אמרי כהן קכח

דוקא ולא בבמה קטנה דבקרב"צ אין החסרון אם הקריבם בבמה קטנה מפני שהם חובות בלבד רק משום שהם קרב"צ וא"ק בבמת יחיד וחסרון זה לא נשלם אף א"נ דלא עלו לבעלים לשם חובה וכמובן וכיון שנסתר היסוד נפל ממילא כל הבנין שבנה מעכת"ה עפי"ז לישב ד' רש"י במנחות הנ"ל שכ' דאין פסול יוצא בבמת נו"ג ולפי הנ"ל שפיר יש פסול ביוצא בבמת נו"ג בקרב"צ שקריבין שם וכנ"ל ודו"ק

והנה במשנה דזבחים שם איתא ואלו קדשים קריבין במשכן קדשים שהוקדשו למשכן קרבנות ציבור קריבין במשכן כו' קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן יקריבו במשכן ואם הקריבן בבמה פטור עש"ה הרי שנקיט בלשונו דוקא קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן אם הקריבן בבמה פטור והשמיט בבא השני' דהיינו קרבנות ציבור שקריבין בבמת ציבור אם הקריבן בבמה קטנה פטור עליי' משום ש"ח לד' מעכת"ה שי' הנ"ל דאם הקריב קרב"צ בבמה קטנה כשרים וע"כ דקרב"צ אם הקריבן חוץ למשכן חייב באמת משום ש"ח ופסולים כדין שוחט קדשים בחוץ

ואמנם לשון רש"י שם ד"ה קרבנות ציבור כ' סתמן למקדש עכ"ל צ"ע דמה כוונתו בזה שאומר דסתמן למקדש ואטו משכ"ל קרב"צ בבמה קטנה ובשלמא מש"כ רש"י אח"כ קרבנות יחיד סתמן בבמה הוא בדיקדוק דהרי אם פירש שיקריב קרבן יחיד במשכן מחויב להקריבו במשכן כמבואר במשנה שם אבל מש"כ דקרב"צ סתמן למקדש צ"ע ומוכח מינה קצת כד' מעכת"ה הנ"ל דאם מקריב קרב"צ בבמת יחיד כשרים בדיעבד ושפיר משכח"ל קרב"צ בחוץ למקדש אבל אאפ"ל כן כדמוכח ממשנתינו גופה וצ"ע

וע' בקונטרס קדושה משולשת מש"ב הגאוה"צ מוהר"י הורוויטץ אבד"ק דזיקוב זצ"ל בקדושה ג' שכ' להסתפק בימי במת נוב וגבעון אם הי' מותר שם חולין בעזרה לפי"מ דיליף ר"מ בקדושין (נ"ז:) דחולין שנב"ע אסור מהא דאמר רחמנא שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור וכו' ע"ש א"כ י"ל דדוקא בזמן שביהמ"ק קיים שאסור לשחוט אז קדשים בחוץ ממילא גם חוב"ע אסור דנלמד זמ"ז אבל בזמן היתר הבמות שמותר לשחוט בכל מקום אפי' בראש גגו א"כ ל"ש לומר מה שלי בשלך אסור דהא מותר לשחוט קדשים שנקראים שלי בשלך וממילא דשלך בשלי ג"כ מותר דהיינו חולין בעזרה דנו"ג או דלמא כיון דלאו כל הקדשים מותר בבמה רק נידר ונידב ולא חובות א"כ שוב שייך לומר דמה שלי בשלך אסור יען דהרבה קדשים שהם שלי אסור בשלך עכ"ד ז"ל ע"ש ואכן לפי"ד הירושלמי הנ"ל דחובות של יחיד שהקריבם בבמה קטנה כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אין מקום לספיקת הגאון ז"ל דהא ליכא לפרש מה שלי בשלך אסור דהיינו חובות שאסורין בבמה קטנה דהא רש"י פירש על שלי בשלך אסור בהנאה דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק עכ"ל וחובות שהקריבם בחוץ בזמן נו"ג הרי כשרים בדיעבד ודמו נזרק ומותר בהנאה וכמובן ואמנם לדברינו הנ"ל דדוקא בשלמי חובה דיחיד אמר בירושלמי דכשרים בדיעבד בבמת יחיד אבל בקרב"צ שהקריבם בחוץ פסולים א"כ עדיין י"ל דמה שלי בשלך אסור על קרבנות הנ"ל ועדיין יש להסתפק כנ"ל, ובלא"ה יש להסתפק עדיין לפי' הר"מ בתוס' קדושין שם שפי' דמה שלי בשלך אסור ואין להם פורת קדשים לעלות למזבח לפטור הבעלים ע"ש א"כ זה שייך גם בחובות שהקריבם חוץ למשכן בזמן היתר הבמות אף א"נ דכשרים מכ"מ לא עלו לבעלים לשם חובה כמבואר בירושלמי שם ושפיר איכא להקיש לאסור חובע"ז וכנ"ל והבן

ובקדומ"ש שם כ' לפשוט ספיקו הנ"ל דגם בזמן נו"ג הי' שייך איסורא דחוב"ע ממנחות (צ"ה:) דאמרי' התם דדוד אכל לחה"פ יען דאחזו בולמוס ע"ש וקשה דמדוע נתנו לו דבר האיסור לפמ"ש ביבין שמועה דגם בקרב"צ מועיל שאלת הגזבר הממונה על תרוהל"ש וא"כ יכולין לישאל אלחה"פ והי' יוצא לחולין ע"י שאלה ואך י"ל לפימ"ש בטו"א ר"ה (כ"ח) דשאלה שעוקר למפרע הוי חוב"ע א"כ ל"ה באפשרי שהרי דוד בעצמו ל"מ לישאל דבעינן בעלים ואם ישאל הגזבר הלא יעבור הוא באיסור דתוב"ע ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ועכ"פ מוכח מזה דגם אז בזמן נו"ג איכא אזהרה דחוב"ע ולכן ל"ה יכולין לישאל אלחה"פ שכבר הי' בפנים עכ"ד אלא שהגאון ז"ל אותיב תיובתא לנפשי' דהתינח למ"ד חוב"ע דאורייתא והרי במנחות שם מתבאר דבין לר"י ובין לר"ש נתנו לדוד המע"ה מלחה"פ והרי ר"י סובר בפסחים (כ"ב.) דחוב"ע לאו דאורייתא והדקול"ד דמדוע לא שאלו אלחה"פ לדידי' וע"כ אינו מטעם חוב"ע עכ"ד ז"ל ואני אומר שאי משום הא לא איריא דאיכ"ל דלר"י לשיטתו בלא"ה לק"מ דר"י סובר ביומא (ז':) דטומאה הותרה בציבור והכ"מ כתב בפ"ב מה' שבת ה"א דלמ"ד דטומאה הותרה בציבור גם פקוח נפש הותרה בשבת ולמ"ד דטומאה דחוי' בציבור ה"ה פקונ"פ בשבת דחוי' ע"ש וא"כ ממילא לר"י דטומאה הותרה בציבור וגם פקונ"פ שדוחה איסורים הוא הותרה א"כ לק"מ שלמה לא שאלו על לחה"פ דלמ"ד הותרה א"צ למהדר אהיתר אע"ג דאפשר כמבואר ביומא (ו':) אבל ר"ש הרי סובר שם דטומאה דחוי' בציבור וא"כ גם פקונ"פ באיסור רק דחוי' ולדידי' יוקשה כנ"ל דלמה לא עבדי טצדקי בשאלה אלחה"פ ויהי' היתר ולר"ש לשי' דסובר חוב"ע דאורייתא שוב י"ל כתי' הגאון ז"ל הנ"ל דא"א לישאל דיהי' חוב"ע וכמו"ש הגז"ל באורך שם אבל בעיקר הדבר שבא הגז"ל בפילפולו הנ"ל לפשוט ספיקו דאיכא איסור חוב"ע בנו"ג אליבא דר"ש דסובר חוב"ע דאורייתא עש"ה במכת"ה אין מקום לדבריו ז"ל לפע"ד דאליבא דר"ש אין מקום לספיקו הנ"ל דהא עיקר הספק היא לר"מ דיליף דחוב"ע אסור ממה שלי בשלך אסור וכו' וכנ"ל אבל למאי דילפינן בקדושין שם מקרא דוזבחת דבריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום בודאי גם בנו"ג איכא איסור לשחוט חוב"ע דהו"ל קירוב מקום ומהכ"ת לחלק בין נו"ג למקדש וכמו"ש הגז"ל בעצמו בר"ד שם ור"ש בע"כ יליף חוב"ע מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת לפמ"ש התוס' בחולין (פ"ה:) בסוה"ע דלר"ש אסור חוב"ע מה"ת גם בשחט בעזרה חי' או עוף ע"ש וז"ד ללימוד דכי ירחק ממך המקום וזבחת דמרבינן גם חי' ועוף חוב"ע כמבואר בקדושין שם אבל ללימוד דמה שלי בשלך אסור א"כ דוקא כעין מה שנשחט בעזרה לקרבן אסור לשחטו חוב"ע משא"כ חי' ועופות שא"ר לקרבן ליכא איסור חוב"ע וכן בספרי פ' ראה דריש מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת לאסור חוב"ע וסתם ספרי ר"ש כנודע וא"כ לר"ש פשיטא דיש איסור חוב"ע גם בנו"ג אבל לר"מ דיליף דחוב"ע אסור ממה שלי בשלך וכו' עדיין יש מקום להסתפק כנ"ל ודו"ק

נמשכתי קצת מענין לענין נחזור לד' הירושלמי בפסחים שם הנ"ל וז"ל אריו"ח לית כאן נזירות נזירת חובה היא [פי' סמי מכאן רקיקי נזיר