אמרי כהן קלב

שהן קיימות לעולם וא"י לכלותם אי לא עביד בהו רבנן תקנה אתי לידי תקלה ויכול להיות שאף למטלטלין עלתה התקנה לפי שהוקדשו ביחד עם הקרקעות אבל בהוקדשו מטלטלין בלבד ל"א שיפדו רק ירקבו עש"ה ומשו"ה בה"ח דמיירי הרמז"ל בהקדיש בהמה או מטלטלין ל"כ התקנה של פדיי' רק דבהמה תמות ופירות ירקבו וכיו"ב משא"כ בה"י שכ' הרמז"ל בסתם בהקדישות שמותר לפדותם בפרוטה איירי בהקדישות דמקרקעי או אפי' מטלטלין שהוקדשו ביחד עם הקרקעות דבהו אית תקנה דפדיון בהקדישם בזמה"ז, דבהקדיש מטלטלין כבר כ' רבינו הרמז"ל דינם מקודם ולכן לא הוצרך לבאר דמש"כ בה"י דבהקדישות מועיל פדיון הוא בהקדש דקרקעות דממילא ידענא וכמובן

ומעתה מש"כ רבינו בהלכה ט' בהקדיש עבד שנכנס למצות דפודהו, א"ש להנ"ל דכיון דבהקדש כזה א"א לעשות מה שעושים בהקדיש מטלטלין או בהמה דא"א להמית עבד שנכנס למצות משו"ה פודהו דדמיא לקרקעות שא"א בענין אחר דפודן כנ"ל אבל בהקדיש עבד עכו"ם שמותר להרגו דהא לא מעלין ולא מורידין ודעת הב"י ביו"ד (סי' קנ"ח) דמותר להרגו אם אינו מקיים הז' מצות דב"נ והא דאמרו לא מורידין היינו שאין מצוה להורידם לבור וכ"כ בנקוה"כ מבעל הש"ך ז"ל ליו"ד שם ע"ש מש"ה ליכא בהקדיש עבד עכו"ם התקנה דפדיי' כיון שאפשר להרגו דמי להקדיש בהמה בזמה"ז דאמרי' נועל דלת בפני' עד שתמות מאלי' דחז"ל לא תיקנו פדיון בהקדש דזמה"ז רק במקום שא"א לעשות שום אופן אחר לסלק ההקדש וכמו בקרקעות וכנ"ל משא"כ בהקדיש עבד עכו"ם דלא מעלין ולא מורידין וזה הוא כונת ד' רבינו הרמז"ל הנ"ל ועדיין צ"ע ויל"פ דברי הפי' הרדב"ז ז"ל שכוונתו ג"כ כדברינו שז"ל והאי עבד ישראל היינו עבד שנכנס למצות וחל ההקדש עליו ופודיהו והדמים יפלו לבדה"ב בזה"ב ועתה ילכו דמיו ליה"מ ועבד עכו"ם אין פודין אותן ולא נהנין מהן ואם מתו מתו עכ"ל היינו דבעבד שנכנס למצות יכול לפדותו אם הקדישו אבל עבד עכו"ם אע"ג דג"כ חל ההקדש עליו מכ"מ א"י לפדותו כיון דמן הדין מותר להרגו דלא מורידין היינו שאין מצוה להרגו לא הותר בי' פדיי' וכמו"ש באורך ומסולק כל מה שהעיר מעכ"ת ע"ד הרדב"ז הנ"ל

ובעיקר קו' התוס' בע"ז ובערכין שם דלמה בש"ס דע"ז לא נתן העצה בהקדיש שיפדהו ובערכין אמר שיפדהו נלפע"ד לדון ד"ח דכבר נודע דהיכא שיש בדבר איסור תורה לא גזרו חז"ל איסור מדבריהם בדבר הזה וכמו"ש התוס' במנחות (נ"ב.) ובתמורה (ל"ב:) לענין מעילה דרבנן דהיכא דיש מעילה דאורייתא לא תיקנו מעילה דרבנן ע"ש ובש"ך יו"ד (סי' פ"ז סק"ג) ולפי"ז נראה דבערכין שם דמיירי בגברא שהחרים לכל נכסיו וא"כ עשה איסור תורה בלא"ה במה שהחרים כל נכסיו דזה אסור מה"ת כדילפינן בערכין (כ"ח.) מקרא ע"ש וע' בחת"ס בתשו' לאו"ח (סי' קכ"ז) בעני"ז וא"כ בודאי לא גזרו בזה האיסד"ר שלא להקדיש ולהחרים בזמה"ז דבמקום איסור תורה פקע האיסד"ר כנ"ל ומעתה י"ל דאע"ג שמצינו בע"ז שם בהקדיש והחרים בזמה"ז שאין לו תקנה בפדיון משום דחז"ל קנסוהו שעבר אדבריהם שלא יועיל פדיון או שאסור לפדותו וה"ד במקום שעבר ע"ד אבל בהחרים כל נכסיו שעבר על איסור תורה לחוד כנ"ל באיסור זה לא מצינו שיקנסוהו שלא ליפדות ומשו"ה אמר שיפדנו וכעין שמצינו דעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא"ש בס"ד ודו"ק, וע' בחי' הריטב"א לע"ז שם בזה

והנה במשכ"ל לישב ד' רש"י במנחות (ו':) שהערותי שם דמ"פ בגמ' לרב דלמה הוצרך לאשמעינן זר הרי כמו דמכשיר ב"ב בקמץ בשמאל בחזרה כיון דאית לי' הכשר ביוה"כ ה"ה זר יש לו הכשר בבמה והלא שם במנחה איירי ואיכא מ"ד דאין מנחה בבמה וא"כ ל"מ הכשר לזר בקמיצת מנחה עכ"פ ע"ל ולכאו' ז"א דהא הכשר שמאל ביוה"כ ג"כ ליכא במנחה כ"א בקטורת ביומא (מ"ז.) ואך הד"נ דלכאו' ק' דמאי מדמי להכשר שמאל ביוה"כ שהוא הותר מכללה גם כעת בבימ"ק משא"כ הכשר זר בבמה מאי דהוי הוי וצ"ל דלעומת זה עדיף הכשר זר בבמה שהותר גם במנחה גופה משא"כ שמאל ביוה"כ דלא הותר כ"א בקטורת וכ"א יש לו חדא לטיבותא אבל א"נ דאין מנחה בבמה שוב ליכא לדמות הכשר זר בבמה להכשר שמאל ביוה"כ ושפיר הוצרך רב לאשמעי' ול"ק לרב ודו"ק

סימן לא

נשאלתי מאיש נכבד בעירינו בדבר הביהכ"ס שבזמנינו (הנקראים בל"א ענגעליש קלאזעט) אם נמצא שם בחדר ההוא של הביהכ"ס מוצא מים (הנקרא בל"א וואסער לייטונג) אם שרי ליטול ידיו בשם ויועיל הנטילה הזאת שלא יצטרך ליטול ידיו עוד הפעם כשיצא מהביכ"ס או לא מהני הנטילה הזאת בשם כיון שהמקום ההוא הוא ביהכ"ס וכשיצא משם צריך ליטול ידיו עוד הפעם

תשובה: הנה מקור ד"ז כתוב הדר הוא בש"ע (סי' ד' סעי' י"ח) שחשיב המחבר באלו דברים שצריכין נטילה היוצא מביהכ"ס ומבית המרחץ ע"ש והנה לכאורה מסתימת לשון המחבר שכ' היוצא מביהכ"ס סתם ול"כ העושה צרכיו בביהכ"ס משמע דלא תליא מידי בעשיית צרכיו רק גוף הכניסה לביהכ"ס הוא הגורם שיצטרך ליטול ידיו כשיצא ממנו וכמו"ש בשע"ת שם בס"ק כ' דהטעם שיוצא מביהכ"ס צריך ליטול ידיו הוא משום רוח רע ע"ש ואיכ"ל משום רו"ר השורה בביהכ"ס ולפי"ז בודאי ל"מ הנטילה בביהכ"ס לאחר עשיית צרכיו כיון דעדיין הוא בעת הנטילה ואח"כ בביהכ"ס א"כ הוי כטובל ושרץ בידו דהוא צריך נטילה מחדש מכח היותו בביהכ"ס כמובן ואמנם המג"א (בסי' רכ"ז ס"ק ב') כתב עמש"כ המחבר שם דבישב בביהכ"ס ושמע קול רעם כו' אם יכול לצאת ולברך תוכ"ד יצא עז"כ המ"א וכגון שלא נגע עדיין במקום הטינופת ולא עשה צרכיו עדיין עכ"ל ע"ש ומשמע לכאורה מד' המג"א דהא דהיוצא מביהכ"ס צריך נט"י ה"ד בעשה צרכיו או שנגע במקום הטינופת אבל בלא"ה א"צ נטילה ומשוה"כ יכול לברך כשלא עשה צרכיו תיכף ביציאתו מביהכ"ס

ואכן הפרמ"ג בא"א שם כ' ע"ד המג"א הנ"ל בזה"ל ואף דיוצא מביהכ"ס אע"ג שלא נגע יטול ידיו מ"מ משום הברכה יכול לברך בלא נט"י שאין הנטילה רק משום ר"ר עכ"ל עש"ה ומעתה נמצא דלעולם גם ביוצא מביהכ"ס ולא עשה צרכיו וגם לא נגע במקום הטינופת צריך נט"י אך כיון שאין הנטילה ההוא חיוב רק משום רו"ר משוה"כ יכול לברך איזה ברכה הנצרכה לשעתו גם קודם הנטילה משא"כ בעשה צרכיו או נגע במקום הטינופת דהחיוב נטילה הוא