אמרי כהן קלג

משום נקיות אסור לו לברך כ"ז שלא נטל ידיו ואמנם בכאן קיצר הפרמ"ג בדבריו ופשיט לי' ז"ל דהיוצא מביהכ"ס אף שלא עשה צרכיו צריך נט"י משום רו"ר אבל בא"א (בסי' ז' ס"ק א') מסתפק בזה שאחר שהביא דברי המג"א (בסי' רכ"ז) הנ"ל הביא ד' הא"ר שפי' כונת המ"א דלגדולים אע"ג שלא קנח כלל צריך ליטול ידיו משום ר"ר היוצא מביהכ"ס ולקטנים אף מקבוע א"צ ליטול ידיו משום ר"ר אא"כ שפשף צריך ליטול ידיו המטונפות והפרמ"ג דחה דכונת המ"א דהיוצא מביהכ"ס קבוע בלא עשה צרכיו צריך ליטול ידיו משום ר"ר ששורה שם ונדבק בידיו וכשעשה צרכיו אף בלא קנח אסור לומר הברכה הואיל ועשה צרכיו עש"ה הנך רואה שלד' הא"ר בהי' בביהכ"ס ולא עשה צרכיו כלל א"צ נטילה לד' המג"א והפרמ"ג דחהו די"ל דאין כוונת המ"א כן אבל לא החליט כן בד' המ"א עיי"ש ומצאתי בסידור הגאון מו"ה יעב"ץ ז"ל בהנהגת הבוקר בסדר קימה ונט"י אות י"ט שכ' דהיוצא מבית הכסא אם עשה צרכיו צריך נט"י וכן בבית המרחץ אם רחץ בה אז צריך נטילה ע"ש הרי דפשיט לי' ז"ל דביוצא מביהכ"ס לחודא א"צ נטילה, ומעתה אם נימא כן דלא תליא החיוב נטילה בכניסה לביהכ"ס כ"א בעשיית צרכיו בשם יומצא דמהני נטילה במים בביהכ"ס עצמה לאחר שעשה צרכיו כיון דנוטל ידיו לאחר עשיית צרכיו הרי ממילא יצא יד"ח הנטילה של עשיית צרכיו ומטעם ביהכ"ס אין לחייבו ליטול ידיו כשיצא ממנו דהא חזינן דבנכנס לביהכ"ס בלבד שלא עשה צרכיו פטור מנטילה לפי הנ"ל וא"כ ה"ה בנטל ידיו לאחר העשיית צרכיו בביהכ"ס דמהני וא"צ ליטול ידיו עוה"פ דהיינו הך דהא בהנטילה שאחר עשיית צרכיו נתבטל החיוב של עשיית צרכיו ולא נשאר רק שהוא בביהכ"ס ומכח זה אין לחייבו בנט"י

והנה אם נדון ד"ז לספיקא דפלוגתת הפוסקים אם מחויב בנט"י ביצא מביהכ"ס הרי מהראוי לומר בזה ספיקא דרבנן לקולא דהא בודאי דחיוב נטילות אלו הוא רק מדרבנן דכל עיקרו של נט"י הוא רק מדרבנן ע' בש"ס דעירובין (כ"א:) וא"כ הו"ל למיזיל בספיקו לקולא

וע' במשנה פ"ד דטהרות מ"ז ספק ידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור וכ"ה בפ"ב דידים מ"ד וע' בפיהמ"ש שם מהר"ש משאנץ ז"ל שפי' דאפי' איכא כמה ספיקות להחמיר מכ"מ טהור ע"ש ובפרמ"ג לאו"ח בפתיחה לה' נט"י שמביאו וכ' דהוכרח לפרש כן מדאמרו במשנה שם דאלו ספיקות שטיהרו חז"ל והא כל ספיקא דרבנן לקולא וע"כ דאפי' איכא ס"ס לחומרא דבשאר איסד"ר אזלינן להחמיר בס"ס מכ"מ הכא הקילו ביותר עש"ה וע"ע במג"א (בסי' ק"ס ס"ק י"ג) שהביא ד' הר"ש הנ"ל וסיים דכל ספק במחלוקת הפוסקים נקטינן לקולא יעיי"ש וא"כ ק"ו הכא בחיוב נט"י דיוצא מביהכ"ס דמה התם בנט"י לאכילה דאיכא בי' אסמכתא מהכתוב לחייבו כמבואר בחולין (ק"ו.) מ"מ אזלינן בכל ספק שבו להקל ק"ו בנטילה זו של ביהכ"ס דיש לילך בספיקו להקל ובפרט לד' רש"י בשבת (י"ד) בד"ה עסקניות הן בטעם חיוב נטילה בידים לאכילה משום דנגעו במקום טנופת ע"ש א"כ דמיא חיוב נטילה זו לנטילה של יוצא מביהכ"ס וכמו דהתם אזלינן לקולא בספק כן הכא ראוי להקל בספיקו

ולכאורה יש לדחות דאין להקל בספק נטילה ביוצא מביהכ"ס לפי"מ שסיים המחבר בש"ע שם ומי שעשה אחד מכל אלו ולא נטל אם ת"ח הוא תלמודו משתכח ואם אינו ת"ח יוצא מדעתו עכ"ל וא"כ חשיב כסכנה ובספק סכנה אזלינן לחומרא כמבואר בש"ס דחולין (יו"ד) ובש"ע יו"ד (סי' קט"ז) ברמ"א שם עיי"ש וא"כ הו"ל להחמיר בספק חיוב נטילה זאת ז"א דכיון דבעצם הדבר אין בו סכנה אם לא נוטל ידיו בכל אלו רק שהוא עונש להעובר ע"ז ולא נטל ידיו ולכן בת"ח סגי בעונש שישכח תלמודו ובאינו ת"ח העונש שיוצא מדעתו א"כ הספק אינו במילתא דסכנתא רק במילחא דרבנן ואיכ"ל כיון דבספק דרבנן מקלינן שאין בו חיוב נט"י ממילא אין בו העונש הנ"ל תדע לך שכ"ה דהא בכל איסור דרבנן אזלינן להקל בספיקו והרי בש"ס דע"ז (כ"ז:) אמרי' דהעובר ע"ד חז"ל ישכנו נחש ע"ש ובפרש"י שם וא"כ נימא דכל ספיד"ר הוא ספק סכנה וניזול לחומרא וע"כ דזה לא נחשב לסכנה רק הוא עונש להעובר ע"ד חז"ל ואין אנו דנין בזה רק מצד האיסור דרבנן ולא משום סכנה וע' בס' מטה אפרים מהגאון ר' זלמן מרגליות ז"ל בה' יוה"כ (סי' תרי"ג סעי' ז') כ' דאם נכנס לביהכ"ס ולא עשה צרכיו שם ויצא לא יטול ידיו ביוה"כ אם נשארו נקיים כבתחלה רק דיש לו לנקותם בצרור או בכותל לפי שהי' במקום המטונף שמא נגע באיזה דבר ויצא מלבו עכ"ל וע' באלף למטה שם שביאר טעמו ונימוקו משום דספיקא הוא אם צריך ליטול בהי' בביהכ"ס ולא עשה צרכיו ולתפילה בודאי דהנטילה זו אינה מעכבת לכן יש למנוע מליטול ביוה"כ עכ"ד עש"ה הרי דגם הוא ז"ל לא חשיב ד"ז לספק סכנה דאם הי' ספק סכנתא הו"ל למיזל לחומרא כנ"ל וע"כ דזה ל"ה בכלל סכנה וכנ"ל

וכה ראיתי בביאור הגר"א לאו"ח שם (סי' ד' סי"ח) שהערה מקור ד"ז דצריך נטילה ליוצא מביהכ"ס מש"ס דסוכה (מ"ו.) ושם איתא אר"מ ברה דבת שמואל חזינא לי' לרבא דלא עביד כשמעתי' אלא מקדים וקאי ועייל לביהכ"ס ונפיק ומשי ידי' ומנח תפילין ומברך ע"ש וא"כ הרי שם איירי בעייל לביהכ"ס ועשה צרכיו שם דוקא כמו דקאמר וכי איצטריך זימנא אחרינא עייל לביהכ"ס כו' היינו שהוצרך לעשות צרכיו כמובן וכן הא דקאמר מקודם מקדים וקאי ועייל לביהכ"ס בודאי דלכן הקדים ועייל לביהכ"ס לעשות צרכיו קודם הנחת תפילין וא"כ הא דילפינן משם שצריך נטילה ביוצא מביהכ"ס דוקא בנכנס לביהכ"ס ועשה שם צרכיו איכא למשמע משם אבל בנכנס לביהכ"ס בלבד ולא עשה צרכיו שם אין לנו ראי' משם שצריך נט"י וכ"ד הא"ר בפי' המג"א הנ"ל והגאון מוהר"י מעמדין ז"ל בסידורו כנ"ל

סו"ד דיש מקום גדול בהלכה לומר דבנכנס לביהכ"ס ולא עשה צרכיו א"צ נט"י כלל והא דנקיט היוצא מביהכ"ס אין כונתו לומר דבכניסתו לביהכ"ס בלבד נתחייב בנטילה רק דלישנא דש"ס נקיט והרי גם בש"ס דסוכה הנ"ל נקיט ועייל לביהכ"ס בלבד והכוונה שם שנכנס לעשות צרכיו כנ"ל א"כ גם בלשון הש"ע יל"פ כן ועכ"פ מידי ספיקא דפלוגתת הפוסקים לא נפיק

עוד יש לצרף בנדון שאלתינו קולא שא"צ נטילה מצד ביהכ"ס בלחודא דהא ביהכ"ס דידן הנקראים בל"א ענגעלישע קלאזעט דמיא קצת לבתי כסאי דפרסאי דאמרי' בברכות (כ"ו.) הני בתי כסאי דפרסאי אע"ג דאית בי' צואה כסתומין דמי ופרש"י וז"ל בחפירה היו ופיהם ברחוק מן הגומא והוא בשפוע והרעי מתגלגל ונופל לגומא עכ"ל עש"ה והכי איפסק להלכה בש"ע או"ח (סי' פ"ג סעי' ד') דמותר לקרות בו אם אין בו ריח רע וגם אין משתינן בו חוץ לגומא