אמרי כהן קל

נחזור לענינינו סו"ד דלפענד"נ דהירושלמי הנ"ל לא אמר דשלמי חגיגה הבאים בבמה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה אלא רק בשלמי חגיגה וכי"ב ואיירי מינה התם כגון שלמי נזיר (וכן שלמים הבאים מחמת פסח היינו פסח בשאר ימות השנה דשלמים הוא דמיירי מינה בירושלמי דמגילה שם] דעיקר המניעה בהו שלא להקריבם בבמה משום דחובות נינהו וכיון דלא עלו לבעלים לשם חובה הרי הם כשלמים דעלמא שמקריב בבמה קטנה ג"כ אבל קרב"צ אם הקריבם בבמה קטנה פסולים בדיעבד ג"כ ולא עוד אלא אפי' אם הקריב חטאת ואשם בבמת יחיד לר"י שאומר דקרבו בבמה גדולה מכ"מ פסולין הם, דל"ש לומר שלא עלו לבעלים לשם חובה וכשרים דאם חטוא"ש לא עלו לבעלים לחובתם אינם כלום ופסולים משא"כ שלמי חגיגה ושלמי נזיר ודלא כמו"ש מעכת"ה הי"ו בפשיטות להיפך

ומ"ש מעכת"ה שי' להוכיח דהר המורי' הי' דינו כבמת ציבור מד' המד"ר פ' וירא דהי' צריך כהן ואין כוהן בבמה קטנה גם מבואר בזבחים (צ"ב) דילפינן דקדשים טעונים כלי מקרא דויקח את המאכלת הרי דהי' צריך כלי שרת ומוכרח דהי' בו דין במת ציבור בהקרבה דאברהם אע"ה עכ"ד לפענד"נ דאין ראי' מזה דכבר כתב בטהרת הקדש למנחות (ו':) דאע"ג דאין כלי שרת בבמה קטנה כדילפינן מקרא בזבחים (קי"ט:) ז"ד בשעת היתר הבמות שהותר בהן זר להקרבה אבל קודם שנבדל אהרן וקודם בנין המשכן שהי' עבודה בבכורות שהיו אז במקום הכהנים הי' צריכין גם כ"ש דהרי קבלת הדם בכ"ש ילפינן בזבחים (צ"ז:) מקרא דויקח משה חצי הדם וישם באגנות ואז הי' עדיין עבודה בבכורות כדכתיב וישלח את נערי בנ"י ואעפ"כ הי' צריך כ"ש עכ"ד ז"ל וא"כ אין ראי' דהי' להר המורי'. מאז דין במת ציבור מדהוצרך כ"ש דהרי אז אפי' בבמה קטנה הי' צריך כ"ש כנ"ל וה"ה כהן דהי' צריך דהרי הבכורות הי' במקום הכהנים וכעין זה מצינו בערכין (יו"ד.) דעד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה ע"ש וה"ה בנ"ד דמשנבנה המשכן ואח"כ שהי' במת ציבור ניטלה הקדושה מבמות יחיד שעושין בכל מקום וא"צ כהונה וכ"ש משא"כ קודם שנבנה המשכן גם בבמה בכמ"ק הי' דינו בכהן וכ"ש

ועיי' בטורי אבן לחגיגה (ו':) שרצה לחדש דקודם שנבנה המשכן היו יכולין להקריב קרבן ציבור כתמיד על במת יחיד בכמ"ק ודחה סברא זו מש"ס דבכורות (ד':) יעייש"ה ובחידושי לחגיגה שם כתבתי לישב דלא תיקשי מש"ס דבכורות הנ"ל וחיזקתי את החידוש הנ"ל שעלה ע"ד הגאון בעל טו"א ז"ל ע"ש שהבאתי ד"ח מד' הרבינו גרשום מאוה"ג ז"ל בפי' לבכורות שם שמשמע מד' ז"ל כנ"ל

ועפ"י יסוד זה יש לישב ד' רש"י ז"ל במנחות (ו':) שפי' אהא דאמרי' שם ונילף מבמה וז"ל זר נמי אנא ידענא דמכשר נמי בן בתירא דהא אית לי' הכשר בבמה קודם שנתקדש אהרן שהעבודה בבכורות עכ"ל עש"ה ותמוה מאוד דלמה הוצרך למינקט דאית לי' הכשר בבמה קודם שנבדל אהרן הרי אח"כ בזמן הבמות הי' כשר זר להקריב בבמה קטנה וכבר עמדו ע"ז בתוס' שם במקומו ע"ש והנלענ"ד בישוב ד' רשיז"ל דלכאורה יוקשה דמה פריך בש"ס בפשיטות לרב דמה הוצרך לאשמעי' זר כיון בלבן בחירא כשר בשמאל בחזרה כיון דאית לי' הכשר ביוה"כ ה"ה זר אית לי' הכשר בבמה הרי רב במנחות איירי ור"י סובר במשנה דזבחים (דקי"ג.) דאין מנחה בבמה וא"כ בקמיצת מנחה עכ"פ לית לי' הכשר לזר בשום מקום לר"י ושפיר הוצרך רב לאשמעינן לאפוקי מר"י ועי' בזבחים (קי"ח.) דראב"א ג"כ סבר דאין מנחה בבמה ע"ש ואך י"ל דמה"ט הוצרך רש"י לפרש דהא דמקשה בש"ס לרב ונילף מבמה היינו זמן במות קודם שנבדל אהרן וקודם בנין המשכן דכבר כתבנו דאז קודם בנין המשכן הי' לבמת יחיד דין במת ציבור והתוס' בסוטה (ט"ז.) ד"ה לרבות כתבו דאע"ג דאין מנחה בבמה מכ"מ בבמת נוב וגבעון קרב מנחה וכמו שהוכיח מדבריהם הגאון במשל"מ פ"א מהל' קר"פ ה"ג ע"ש ובתוס' זבחים (קי"ז:) ד"ה ורבנן שנסתפקו בזה ולפי"ז גם בבמה שקודם שנבדל אהרן שהי"ל דין במת ציבור כנ"ל קרבו מנחות ושפיר מקשי' לרב דזר נמי אית לי' הכשירא בבמה גם בקמיצת מנחה ודברי רש"י ז"ל הנ"ל המה מזוקקים שבעתים

וע' בפרש"י עה"ת פ' תולדות עה"כ ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות וגו', כתב וז"ל אמר עשו מה טיבה של עבודה זו א"ל כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין ופרוע ראש אמר אני הולך למות על ידה א"כ מה לי חפץ בה עכ"ל ע"ש, ותמהתי מאז ע"ד רש"י ז"ל אלו דהאיך יתחייב מיתה כשיעבוד עבודה כשהוא שתוי יין אז בימי האבות ע"ה של"ה עדיין מקדש והרי אמרי' בתו"כ פ' שמיני והובא ברמב"ן עה"ת שם דמשו"ה כתיב בפ' שתוי יין חוקת עולם לרבות שילה ובית עולמים ומוכיח להדיא דבבמה ל"ש האיסור דעבודה בשתוי יין מדאיצטריך לרבות שילה ובית עולמים וכמו"ש הרמב"ן שם להדיא מדמזהיר הכתוב לכהנים ואין כהן מקריב בבמה ע"ש וא"כ מכש"כ דבבמה לב"נ ל"ש איסור זה דשתוי יין [ויש לספק בבמת נוב וגבעון אי הי' שייך איסור דשתוי יין דשם הרי צריך כהן אך מדנקיט התו"כ שם שילה ובית עולמים ולא נקיט נו"ג ג"כ דהוא רבותא יותר דאין קדושתו חמורה כ"כ משמע קצת דל"ש בנו"ג וע' ביומא (ס"ז:) דמצריך קראי לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים אך התוס' בשבועות (ט"ז:) ד"ה או אידי ואידי כו' כ' דשם איכא טעם מיוחד דצ"ק מיוחד לנו"ג משא"כ במקו"א עש"ה ובאתי רק להעיר] וא"כ נראה דגם פרועי ראש ל"ש בבמה לפ"מ דמבואר בסנהדרין (פ"ג:) דפרועי ראש איתקש לשתוי יין עיי"ש בודאי גם לעני"ז איתקש דל"ש בבמות כמו שתוי יין דאין היקש למחצה וכבר נדפס קו' זו בשמי בס' אמרי דוד מהג' מסטאניסלוב ז"ל בסי' י"ד ע"ש. ואך לדברינו האמורים לעיל איכ"ל דבמות שהיו אז קודם מתן תורה דהו"ל דין במת ציבור וגם האבות הי"ל דין ישראל להחמיר עכ"פ כידוע ממילא גם שתוי יין ופרוע ראש הוזהרו בבמות אז כמו בבמת ציבור ולא דמי לבמה קטנה שלאחר מ"ת שלא נאמר בה אזהרה לפרוע ושתוי יין שאין קדושתה גדולה כ"כ כמו הבמות שקודם מתן תורה וז"ש עשו דהולך למות ע"י עבודה בבמה כשהוא שתוי יין או פרוע ראש ול"ק כנ"ל ורש"י ז"ל לשיטתו אזיל בד"ז כמוש"פ במנחות שם כנ"ל ודו"ק

ובהיותי בעניני במות אציג מה שעלה בלבי להסתפק אי בקרבנות הקריבין בבמה קטנה הי' צריכין מליחה כדין כל הקרבנות הקריבין במקדש. והנה למאי דדריש ר"ש במנחות. (כ'.) מקרא דכתיב ברית מלח עולם הוא ונאמר להלן ברית כהונת עולם כשם שא"א לקרבנות בלא כהונה כך א"א