אמרי כהן קכה

ואם באת לכפרת השעהמ"ש בע"כ צריך תשובה דאי לא"ה הו"ל זבח רשעים תועבה וא"כ דיש ללמוד מהנהו קרבנות שמכפרין על הזדון כשגגה וצריך תשובה הרי נלמד ג"כ לקלות כל"ת דצריך תשובה לרבנן ואינו מכפר בלא תשובה

וכ"ז בש"ס דקאי אמתני' דהוא כרבי יהודה כנ"ל אבל הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"א מה' שקלים ה"ז כחכמים דר"י דגם הכהנים מחויבים לשקול ואעפי"כ עומר ושתהל"ת ולחה"פ הבאין משקלי ציבור נאכלין ולית בהו משום מנחת כהן כליל תהי' ל"ת דשאני מנחת כהן יחיד מציבור דכיון שנמסרו לציבור נפקע ממנו שם יחידים וכד' הירושלמי הנ"ל וא"כ לפי"ז גם פסול דזבח רשעים תועבה ל"ש הכא בשעהמ"ש אם יחיד אינו שב בתשובה כיון דנדבת ציבור הוא ומתכפרי כל הציבור והוא בכלל דרובא כשרים וכמשכ"ל בארוכה וא"כ שוב אין ללמוד מהנהו קרבנות הנ"ל שמכפרין על הזדון כשגגה ואין מכפרין אלא בתשובה דאיכא למיפרך מה להנהו שאין מכפרין על כריתות ומב"ד תאמר ביוה"כ עם השעיר המשתלח שמכפר על כריתות ומב"ד ולכן מכפר על שאינו שב ג"כ וכתי' התוס' הנ"ל ואע"ג דשעהמ"ש קרבן הוא י"ל דיכפר על שאינו שב דל"ש זבח רשעים תועבה דקרב"צ הוא לחכמים דר"י וכפסק הרמז"ל כוותיי' וע"כ הא דיוה"כ אינו מכפר כ"א על השבים ילפינן מקרא דאך חלק שמכפר רק על השבים וכילפותא דספרא הנ"ל וזה הלימוד מסתברא דמוקמינן רק על חמורות ככריתות ומיתת ב"ד דבזה צריך תשובה אבל קלות יתכפרו בלא חשובה כפשטא דקרא דיוה"כ הוא דמשמע שמכפר אף על שאינן שבים כדאמרינן בברייתא אחרת דספרא המוזכר בגמרא לעיל ולכן פסק רבינו הרמז"ל דעל קלות מכפר יוה"כ בלא תשו' עם השעהמ"ש ועל חמורות צריך תשובה ודו"ק היטיב כי הד' נחמדים ע"ד הפילפול בס"ד

שם בגמרא ומודה רבי בכרת דיומא דאלת"ה כרת דיוהכ"פ לרבי לית לי' פרש"י בתמי' א"כ למה כתב רחמנא ביוהכ"פ כרת וכו' ומקשים העולם דמשכח"ל באומר אחטא ויוהכ"פ מכפר דמודה רבי כביומא (פ"ו:) עכ"ק וע' בבי"צ או"ח (סי' צ"ו) מ"ש על קו' זו בשם הגה"ק הרי"מ זצ"ל ע"ש. ולפעד"נ לפימ"ש במראה"פ לירושלמי יומא פ"ח ה"ז בשם הרמעמ"פ ז"ל בעשרה מאמרות דכ"ז שאמרו במשנה שם באחטא ואשיב דאין מספיקין בידו לעשות תשובה ה"ד לתשובת החטא עצמו אבל אם שב בתחילה על חטא האגב וזהו על אומרו אחטא ואשיב אז מספיקין בידו לעשות תשובה גם על החטא עצמו עכ"ד ז"ל ומשמע דה"ה באידך בבא דקתני במתני' שם באחטא ויהכ"פ מכפר דאין יוהכ"פ מכפר דאם ישוב על חטא האגב במה שאמר אחטא ויהכ"פ יכפר דיתכפר לו גם על החטא עצמו ולפי"ז לרבי דסובר שיהכ"פ מכפר על כל עבירות בלי תשובה שוב לא משכחת לה הך דינא דאחטא ויהכ"פ מכפר שאין יוהכ"פ מכפר דהא לרבי לעולם נתכפר לו אותו חטא האגב שחטא באומרו דאחטא ויהכ"פ יכפר בלי תשובה ואח"כ מתכפר לו ממילא גוף החטא עצמו ג"כ בלי תשובה וא"כ שפיר קאמר דמודה רבי בכרת דיומא דאל"כ כרת דיומא לא משכח"ל דבאחטא ויהכ"פ מכפר לא משכח"ל לרבי להנ"ל ומה דרוצה לאוקמי מתני' הנ"ל ביומא שם כרבי ולפי דרכינו הנ"ל לא אתיא כרבי כיון דקתני שם דאחטא ויהכ"פ מכפר אין יוהכ"פ מכפר ולרבי ליתא להא מילתא כלל כנ"ל י"ל דכיון דמסקינן דעל כרת דיומא של יוהכ"פ עצמו אין יוהכ"פ מכפר בלי תשובה א"כ שפיר מצינן לאוקמי הא דקתני אחטא ויוהכ"פ מכפר איירי בכרת של יוהכ"פ עצמו וסמך עצמו על כפרת יוהכ"פ ולכן אין יוהכ"פ מכפר אפי' בתשובה כ"ז שלא שב על חטא האגב באומרו אחטא ויוהכ"פ מכפר כיון דחטא זה הוא ג"כ בכלל כרת דיומא אבל בשאר עבירות של כל השנה לא משכח"ל האי דינא לרבי ודו"ק בכ"ז כי קצרתי

סימן ל

ב"ה בחודש כסלו תרצ"ג טארנא יע"א

שלום וברכה לכבוד אהו' וידינ"פ הרב הגאון החו"ב בחד"ת המפו' לשבח כש"ת מו"ה יעקב זאב יאסקאוויץ שיחי' (ז"ל). בעמח"ס אמבוהא דספרי על הספרי זוטא

אחדשת"ה באהבה. קבלתי לנכון יקרתו עם חידו"ת היקרים ונחמדים והנני להציג בזה מה שהערותי בעת עיוני בדברי מעכת"ה היקרים וזה החלי בס"ד

בר"ד מפלפל כת"ה בדברי השלטי גבורים פ"ק דע"ז שכתב דבאומר ערכי עלי מקדיש עצמו וגופו לגבוה אלא שפודה עצמו מיד ההקדש אם נותן הערך עכ"ד וקשה דהתינח באומר ערכי עלי שיכול להקדיש עצמו אבל מה יאמר באומר ערך פלוני עלי שהרי א"י להקדיש את חבירו ולמה מועיל הערך בכה"ג והביא שכבר עמד בזה הגאון מוהר"י ענגיל ז"ל בקונטרס גבורת שמונים אות מ"ט ותי' דכיון דבערכין אינו חל קדושה גמורה על הגוף ליתסר בהנאה או בעבודה כמו שאר הקדש רק דהוי מין התפסה על האדם כה"ג שפיר י"ל דמועיל גם בשל חבירו כיון דאין חבירו נפסד ע"י התפסה זאת וכמו דמצינו בנדרים שיכול ליאסור פירות חבירו עליו בקונם והרי נדרים איסורי חפצא נינהו ואין יכול להתפיס איסור על פירותיו של חבירו וע"כ דבכה"ג כיון שאין חבירו נפסד על ידו דהוי רק התפסת איסור שפיר מהני עכ"ד ע"ש ועפי"ז יש להטעים ד' החת"ס בתשו' חאו"ח (סי' ק"פ) שכ' לחדש דבהקדש אי"צ שיהא לו קנין בהדבר שמקדיש דרק יקריב קרבנו כתיב ולא של אחר וכן יקדיש ביתו כתיב ולא בית של אחר אבל כל שאינו של אחר אע"ג דאין לו בו קנין לא נתמעט ויכול להקדיש ובזה יישב קו' השואל שם דלמ"ל קרא בפסחים (מ"ח.) מן המאתים דערלה לא חזיא לנסכים תיפ"ל דאיסוה"נ הוא ואין קדושה חלה עליו דל"ה קרבנו וע"כ כיון דאין רשות אחר מעכב עליו שפיר חל ההקדש עכתו"ד ז"ל ולפי הנ"ל נתבאר לנכון טעמא דמילתא דדוקא להקדיש דבר של חבירו אינו יכול משום שמפסיד בזה לחבירו אבל אם אינו של אחר מצי להקדיש אע"ג דגם שלו ל"ה מכ"מ הרי גם של חבירו יכול להקדיש אם אינו מפסיד לחבירו לפי הנ"ל ומכש"כ שיוכל להקדיש איסוה"נ כיון שאינו מפסיד לחבירו אע"ג דל"ה שלו דא"צ שיהי' שלו רק שלא יפסיד לחבירו והבן

ועפ"י יסוד זה בכוונת ד' החת"ס יש לישב קושי' המחברים ע"ד החת"ס מהא דמבואר בנדרים (ל"ד:) דאמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאכלה מעל לפי כולה כו' ובתוס' והרא"ש והר"ן שם הקשו דהאיך הקדישה אם הוא של הפקר הלא אין אדם מקדיש דשא"ש ונדחקו לישב עיי"ש