אמרי כהן קכב

יעשה הנכרי לשם ישראל כשיאמר לו עשה כך וכו' כיון דברגע זו הוא עושה ודאי יעשה אדעתא דישראל מה שיאמר לו וכן דעת בעל העיטור עכ"ל הרא"ש הרי דעיקר ההיתר הוא כיון שברגע זו אמר לו הישראל ותיכף לאמירתו הוא עושה מסתמא עושה כדבריו בשעתו משא"כ גט כו' אבל העבוד די בתחילתו שזו עיקר העבוד נתינת העור להסיד ובנידון דידן שבין שרית העור במים לנתינת הסיד נמשך ג' או ד' ימים א"כ אפי' א"ל הישראל אז בעת נתינתו לתוך המים בפי' שיתן הסיד לשמה ל"מ ולא סמכינן שיעשה הנכרי כן אז מה שכבר קדמה אמירת הישראל אליו זה כמה ימים עכ"ל הנוב"י שם הנצל"ע יעייש"ה וא"כ זה שייך דוקא בנכרי המעבד העורות דעיקר ההכשר, מכח אמירת ישראל אליו לעבד לשמה וזה צריך דוקא בעת העיבוד ממש בתחילתו ואי לא"ה אמרי' דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד ול"ש בזה לומר דעושה ע"ד הראשונה כיון דנכרי הוא ול"מ בי' רק אם אומר לו הישראל בשעת מעשה דוקא שיעשה לשמה דהרי כמה כרכורים כרכרו הפוסקים להכשיר ע"י עיבוד של נכרי ואמירת הישראל אליו שיעשה לשמה דהרמב"ם ז"ל פסל לגמרי אם הנכרי מעבדו אפי' אומר לו ישראל עבד עורות אלו לשם ס"ת והובא בטור יו"ד שם ולכן גם המכשירים הכשירו דוקא בתנאי שיאמר הישראל לו לעבד לשמה בשעת העבוד דהיינו בהנחת העור לסיד ול"מ שיאמר לו הישראל בעת נתינת העור למים שהוא זמן הרבה קודם לזה משא"כ באם ישראל הוא מעבד העורות מתחילה עד סוף כפיה"נ מהשאלה שנזכרת באל"ש הנ"ל וכן מלשון מעכ"ג הי"ו בתשו' דאיירי שהישראל הוא העבדן שפיר י"ל דמהני אם אומר בעת הנתינה למים שהוא לשם קדושת ס"ת ואח"כ אמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה כמו"ש האל"ש הנ"ל וכן העטז"ק שהשיג עליו הנוב"י הנ"ל איירי בנכרי המעבד וישראל שם אותם במים לשמה ולכן השיג עליו הנוב"י דל"מ בכה"ג משא"כ ישראל המעבד הכל איכ"ל דכ"ע מודים דמהני בנתן העורות למים לשמה (ואפשר דזה ל"ה הזמנה בלבד רק מעשה) דאמרינן אח"כ ע"ד הראשונה הוא עושה וכמו"ש הגאון באל"ש הנ"ל

ואחי יקירי הרב החו"ב בכל חד"ת יו"ש מר יעקב ארי' שליט"א הערני להקשות ע"ד האל"ש שכ' להכשיר משום דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה מש"ס ערוכה דמנחות (ט"ז.) דפליגי בזה רב ושמואל בפיגול בנתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה דרב ס"ל דד"ה פיגול בכה"ג משום דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ושמואל אמר עדיין היא מחלקות וע"ש דאיתותב רב בזה וא"כ משמע לכאורה מסוגי' הנ"ל דלא אמרינן כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה עכ"ד אבל אני השבתי לו דאין הוכחה משם לדחות את ד' האל"ש דדוקא במנחות שם דאיירי במידי דעבירה כפיגול ל"א דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה כעין דאמרינן רשעים מלאים חרטות אבל במידי דמצוה כ"ע מודים דאמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה ולכן בש"ס ריש זבחים דאיירי בחשב מקודם לשמה ואח"כ סתמא אמרי' בפשיטו' דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה דלא תליא בפלוגתא הנ"ל וכן האל"ש דאיירי בכה"ג שפיר כתב דאמרינן כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה

איברא דכ"ז כתבתי רק לפלפל בהלכה אבל להלכה למעשה מסתפינא להכניס ראשי בדבר חמור כזה שנוגע למצ"ע דאורייתא של הנחת תפלין דזה שבעי' עיבוד לשמה כתב בתשו' הגאון רעק"א ז"ל (בסי' ב') לד"פ שהוא מדאורייתא יעיי"ש שהגז"ל לא רמז שום מקור לדבריו, והפרמ"ג או"ח בא"א (סי' ל"ב ס"ק י"ג) כתב להיפך דעיבוד לשמה בספ"ת תפילין ומזוזות הוא רק מדרבנן וכ' שכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל בתשובתו לחכמי לוניל בפ"א מה' תפילין בכ"מ שם הי"א דמה"ט ל"ב עיבוד לשמה במזוזה יעיי"ש, ועיינתי בתשו' רבינו הרמז"ל הנ"ל ולא מצאתי לכאורה הוכחה לזה דעיבוד לשמה הוא רק מדרבנן שכתב שם בזה"ל תשובה, לא מפני זה אלא מפני שלא נשמע במזוזה עיבוד לשמה והיכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר וא"ת מ"ט ס"ת ותפילין צריכין עיבוד לשמה לפי שעצמו של ס"ת ועצמן של תפילין הם המצוה לפיכך הוצרכו לעשות להם חשיבות יתירה והוצרכו לעובדן לשמן לפי שיזהר בעיבודן למען יעמדו ימים רבים ועצמה של מזוזה אינה המצוה ולא תחשב מצוה אלא מפני שהבית חייב ואם אין בית אין מזוזה אבל ס"ת ותפילין חובת הגוף התדיר' עכ"ל ע"ש וצ"ע על הפרמ"ג דמנלן להוכיח מד' רבינו ז"ל אלו דעיבוד לשמה היכא דצריך הוא רק מדרבנן, ואולי י"ל בכוונת הפרמ"ג דהוכחתו הי' דבאמת קשה הא אנן קיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא וא"כ מנ"ל לומר דהטעם דצריך עיבוד לשמה בתפילין וס"ת מפני שהם עצמן המצוה וחובת הגוף לפיכך הוצרכו לעובדן לשמה כדי שיזהר בעיבודן ומשו"ה נתמעט מזוזה דא"צ בה עיבוד לשמה והא אנן ל"ד טעמד"ק בכ"ד וא"כ מנ"ל לחלק בין ס"ת ותפילין למזוזה ע' ברמב"ם פ"ג מה' מלוה ולוה ה"א וכ"מ ולח"מ שם וכפיה"נ הרגיש בזה מרן הכ"מ שם שכ' וז"ל וגם הטענה שטען שעצמה של מזוזה אינה המצוה הוא תמוה בעיני דמנין לנו לומר כן כ"ז שלא מצינו בדברי רז"ל חילוק ביניהם עכ"ל ואך א"נ דעיקר הדבר דעיבוד לשמה הוא רק מדרבנן א"כ שפיר כ' רבינו ז"ל דמסתברא לומר דלא הוצרכו חז"ל ד"ז רק בס"ת ותפילין שהם עצמם הם המצוה משא"כ מזוזה דהם אמרו והם אמרו ול"ק גם קו' הכ"מ דאע"ג דלא מצינו בד' רז"ל חילוק בהדיא מכ"מ כיון דלא מצינו ג"כ להיפך שמזוזה צריך עיבוד לשמה אזלינן בי' להקל כיון דעיקר ד"ז הוא רק מילתא דרבנן וכמובן זה י"ל בכוונת הפרמ"ג הנ"ל

ואכן בקסה"ס שם ראיתי שכ' דד' רוב הפוסקים הוא דעיבוד לשמה הוא מה"ת ע"ש ואני בעניי לא ידענא למי כיוון

והנה כ"ג הי"ו בתשו' סתם ולא ביאר לאיזה דבר נצרך העור אם לעור הבתים או לכתיבת פרשיות, ואם נצרך לעור הבתים דתפילין בודאי דיש להקל יותר כיון דדעת הרבה פוסקים דא"צ כלל עיבוד לשמה בהו והמחבר בש"ע סמך ע"ז בלא אפשר באחרים וכנ"ל. וכתבתי כ"ז רק לחוו"ד בדבר הלכה ולרום גאונו משפט הבחירה להלכה למעשה

סימן כט

בעזה"י אציג מה שחנני השי"ת לדרוש בשבת שובה בשנת תרצ"ה בביהכנ"ס דבורה מענקי"ס פה טארנא יע"א

בסוגי' דשבועות (י"ב: י"ג

) רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' תשובה ה"ב פסק וז"ל שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות