אמרי כהן קכא

שם אבל בעור הרצועות דהלמ"מ בי' שיהא שחור כ"ע מודים דצריך גם העבוד שהיא רק הזמנה להיות לשמן וכ"ז הבנתי מד' הפרמ"ג בא"א (סי' מ"ב סק"ו) עש"ה ומעתה כיון דהגז"ל בתשו' באל"ש הנ"ל קאי בעור הרצועות כמו שסיים בסו"ד להדיא ובהו גם רש"י מודה דצריך לשמה שפיר דן לומר דמהני גם אם נתן העורות למים לשמה משום דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ול"ק ע"ז דהא הנתינה למים היא כהזמנה ולאו מילתא היא וצריך אח"כ עבוד לשמן ול"א ע"ד הראשונה הוא עושה דכיון דלד' רש"י קיימינן והוא הא סובר דגם העיבוד היא נחשב כהזמנה ולא"מ היא ואעפי"כ בעור הרצועות מודה דהעיבוד צריך שיהי' לשמה א"כ שפיר יש מקום לומר דגם בנתן למים מקודם לשמה אמרי' דהעיבוד אח"כ הוא עושה ע"ד הראשונה והו"ל כמעבד לשמה וסרה מעליו תמיהת מעכ"ג

ואין לדחות דברינו דכיון דלא קיי"ל כפרש"י רק כהתוס' דצריך גם עור הבתים להיות מעובד לשמה א"כ האיך דן הגז"ל להלכה אליבא דרש"י ז"ל ז"א דהא חזינן דהמחבר סמך עצמו בשעה"ד היכא דלא"פ באחר להכשיר בעור הבתים באינם מעובדין לשמן וכ"פ המג"א אפי' לברך עליי' כנ"ל והיינו אד' רש"י והרמב"ם הנ"ל וא"כ שפיר דן הגז"ל דאי הוה אמרינן דנתינת העור למים לשמה מועיל בודאי לרש"י ז"ל עכ"פ מטעמא דאמרי' ע"ד הראשונה הוא עושה א"כ שפיר יש לסמוך ע"ד העטז"ק שכ' דהנתינה למים היא בכלל העיבוד וא"כ לדידי' מועיל בנתן למים לשמה אליבא דכ"ע להכשיר העור לרצועות דתפילין

וכ"ז כתבתי בישוב ד' הגאון מוהרש"ק ז"ל לפי"מ שנראה מסו"ד דקאי ארצועות של תפילין אבל יש לקיים טעמו של הגז"ל הנ"ל גם בקלף של תפילין ועור הבתים לשי' הנמו"י והובא במג"א (סי' מ"ב סק"ו) דהזמנה לגוף הקדושה כגון לקלף או הקצוצה מילתא היא ולכן בעינן בהו עיבוד לשמן אבל רצועות של תפילין ל"ב עיבוד לשמן דמשמשין נינהו והזמנה דמשמשין לאו מילתא היא והיינו דס"ל כפרש"י דמ"ד דהזמנה לאו מילתא היא א"צ עיבוד לשמה כמו"ש המ"א שם ע"ש וא"כ כיון דבקלף וכן בעור הבתים שהם גוף הקדושה אמרינן הזמנה מילתא היא ומה"ט צריך עיבוד לשמה שפיר י"ל דגם בנתן העור למים לשמה מהני דאמרי' שהעיבוד שאח"כ עושה ע"ד הראשונה אע"ג דהיא רק הזמנה מ"מ הא בגוף הקדושה הזמנה מילתא היא אבל בד' הגאון באל"ש הנ"ל א"א להעמיס דקאי אליבא דהנמו"י כיון דהוא דן ארצועות של תפילין ולפי"ד הנמו"י ברצועות א"צ כלל עיבוד לשמן גם לא קיי"ל כד' הנמו"י בזה דהא אנן קיי"ל דגם רצועות של תפילין צריכין שיהו מעובדין לשמן וכנ"ל וכמו"ש המג"א שם איברא דמש"כ הנמו"י דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא כ"פ הרמ"א בש"ע שם (סעי' ג') בהגה ע"ש, וראיתי בפרמ"ג בא"א שם שהרגיש בזה להקשות על הרמ"א ז"ל שפסק שם כהנמו"י וא"כ יומצא דברצועות של תפילין דהם רק תשמישין הזמנה לאו מילתא היא וא"צ עיבוד לשמה דלדידי' תלוי זב"ז והאיך שתיק הרב ז"ל להמחבר (בסי' ל"ג) שפסק בעור הרצועות צריך עיבוד לשמה עכ"ק ע"ש שלא תי' כלום ולפעד"נ בישוב דעת הרמ"א דמספק"ל להלכה אי כהנמו"י אליבא דרש"י דבהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא ולכן בעינן בהו עיבוד לשמה משא"כ ברצועות ל"ב לשמה ואי הלכה כד' התוס' דהזמנה לגוף הקדושה לאו מילתא היא ומשו"ה בעינן עיבוד לשמה וא"כ גם ברצועות בעינן עיבוד לשמה דג"כ הדין בהו דהזמנה לאו מילתא ולכן פסק בתרווייהו לחומרא והיינו (בסי' ל"ג) שתיק להמחבר בדין עור הרצועות דצריך שיהו מעובדין לשמן וכן (בסי' מ"ב) פסק להחמיר כהנמו"י דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא ונמצא דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול והבן

סו"ד דד' הנמו"י יש לה מקום בהלכה דבהזמנה לגוף הקדושה אמרי' הזמנה מילתא היא וא"כ שפיר י"ל בזה כד' הגאון מוהרש"ק ז"ל בנתן העורות למים לשמה מהני גם להעיבוד דאמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה ואף שגם לד' הנמו"י צריך להיות הזמנה כי האי גוונא כמו שדקדק הרמ"א בלשונו שם והיינו במעשה כעיבוד ואתי לאפוקי הזמנה בדיבור בעלמא בלא עיבוד לשמה וכמו"ש הפרמ"ג שם אבל נתינת העור למים שהיא ג"כ מעשה שפיר י"ל דמהני אם היתה לשמה כיון דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא ואמרי' אח"כ ע"ד הראשונה הוא עושה

וקצת צ"ע בעיני דהא אפי' לדעת רש"י בסנהדרין הנ"ל שפי' דלרבא דהזמנה לאו מילתא א"צ עיבוד לשמה הוא רק ברצועות שהם תשמישי קדושה אבל קלף לכתוב עליו תפילין ואפי' עור הבתים מודה רש"י דבעינן עיבוד לשמה לפי"מ שפי' הנמו"י דעתו כנ"ל ולד' המחבר הוא להיפך דברצועות כ"ע מודה דבעינן עיבוד לשמן ומכש"כ קלף לכתוב עליו תפילין משא"כ בעור הבתים א"צ עיבוד לשמה דהזמנה לאו מילתא וכמו"ש המג"א (בסי' ל"ב סקנ"א) ונמצא דלכל הפירושים בדעת רש"י מודה הוא ז"ל דבקלף לכתוב עליו ס"ת או תפילין בעינן עיבוד לשמן וכמו שהוכיחו התוס' בסנהדרין שם מש"ס דגיטין (נ"ד:) ומ"ש התוס' דדוחק לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת רש"י לא ס"ל זה לדוחק וס"ל לחלק בינייהו וכ"כ המג"א שם להדיא ע"ש וא"כ צ"ע עמש"כ הב"י ביו"ד (סי' רע"א) לענין שצריך שיהו העורות מעובדים לשם ס"ת ודלא כדמשמע מפירש"י פ' נגמר הדין בפלוגתא דאביי ורבא דלרבא ל"ב עיבוד לשמה עכ"ל וכן בב"י או"ח (סי' ל"ב) בדין קלף לכתוב עליו תפילין אי בעינן עיבוד לשמה הביא ע"ז מחלקות רש"י ותוס' הנ"ל דלד' רש"י א"צ שיהא הקלף מעובד לשמה וכ"כ הב"ח שם ע"ש ולפי הנ"ל הרי בדין זה דקלף לכתוב עליו ס"ת או תפילין אין כאן מחלקות וגם רש"י מודה דבעינן עיבוד לשמה וצ"ע

ונחזור לעיקר שאלתינו הנה עיינתי בנוב"י שם וראיתי שי"ל דגם הוא מודה דבנד"ד כשר בנתן העורות לתוך המים לשמה ומטעם שכ' באל"ש הנ"ל דכל העושה ע"ד הראשונה עושה שהרי הנוב"י שם איירי בדין אם נתן הנכרי העורות לתוך הסיד אח"כ ומקודם נתנוהו ישראלים לתוך מים לשמה ובזה דוקא פסל וכמו שנראה מלשונו שם שכתב וז"ל ועד כאן לא מצאנו להרא"ש וסייעתי' המקילים אלא באמר בפיו להנכרי שיעבדנו לשמה אז אמרינן שהנכרי עושה כאשר צוהו ישראל אבל כשישראל לא צוהו מהכ"ת יעשה הנכרי מעצמו לשמה ואף שישמע שהישראל אמר בשעת הנחתו למים שמניחו לשם ס"ת אדרבה סובר הנכרי שכבר יש די בזה וא"צ שוב שיעשה הוא לשמה ולא עוד אלא אפי' אמר לו הישראל בפי' שיעשה לשמה לא מהני להרא"ש דהר"ז לשון הרא"ש בה"ק הביאו הב"י ביו"ד (סי' רע"א) שנהגו העם כה"ר ברוך כי אין עבדנים ישראלים מצויים בכל המקומות וכן הדעת מכרעת דבגט דבעינן שיכתוב כל תורף הגט לשמה זה לא יעשה אבל בעיבוד ל"ב אלא בתחלת העיבוד כשישים העור בתוך הסיד שיאמר אני עושה כך לשם ס"ת וזה