בניו המתנה קיימת ומשמע ודאי אף שבניו עניים והאחרים עשירים ואפ"ה לא מיקרי זה דבר עבירה שיבטל מתנתו ומכש"כ בנותן לביהכנ"ס דעכ"פ דבר מצוה היא טפי מנותן מתנה לעשיר דהא במנדב ואמר ה"ז לביהכנ"ס או הרי עלי לביהכ"נ חייב לקיים דברו וע"כ משום דדבר מצוה היא ונעשה נדר עכ"ל וסיים בסו"ד שד' התשב"ץ לא זכיתי להבין עש"ה. ולפעד"נ דאין כאן תימה דאיכא לאוקמי מתני' דכותב נכסיו לאחרים והניח בניו שזכו האחרים דמיירי בהקנה להם בקנין גמור בחייו גוף מהיום ופירי לאח"מ (דזה הוא ג"כ אסור מדין עבורי אחסנתא וכמו"ש החת"ס והארכנו לעיל בזה) ולכן מהני המתנה אע"ג שבניו היו עניים אבל באם נתן במתנת שכ"מ בלי קנין ובניו הם עניים שפיר איכ"ל כד' התשב"ץ דכיון דמתנת שכ"מ הוא תקנתא דרבנן במקום איסור לא תיקנו רבנן שיועיל מתנתו בלי קנין

ומש"כ מורי הרב ז"ל דכיון שהקדישה האשה לבנין ביהכנ"ס הו"ל כנדר ואסור לחזור בו ע"ש. לפלא שלא זכר שר בזה מדברי המרדכי לב"ב פרק מי שמת שכ' בשם המהר"ם ז"ל דשכ"מ שציוה לתת אחר מותו ליכא משום נדרא דבעידנא דהו"ל לנדרא למיחל ולקיים דברו כבר מת וא"י לקיימו עכ"ד ז"ל וע' במחנה אפרים ה' צדקה (סי' ד') שהוכיח דכ"ה גם דעת הנימוק"י לב"ב שם בשם הרמב"ן ז"ל ע"ש וא"כ בנידון התשב"ץ דאיירי במתנת שכ"מ אין כאן משום נדר לפי הנ"ל וצ"ע

והנה מדברי התשב"ץ יש ללמוד דהא דאמרי' בש"ס דלא תהוי בעבורי אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא הוא לאו דוקא במעביר נחלה מבנו אלא גם בכל קרובים שראוי ליורשו שייך איסור זה דהרי התשב"ץ שם משמע דמיירי בלא הניחה בנים רק שאר קרובי' כמו"ש ורצתה להעביר הנחלה מקרובי' הראוי לירשה ד"ת כו' וקרובה היורש אותה הוא עני עכ"ל ע"ש הרי דמיירי משאר קרובים ואעפי"כ מייתי שם הא דאמרי' דלא תהוי בעבורי אחסנתא וע"כ דפשיט לי' ז"ל דז"ש בכל הקרובים שאין להעביר הנחלה מהם ובתשו' חת"ס שם מסתפק קצת בזה ע"ש. וצע"ק שלא הזכיר מד' התשב"ץ הנ"ל דכמעט מפורש הדבר וכנ"ל

סיומא דפסקא בנדון שאלתינו דלפעד"נ דיש להתיר ליתן יותר להבן הטוב מלבן שאינו טוב אפי' במתנת שכ"מ שחל לאח"מ וליכא משום העברת נחלה בזה דיש לצרף ד' הספר חסידים דמתיר להוסיף להבן הטוב ובלבד שלא ידע מזה הבן שאינו טוב