אמרי כהן קכט

דנזירות חובה היא כלומר לאחר שנדר בנזיר קרבנותיו חובה הן עליו ולא משכח"ל שקרבו בנו"ג, פנ"מ] אר"ב ב"כ תיפתר שקרבה חטאתו בשילה ועולתו ושלמיו בנוב וגבעון [פי' דמכיון שקרבה חטאתו אין עולה ושלמים חובה עליו ואותן קרבו בנו"ג ורקיקי נזיר עם השלמים הן קריבין ושפיר משכח"ל שנאכלין בכל ערי ישראל, פנ"מ] ר"ע בעון קומי ר"מ לא כן א"ר בשר"י שלמי חגיגה הבאים בבמה כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה [פי' והיכי אמרת דבמקום דבעי שלמים לאו חובה נינהו וקרבו בבמה גדולה וכי לא כן ארבשר"י וכו' אלמא דשלמי חגיגה אין קריבין בבמה והיינו אפי' בבמה כעין נו"ג ומ"ש שלמי נזיר משלמי חגיגה וג"כ לא עלו לו להתירו מנזירות, פנ"מ] אלא כר"י דר"י אמר חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה אין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה [פי' כלומר ואי דשיטתך אליבא דר"י דקאמר התם בתוספתא דזבחים דחטאת נמי קרב ליחיד בבמה גדולה נמי אכתי מעולה ושלמים קשיא דהא לא שמעי' מדר"י אלא חטאת בלבד ושלמי נזיר הרי הן כשלמי חגיגה והדקל"ד, פנ"מ] עכ"ל הירוש' הנצל"ע יעייש"ה והנה דברי הירוש' אלו צ"ב א' מה דמקשה דהאיך קרבו שלמי נזיר בבמת נו"ג והלא אר"י דשלמי חגיגה הבאים בבמה כשירים ולא עלו לבעלים לשם חובה וה"ה שלמי נזיר דחובות נינהו וא"ק אפי' בבמה גדולה וכפי' הקר"ע ופנ"מ. ויפלא לכאו' דלמה הוצרך להביא ממרחק לחמו מד' ר"י שאמר כן בשלמי חגיגה והלא זה ד"פ בכמ"ד דרק נידר ונידב קרב בבמה ולא חובות והו"ל להקשות דהאיך מקריבין שלמי נזיר בבמה דחובה היא ואך י"ל דבאמת בזבחים (דקי"ז:) אמרי' להס"ד דעולה ושלמים של נזיר לכ"ע קרב בבמה דישרות נינהו ומסיק דמחלוקת בעולה ושלמים דנזיר דלר"מ קרבו בבמה ולרבנן לא קרבו אבל חטאת ואשם דנזיר דה"כ חובות נינהו ולא קרבו בבמה ע"ש ומעתה י"ל דזהו כוונת הירוש' הנ"ל בקושי' מד' ר"י להוכיח דלא נימא כס"ד דש"ס הנ"ל דעולה ושלמים דנזיר ישרות נינהו וקרבו בבמה לכ"ע דהא מדאר"י דשלמי חגיגה הבאים בבמה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה וה"ט אע"ג דשלמים הם ושלמים דנו"נ קריבי בבמה מ"מ שלמי חגיגה א"ק שמחמת חובתו מקריבם ודמי לחובות שא"ק בבמה אע"ג דבעצם שלמים הם וא"כ ה"ה שלמי נזיר נקראים חובות כיון דעתה מחויב להקריב מחמת נזרו שקיבל עליו מכבר ואע"ג דשלמים הם לא קרבו בבמה כתובות וכמסקנא דש"ס דילן בזבחים הנ"ל

עוד צ"ע מה דאמרי' עוד בירוש' הנ"ל אלא כר' יהודה דרי"א חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה אין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה וכבר הבאתי פי' הפנ"מ שמפרש דאי אליבא דר"י דהא קאמרי בתוספתא דזבחים דחטאת נמי קרב ליחיד בבמה גדולה אכתי קשי' מעו"ש דהא לא שמעי' לר"י אלא חטאת בלבד משא"כ שלמי נזיר והדקו"ל עכ"ד ז"ל הנ"ל, ובמכת"ה א"א לפרש כן ואינני יודע מה מצא מציאה בתוספתא דזבחים יותר ממה שנא' בש"ס דילן בזבחים (דקי"ז.) והרי גם בתוספתא מייתי דברי רבי יהודה בזה"ל עצמו כבש"ס ר"י אומר כל שהציבור והיחיד מקריבין באוה"מ שבמדבר מקריבין באוה"מ שבגלגל עכ"ל עש"ה וא"כ מבואר מזה דכל קרבנות יחיד אף חובות קרבו בבמה גדולה לר"י כמו באוה"מ שבמדבר והאיך אפש"ל דלר"י אינו מקריב שלמי נזיר בבמה גדולה דלא שמעי' מדבר"י אלא חטאת ופסח והאיך מרומז בדברי ר"י דדוקא חטאת אדרבה מוכרח מדבריו להיפך מזה כנ"ל

איברא דבתוספתא דזבחים (פי"ג) שם איתא עוד בזה"ל רבי יהודה אומר אף הציבור ל"ה מקריבין באוה"מ שבמדבר אלא במי שקבוע לו מה"ת בלבד עכ"ל ולכאו' נראה דמזה הוא מקור ד' רש"י בזבחים שם בד"ה כל שהציבור והיחיד מקריבין באוה"מ שבמדבר כ' וז"ל דהיינו כל הקרבנות כולן נו"נ וחובות שקבוע להם זמן מקריבין באוה"מ שבגלגל וכו' עכ"ל עש"ה והוא תמוה דחובות שקבוע להם זמן מה בעי הכא לר"י קיימינן ומשמע דכל חובות קרבו בבמה גדולה כמו באוה"מ שבמדבר וכבר התעורר בד' רש"י ז"ל אלו בטה"ק לזבחים שם במקומו ע"ש מ"ש ע"ז ומד' התוספתא הנ"ל מקור נכון דר"י אמר דרק חובות שקבוע להם זמן קרבו בבמת ציבור ומשו"ה פירש"י כן כן עלה בדעתי לכאו' ואך גם לפי"ז לא יתיישבו ד' הירושלמי הנ"ל שאמר דחטאת קרב לר"י בבמה גדולה ולא שלמי נזיר דא"נ דלר"י לא קרב רק חובות הקבוע להם זמן גם חטאת לא קרב שאיננו חובה שקבוע לו זמן שהרי בא על חטא ואמנם האמת יורה דרכו דלר"י קרבו ליחיד וציבור כל קרבנות חובה אע"ג שאין קבוע להם זמן כדמדמי לה לאוה"מ שבמדבר שקרבו הכל בשם ובדברי התוספתא הנ"ל ט"ס הוא ובמקום ר"י צ"ל ר"ש וכדאר"ש כן בש"ס דזבחים שם וכדמסיים בתוספתא אח"ז וכן הי' ר"ש אומר וכו' ומשמע להדיא דגם מימרא הקדומה ר"ש אמרה וכן הגי' בפנ"מ לירושלמי מגילה שם ובמנחת בכורים על התוספתא שם וא"כ אין לבנות ע"ז כלל אליבא דר"י ואידחי לה פי' הרב בעל פנ"מ ז"ל הנ"ל

ובקרבן העדה פירש ד' הירושלמי דרי"א חטאת ופסח וכו' אין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה אבל שאר כל הקרבנות אפי' חובה קריבי בבמת יחיד עכ"ל ע"ש וכוונתו דא"כ הי' יכול להקריב שלמי נזיר אפי' בבמת יחיד ופירושו במכת"ה הוא תמוה מאוד לפע"ד דהכן מצינו דרבי יהודה פליג אחכמים בהקרבת חובות בבמה קטנה והרי ר"י פליג רק בבמה גדולה דנו"ג דקרבו שם חובות כמו באוה"מ שבמדבר כנ"ל והיכן מצינו שאמר ר"י דחטאת א"ק בבמת יחיד דמוכיח מינה דשאר חובות קרבו שם גם גוף הדבר הוא זר לומר דלר"י קרבו חובות חוץ חטאת בבמה קטנה שלא מצינו בכל מקום

ולפעד"נ לפרש דברי הירוש' בפשוט דהרי בירוש' קאי השתא לקיים תירוצו של ר"ב ב"כ שהביא לעיל מינה דקאמר שמשכ"ל רקיקי נזיר שנאכלין בכל ערי ישראל שקרבה חטאתו בשילה ועולתו ושלמיו בנו"ג כנ"ל וע"ז הקשה לו מר"י דא"א להקריב שלמי נזיר אפי' בבמה גדולה דחובות נינהו וא"ק וע"ז אמר אלא כר"י והיינו דמצי קאי אליבא דר"י דאמר שמקריבין חובות דיחיד בבמת ציבור כנו"ג ודחי זה דרי"א חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה וכו' וא"כ קרבה גם חטאת יחיד בבמת נו"ג וא"כ לא הוצרך לומר רבב"כ שקרבה חטאתו בשילה וכו' דהא גם חטאתו הי' יכול להקריב בנוב וגבעון אם קאי לר"י ומשו"ה מסיק בירוש' דלא אתיא אלא כר"ש דאמר מכיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין וכו' ומשו"ה כיון דקרבה חטאתו בשילה אין עולה ושלמיו חובה עליו ומצי להקריבם בנו"ג אבל החטאת הוצרך להקריב בשילה דוקא לר"ש וכמובן וזה נלפע"ד ברור בפי' ד' הירושלמי: