אמרי כהן קלה

בזה ואכ"מ] וע' במהרש"א לסנהדרין פ' חלק שהביא קושי' הנ"ל בשם הר"א מזרחי ז"ל ע"ש מ"ש בזה ולפי הנ"ל ניחא דכיון שגם לשאר בניו נתן אאע"ה מתנות כדכתיב להלן בקרא ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וגו' א"כ לא עקר ירושה דאורייתא עכ"פ מהם רק שנתן ליצחק אע"ה יותר מלהם וזה שרי לד' הספ"ח הנ"ל ועפי"ז י"ל דזה שאמר הכתוב שם וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה וגו' דהרי התנה בספ"ח דבכה"ג צריך להיות שהאחים לא ידעו מזה ולכן שלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי כדי שלא יתוודע להם שנתן ליצחק אע"ה יותר מלהם וא"ש

והנה משכ"ל מדברי הרשב"ם בפי' לב"ב שם שכ' דבכלל איסור דעבורי אחסנתא הוא גם להרבות לאחד מבניו ולמעט לאחד מבניו צ"ע שהרי הרשב"ם בעצמו סותר משנתו למש"כ לעיל מינה באותו הדף בד"ה אין רוח חכמים נוחה הימנו כ' וז"ל אין לחכמים נ"ר ממעשיו וכו' שכועסין עליו דקא עקר נחלה דאורייתא עכ"ל הרשב"ם ומשמע מדבריו דדוקא בגוונא שכותב כל נכסיו לאחרים שמתעקר נחלה דאורייתא אז איכא איסורא אבל אם נותן לאחד מבניו יותר מלאחר ליכא איסורא כיון דגם להבן הב' נותן חלק ירושה והיא להיפך ממש"כ להלן, וכנ"ל ומה שנלפענ"ד בישוב דבריו ז"ל ואקדים מש"כ בתשו' חת"ס שם בסופו וז"ל ואולי כל הנאמרים אינו אלא בשכ"מ שאין המתנה חל אלא בשעת מיתה ואז הנכסים נופלים לפני יורשים והוא בא להפקיע אבל מתנת בריא גוף מהיום ופירי לאח"מ לית לן בה דבחיים יכול כל אדם לעשות בשלו מה שירצה וסברא נכונה לישב המנהג אבל כתובות (נ"ג) תיובתי' עכ"ל ע"ש. והנה החילוק זה שעלה ע"ד הגאון זצ"ל ודחהו כתוב עה"ס בכסף הקדשים לחו"מ שם מהגאוה"ק בעל דע"ק זצ"ל וז"ל דל"ש בזה חשש עבורי אחסנתא מלבד מ"ש במק"א בזה בשם מו"ח נ"י בשם הראנ"ח ז"ל שבדרך מתנה או בדרך חיוב כעין שטח"ז הנהוג במדינות אלו ל"ש בו העברת נחלה כלל מ"מ יש מדת חסידות שהשטח"ז יהי' רק מטלטלין ולא מקרקעות כי הירושה במטלטלין דניידו ואיפשר להבריחם איננה כדרך ירושה כ"כ כי כבר אפשר להעלימם וכו' משא"כ בקרקעות שהירושה בהם בהחלטאות נמנעים מלכתוב עליהם שטח"ז ומ"מ יש שמתנין דוקא השטח"ז גם מקרקעות ולא שמענו גם מחסידי עולם שימנעו א"ע מלכתוב שטח"ז גם מקרקעות עכ"ל עש"ה הרי מתבאר מדב"ק דיש היתר להעביר נחלה בדרך מתנה או חיוב ובעכצ"ל כחילוק שעלה עה"ד של הגאון חת"ס ז"ל דדוקא במתנת שכ"מ אסרו להפקיע נחלה מהיורש אבל במתנת בריא ש"ד דכל א' יוכל לעשות מה שירצה. ואמנם עומד לנגד חידוש זה מה שאותיב תיובתא לנפשי' החת"ס הנ"ל מש"ס דכתובות (נ"ג.) וכוונתו נראה דמשם מוכח דהאיסור דעבורי אחסנתא הוא לאו דוקא במתנת שכ"מ דהא שם העובדא הי' באבא סוראה שנתן נדוניא לבתו בחייו ואעפי"כ אמרי' דאיכא בזה איסורא דלא תהוי בי' עבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא וא"כ אאפ"ל כחילוק הנ"ל והיא ראי' עצומה וא"כ ד' כסה"ק הנ"ל שהניח יסוד דבדרך מתנה וחיוב ליכא איסור עבורי אחסנתא והביא כן בשם חותנו הגאון בעל נט"ש ז"ל שאמר כן בשם הראנ"ח צ"ע מגמרא דכתובות הנ"ל, ולפענד"נ לקיים דברי חכמים דיש חילוק בדבר דהא דאמרי' בש"ס דלא תהוי בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא האיסור הזה היא דוקא במתנת שכ"מ שחל לאחר מיתה ואיכא מצות ירושה של תורה לכל הבנים בשוה ומשו"ה אסור להפקיע מזל"ז אבל אם נותן במתנת בריא לאחד מבניו אע"ג שמבטל חלק ירושה מבניו השני' לית לן בה כיון דעכ"פ גם הבן שנותן לו בחייו הוא יורש מדין תורה אבל ליתן לאחרים שאינם יורשים כלל ולהפקיע ירושה של תורה לגמרי זה אסור הוא אפי' בנותן במתנת בריא את נכסיו בחייו והסבר הענין איכ"ל דבשלמא לעבור אחסנתא מברא לברא מבישא לטבא הרי הטעם דאסור מפרש בש"ס משום דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיני' וא"כ אם מפקיע חלק הירושה מברא בישא נקרא רק גרמי בנזקין דדלמא נפיק מיני' זרע טוב ואז יעבור על האיסור שנטל הירושה מאביו והפסיד להזרע הטוב ובנותן במתנת בריא בחייו לבן הטוב הרי הוא ג"כ רק גרמי בנזקין שגורם לבטל הירושה מהבן הב' לאחר מיתתו דהא כעת עדיין לא עשה שום הפסד לבנו הב' וכמובן ולכן מותר להעביר בחייו וליתן לבנו הטוב דהו"ל כגורם דגורם דפטור עליה וכמו"ש הש"ך בחו"מ (סי' שפ"ו סק"ג) עש"ה אבל ליתן לאחרים בחייו שאינם יורשים כלל זה אסור מטעם שמפקיע ירושה של תורה וא"צ לומר הטעם דלמא נפקי מבניו זרעא מעליא ומשו"ה אסור ליתן לאחרים אפי' במתנת בריא כל נכסיו שמפקיע מבניו והו"ל חד גורם שאסור לדידן כמבואר בחו"מ שם ודו"ק היטב

ומעתה יש לפרש דמאי דאמרי' בש"ס דכתובות הנ"ל בהא דנתן נדוניא לבתו דמהראוי שיותסר מטעם דלא תהוי בעבורי אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא וכש"כ מברא לברתא. ולכאו' לא קרב זה אל זה דהא האיסור דמעביר נחלה מברא לברא היא דוקא לאח"מ אם נותן במתנת שכ"מ וכנ"ל וכאן הרי קאי אנותן מתנה לבתו בחייו והאיך יליף זה מדא"ל שמואל לר"י לא תהוי בעבורי אחסנתא ואך י"ל דלמד זה מדאמרי' לא תהוי בעבורי אחסנתא ומשמע מלשון זה דאסור כשמעביר נחלה מזל"ז ולמה לא נקיט רבותא טפי דאפי' להפקיע קצת מירושתו אסור דלשון עבורי אחסנתא משמע שמעביר ממנו נחלתו לגמרי ובאמת אפי' להרבות לא' ולמעט לא' אסור וכמ"ש הרשב"ם ובחת"ס הנ"ל וע"כ דהא דאמר שמואל לא תהוי בעבורי אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא כולל ב' דברים הא' דלא יהי' בעבורי אחסנתא היינו שמעביר הנחלה מבניו ונותן לאחרים שאינם יורשיו וזה אסור אפי' בנותן מתנת בריא בחייו וכנ"ל ודוקא היכא שנותן להאחרים כל נכסיו שמבטל הירושה של תורה לגמרי אז אסור אפי' ליתן להם בחייו אבל אם משייר מנכסיו כדי ירושה לבניו מותר ליתן המותר במתנה בחייו לאחרים ושוב אמר ואפי' מברא בישא לברא טבא וז"ד אסור כשנותן במתנת שכ"מ שחל לאח"מ ובמתנת שכ"מ אסור אפי' להרבות לאחד ולמעט לא' דלאח"מ כבר חל דין תורה שנוטלין כל האחים בשוה ואסור לשנות מזה ועכ"פ כיון דמוכרח מלשון שמואל דאפי' ליתן בחייו כל נכסיו לאחרים אסור שפיר אמרי' בכתובות שם לענין נדוניא לבתו שאסור מטעם עבורי אחסנתא מברא לברתא והיינו אם יכתוב לה כל נכסיו כמו שהי' המעשה באמת לבסוף ובדר"ז יל"פ ד' הגמ' בב"ב שם דמדייק דפליגו רבנן עלה דרשב"ג ואין לכתוב נכסיו לאחרים אפי' אם בניו אינם נוהגין כשורה מהא דא"ל שמואל לר"י לא תהוי בעבורי אחסנתא וכו' ולכאו' מה ראי' מייתי להנ"ל דלמא מתני' דכותב נכסיו לאחרים מיירי בכותב במתנת בריא וכדמשמע מפשטא לישנא דמתני' דלא נקיט שכ"מ עי' ב"ב (קמ"ו:) במשנה ומ"ה אם אין בניו נוהגין כשורה שפיר דמי והא דא"ל שמואל לר"י