אמרי כהן קכג

שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה וכו' הכל מתכפר בשעהמ"ש והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות ומה הן הקלות ומה הן החמורות החמורות הן שחייבים עליהם מיתת ב"ד או כרת וכו' ושאר מצות ל"ת ומצ"ע שאין בהן כרת הם הקלות עכ"ל ותמה עליו בלח"מ שם דהא בש"ס דשבועות (י"ב:) לא משמע כן דהא אמרו שם האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה אי דעביד תשובה כל יומא נמי דתניא עבר על מצ"ע ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין אר"ז בעומד במרדו ורבי הוא דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין תשובה עשה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר וכו' עכדה"ג וא"כ תימא על רבינו דאיך קאמר דשעיר המשתלח מכפר אף שלא עשה תשובה על הקלות הא בגמ' משמע דאינו כן אלא לרבי דהרי תירצו בעומד במרדו ורבי הוא על עבירת עשה ואנן קיי"ל כרבנן דאי כרבי אף על החמורות שעהמ"ש מכפר בלא תשובה ורבינו כתב דאינו מכפר על החמורות רק בתשו' וא"כ ודאי דפסק רבנן וכ"כ לקמן וא"כ איך כתב דעל הקלות מכפר בלי תשובה עכ"ק עש"ה

והנלפע"ד לישב ד' רבינו הרמז"ל ומקודם נקדים המשך סוגי' הש"ס דשבועות (י"ג.) דקאמר ומי מצית מוקמית לה כרבי והא מדסיפא רבי יהודה הוא רישא נמי ר"י היא דקתני סיפא א' ישראל וא' כהנים וא' כהן משית ומאן אית לי' האי סברא ר"י מכלל דרישא ר"י א"ר יוסף רבי הוא וסבר לה כר"י א"ל אביי דוקא קאמר מר רבי סבר לה כר"י אבל ר"י לא סבר כרבי א"ד מדרבי סבר לה כר"י אף ר"י סבר לה נמי כרבי וכו' א"ל אין דוקא קאמינא רבי סבר לה כר"י אבל ר"י לא סבר כרבי דתניא יכול יהא יוה"כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויוה"כ מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים (פרש"י דכתיב והתוודו את חטאתם והתוודה אשר חטא עלי' עכ"ל) אף יוה"כ אין מכפר אלא על השבים מה לחטאת ואשם שאין מכפרין על המזיד כשוגג תאמר ליוה"כ שמכפר על המזיד כשוגג הואיל ומכפר על המזיד כשוגג יכפר על שבים ועל שאינן שבים ת"ל אך חלק סתם ספרא מני ר"י וקאמר שבים אין לא שבים לא ורמי סתם ספרא אסתם ספרא דתניא יכול לא יהא יוה"כ מכפר אלא א"כ התענה בו וקראו מקרא קודש ולא עשה בו מלאכה לא התענה בו ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה מנין ת"ל יוה"כ הוא מ"מ אמר אביי ל"ק הא רבי והא ר"י רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומא דאלת"ה כרת דיוה"כ לרבי לית לי' ופרש"י הא דתניא קמייתא דאינו מכפר על שאינן שבין בכרת של יוה"כ קאמר של עינוי ושל מלאכה וכו' עייש"ה כל הסוגי' וצ"ב דבמה פליגי ר"י ורבא דר"י מוקי לה לברייתא קמייתא כר"י ורבא מוקי לה כרבי ובכרת דיומא והרי קיי"ל דסתם ספרא רבי יהודה הוא וא"כ כל היכא דמצינו לאוקמי סתם ספרא כר"י מוקמינן כר"י וא"כ למה מוקי לה רבא כרבי ובדוחקא דאיירי בכרת דיוה"כ דהרי מסתימת לישנא דברייתא משמע דאיירי בכל עבירות שיוה"כ אינו מכפר אלא על השבים ולמה לא לה כר"י וברווחא דר"י לי"ל דרבי ויוה"כ אינו מכפר לדידי' כ"א על השבים

והנ"ל בזה לומר דכ"א לשיטתי' אזיל דהנה בהא דאמרי' בברייתא דלעיל דליכא למיליף יוה"כ מחטוא"ש שלא תהא מכפר אלא על השבים דמה לחטוא"ש שאין מכפרין על המזיד הקשו בתוס' דנילוף מהנהו קרבנות שמכפרין על הזדון כשוגג כגון אשם שפחה חרופה ואשם נזיר טמא וחטאת שבוה"ע ואעפי"כ אינן מכפרין על שאינן שבים מדצריך ווידוי וכפרש"י ותירצו ואיכא למיפרך שכן אין מכפר על חייבי כריתות וחייבי מיתת ב"ד עכ"ד ע"ש, אבל עדיין יקשה לפי שי' רבינו הרמז"ל בפ"א מה' תשובה לחלק דהא דיוה"כ מכפר על קלות וחמורות ה"ד בזמן שביהמ"ק קיים ואיכא שעהמ"ש אבל בזמן דליכא שעהמ"ש אין יוה"כ מכפר על החמורות ואיכא ד' חלוקי כפרה ורק בעבירת ל"ת לבד תשו' תולה ויוה"כ מכפר אבל בעבר על כריתות ומיתת ב"ד ועשה תשו' תשו' ויה"כ תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה ע"ש בה"ד ובלח"מ שם טעמו ונימוקו בזה הגם שמד' התוספתא שהובא בתוס' בסוגין בד"ה דעבד סמוך לשקיעה"ח משמע דיוה"כ בעצמו מכפר על הכל בלי השעיר ע"ש אין כן ד' רבינו הרמז"ל שדחה ד' התוספ' מהלכה מפני סוגי' דיומא (פ"ו.) שמשמע כדבריו כמו"ש בלח"מ שם א"כ הדק"ו התוס' לדוכתא דנילוף מהנהו קרבנות שמכפרין על המזיד ג"כ ואעפי"כ צריך תשו' בהו דאי"ל כתי' התוס' דמהו להנהו שאין מכפרין על כריתות ומב"ד ז"א דהא יוה"כ בעצמו ג"כ אינו מכפר על כריתות ומיתת ב"ד ואי דעכ"פ עם השעיר מכפר על כריתות ומיתת ב"ד וא"כ שוב נימא דעם השעיר תכפר יוה"כ בלא תשו' דליכא למילוף מקרבנות הנ"ל, שאין מרובה כפרתן על כריתות ומב"ד וכנ"ל ז"א דאי מכח כפרת השעיר קאתית בע"כ צריך תשובה דהא בכפרת קרבן אמרי' לעיל בש"ס אי דלא עביד תשו' זבח רשעים תועבה וקאי אשעהמ"ש א"כ שוב קשה האיך הו"א דיוה"כ מכפר בלא תשובה ונילוף מהנהו קרבנות שמכפרין על הזדון כשוגג ואעפי"כ צריך תשובה כקו' התוס' הנ"ל

ואכן בעיקר הדבר דפריך לעיל בגמרא על כפרת שעהמ"ש אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה יש להעיר לפע"ד דמנ"ל לומר דפסול זה דזבח רשעים תועבה קאי גם אחלקו של יחיד בקרבן ציבור דהא פשטי' דקרא דזבח רשעים תועבה איירי באם הקרבן הוא של רשעים אינו עולה לרצון והוא מתועב אבל באם רוב הציבור עשו תשובה ויש יחידים שלא עשו תשובה ויש להם חלק בקרב"צ א"כ בודאי דהקרבן תעלה לרצון לגבוה דרובא כשרים נינהו א"כ י"ל דגם הרשעים שיש להם חלק מתכפרין בו דהא קרבן זה אינו נקרא עוד על שמם לבד כ"א על שם הציבור ואעפי"כ מתכפרין בו כל ישראל א"כ לא מיקרי זבח רשעים ומהראוי שיתכפר בו היחיד אע"ג דלא עשה תשובה

וכדמות ראי' לדברינו דאצל הציבור מתכפר בו היחיד אע"ג דלא עשה תשובה ולא מיקרי זבח רשעים תועבה מד' המדרש הובא ברש"י עה"ת פ' קרח עה"כ אל תפן אל מנחתם שאמר מרע"ה יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו עכ"ל ע"ש. והרי דתן ואבירם רשעים היו ולמה הוצרך מרע"ה להתפלל עליהם שלא יקובל לרצון ויניחנו האש ולא יאכלנו והא זבח רשעים תועבה הוא וממילא לא יקובל לרצון עבורם אף אם יאכלנו האש ואע"ג דהאי קרא דזבח רשעים תועבה קרא במשלי הוא ושלמה המע"ה אמרה מכ"מ בודאי דעד דאתי שלמה גמירי הוי גמיר