אמרי כהן קלא

לקרבנות בלא מלת ע"ש א"כ יומצא דבבמה דכשר אפי' זר להקרבה א"צ למלוח כיון דמלח בקרבנות איתקש לכהונה וא"כ דוקא היכא דצריך כהונה צריך מלת וכמובן ואך גם לר' יהודה דפליג שם עם ר"ש ולא דריש לי' לקרא הכי ע"ש מכ"מ לר"י לשיטתי' איכ"ל מטעם אחר שא"צ למלוח קרבנות בבמה כיון דעיקר מצות מליחה בקרבנות ילפינן ממנחות דכתיב בהו וכל קרבן מנחתך במלת תמלח כמבואר במנחות שם ור"י הרי סובר דאין מנחה בבמה כנ"ל א"כ אין לנו לימוד בבמה דצריך למלוח הקרבנות כיון דקרא דכתיב במנחה לא איירי בע"כ בבמה מנ"ל דצריך מליחה בקרבנות הקרבין בבמה ולפי"ז יש מקום לומר דגם בבמה גדולה ל"צ מלת לפמ"ש התוס' בזבחים הנ"ל דלר"י דאין מנחה בבמה הוא גם בבמה גדולה א"כ לא ידעינן דצריך מלח בקרבנות הקריבין שם דממנחה ילפינן לה ואולי י"ל דזה תליא בפלוגתא הנזכרת בכמ"ק בש"ס אי דן מינה ומינה או דן מינה ואוקי באתרה עי' בשבועות (ל"א.) ולמ"ד דדן מינה ואוקי באתרה גם הכא י"ל דכיון דיליף ממנחה דצריך מלח בכל הקרבנות שוב אח"כ אוקי באתרה דאפי' בבמה שמקריבין עלי' שאר קרבנות צריך מלת משא"כ למ"ד דדן מינה ומינה ודו"ק, וקצת יש להוכיח דאין מצות מליחה בקרבנות הקריבין בבמה לפימ"ש בדע"ז מבעלי התוס' עה"ת פי' ויקרא בטעם מצות מלח בקרבנות וז"ל ולא תשבית מלח לפי שהוא דבר המתקיים להודיע כי הקרבנות ברית לעולם לכפרה ולא לצורך הקב"ה וכו' כי כשאדם חוטא ומקריב קרבן ומתכפר לו ויודע שהוא נקי מחטאו הוא נזהר אח"כ מלחטוא ומלהיות עוד מלוכלך בעבירות עכ"ל ע"ש שהאריך בזה וא"כ ז"ש דוקא בקרבנות הקריבין במקדש שהם לכפר כמו חטוא"ש ואפי' עולה ושלמים יש בהם ג"כ ענין כפרה בביהמ"ק וכמשכ"ל בספרי (בסי' י"ג וסי' כ"א) ע"ש] והוא דבר המקיים לעולם כמלח אבל בבמה דקיי"ל דרק נודר ונידב קרב בבמה ולא חובות וא"כ אין שם ענין כפרה בקרבנות וא"כ א"צ מלח להנ"ל אך אין לבנות ע"ז כיון דאנן לא דרשינן טעמא דקרא ויש לדחות

עתה נפן למש"כ מעכת"ה הי"ו בסוף מכתבו וז"ל ואציע עוד למר את אשר נתקשיתי בלשון הרמז"ל בפ"ח מהל' ערכין ה"ט שכ' בזה"ל הקדיש או התרים עבד שנכנס למצות פודהו וילכו דמיו לים המלח וכו' ואם הי' עבד עכו"ם לא מעלין ולא מורידין ע"כ ומי כהחכם יודע פשר דברי הרמז"ל והנה מרן הכ"מ ז"ל הוציאו חלק ולא הערה מקורו אבל ראיתי לרבינו הרדב"ז ז"ל שהעיר מקורו מהא דע"ז (י"ג:) עבד עכו"ם מהו א"ל תניא העכו"ם לא מעלין ולא מורידין אבל מאוד תמוה דהרי כל המפורשים פי' להסוגיא דקאי אהא דקתני הנושא והנותן בשוק של עכו"ם וכו' בהמה תעקר ומבע"ל אם גם עבד עכו"ם יעקור וע"ז פשט דלא מורידין וא"צ ליעקר יעי"ש ברש"י ובפי' הר"ח ובשו"ע יו"ד (סי' קמ"ט) וכן מתבאר מדברי הירושלמי פ"ק דע"ז ה"ד ע"ש, וא"נ דהרמז"ל יפרש הסוגי' דקאי אאין מקדישין בזמה"ז ואם הקדיש בהמה תיעקר מ"מ תמוה מה טעם יש בדבר ומה חילק בין עבד ישראל לעבד עכו"ם [היינו עבד שמל וטבל לבין עבד שלא מל וטבל לשם עבדות] דלכאו' נראה מלשון הרמז"ל דרק בעבד ישראל מהני ההקדש ולא בעבד עכו"ם ומדוע ? דהא גם עבד עכו"ם גופו קנוי וכמבואר ביבמות (מ"ו.) דאמר ר"א דישראל קונה עכו"ם לגופו ופסקו הרי"ף והרא"ש שם כר"א וגם צריך גט שחרור וכמו"ש הרמב"ן ז"ל בחי' ליבמות (מ"ה) יע"ש בד"ק וגם ברמז"ל פ"ת ופ"ט מעבדים פוסק כר"א דגופו קונה וכמו"ש שם מרן בכ"מ (וד' הלח"מ שם תמוהים ואכ"מ) וא"כ למה לא מהני ההקדש גם בעבד עכו"ם ומה בינו לעבד ישראל, וגם לשון הרמז"ל ואם הי' עבד עכו"ם לא מעלין ולא מורידין תמוה מאוד ואין לו הבנה כלל לכאו' ואם נאמר דכונת הרמז"ל דכיון דלא מעלין אותו ל"ח ההקדש ג"כ לא יתכן דהא גם יש לו דמים וכמבואר בפ"ק דערכין ובר"מ בפ"א מהל' ערכין וא"כ למה במקדיש עבדו עכו"ם ל"מ ההקדש וראיתי בפי' הרדב"ז ז"ל שכ' דבעבד עכו"ם א"צ פדיון אבל אסור להנות ממנו וגם ד"ק לא זכיתי להבין למה א"צ פדיון דנהי דקיי"ל ביבמות (מ"ת:) דאין מקיימין עבדים שאין מלין אבל מכ"מ כ"ז שהוא תח"י למה א"צ פדיון גם הלא מותר לקיימו וכמבואר שם וצע"ג בזה לענ"ד עכ"ל דמעכת"ר שיחי', והוא באמת תמי' גדולה בד' הרמז"ל וראוי להתעורר בזה, והנלענ"ד בזה הנה בר"מ שם בפ"ח מהל"ע הלכה ה' כ' וז"ל אין מקדישין וכו' בזה"ז שאין שם מקדש בחטאינו כדי לחזק את בדקו ואם הקדיש וכו' אם היתה בהמה נועל דלת בפני' עד שתמות מאלי' ואם היו פירות כו' מניחין אותן עד שירקבו וכו' ואח"ז בה"ט כ' דין הנ"ל דהקדיש או התרים עבד שנכנס למצות פודהו וכו' וכו' כנ"ל ובהל' י' כ' מותר לפדות ההקדשות בזמה"ז לכתחלה ואפי' בפרוטה ומשליך אותה לים המלח עכ"ל עייש"ה, ובהשגות הראב"ד שם לה"ח כ' וז"ל ואם היו מעות או כלי מתכת יוליכם לים המלח או לים הגדול א"א כשאינו רוצה לפדותן אבל אם ירצה לפדותם יפדה אותם בפרוטה ויוליך פדיונם ליה"מ עכ"ל, ובלח"מ שם כ' דגם רבינו הרמז"ל מודה להראב"ד ז"ל דכשרוצה לפדותם שפיר דמי עש"ה, והדוחק גדול מאוד כמבואר להמעיין דאם הי' כן דעת רבינו הרמז"ל הו"ל לאשמעינן כן בהדיא תיכף בהל' ח' דיכול לפדותו על שו"פ ויוליכה ליה"מ לא כן עתה דבה"ח וט' כתב דבריו בסתמא דבהמה נועל דלת בפני' כדי שתמות וכו' וכן בהקדיש עבד עכו"ם ל"כ עצה זו שיפדנו ובה"י כ' מותר ליפדות ההקדישות בזה"ז לכתחלה אפי' בפרוטה משמע להדיא דזה הוא ענין בפנ"ע. וראיתי בס' צפנת פענח מהגאון מוהר"י ראזין שליט"א בחי' על הר"מ כאן שכ' וז"ל אך רבינו ס"ל לחלק בין בעלים לאתר דבעלים קנסינן להו שלא לפדותם וגם אם הקדיש עבד דע"כ צריך לפדותו כמבואר בהל' ט' מ"מ צריך לפדותו כדי דמיו לא בפרוטה ואחרים שפיר יכולים לפדותו אף בפחות מכדי דמיו עכ"ל ע"ש הנה שמחלק הגאון שי' דמ"ש רבינו בה"י שיכול ליפדות ההקדישות בזמה"ז בשו"פ איירי בפדיית אחרים לא המקדיש עצמו משא"כ בהלכות הקודמת מיירי במקדיש עצמו שא"י ליפדות בשו"פ דקנסינן לי' אבל ד' הג' שיחי' צ"ע לפע"ד דהרי ממקומו הוא מוכרע להיפך דמקור ד"ז דבזמה"ז יכול ליפדות ההקדישות בשו"פ הוא מערכין (כ"ט.) כמו שציין מרן הכ"מ כאן ושם איתא ההיא גברא דאחרימנהו לנכסיו בפומבדיתא אתא לקמי' דר"י א"ל שקול ארבעה זוזי ואחיל עליי' ושדינהו בנהרא ולישתרי לך כו' אבל בזמה"ז אפי' לכתחילה א"ה אפי' פרוטה גמי פרסומי מלתא עש"ה ושם הרי מיירי במתרים עצמו ואעפי"ז אמרי' דיכול ליפדות על פרוטה בזמה"ז ול"א דקנסיהו שלא יפדה אלא בכדי דמיו כנ"ל, וא"כ אאפ"ל כנ"ל

ולפעד"נ די"ל דד' הרמז"ל הוא כד' התוס' בערכין שם ובע"ז שם שכ' לחלק דמשו"ה ל"א בע"ז התקנה דפדיי' דדוקא התם בערכין דמקרקע הוא