אמרי כהן קכ

שיפקיעו רבנן לקדושין בקדושין בע"כ וא"כ שפיר תירצתי על קו' הטעה"מ לשי' הפרישה הנ"ל דשאני פנוי' מכל חייבי לאוין שיש היתר לאיסורה כנ"ל

ומלבד זה נדחה השגת מעכ"ג לפי"מ שהוכחתי לעיל דכל איסור שיש לו היתר בשום פעם אף שאין סופו להיות כן מיקרי יש לו היתר לאיסור וליכא ללמוד מאמו דאיסור יחוד מה"ת דשם לא משכחת לה היתר לעולם וא"כ זה שייך גם בפנוי' דעכ"פ אם יתרצו שניהם האיש והאשה לבעילה לשם קדושין תהי' מותרת לו, ועפי"ז ל"ק ג"כ מה שהשיג עוד מעכ"ג דאפי' יתכוונו לשם קדושין לא יועיל כיון דנתייחדו בלי עדים א"כ הוי כקדושין בלא עדים עכ"ד ולפי הנ"ל ניחא דהא עכ"פ יש היתר לאיסור זה דפנוי' אם יביאו עדים לשם ויקדשנה בביאה זו וכיון דמשכח"ל היתר לזה לא נוכל ללמוד מאמו ולא מיתסר יחוד מה"ת גם לשי' הפרישה דבחייבי לאוין אסור יחוד מה"ת ה"ד חייבי לאוין גמורין כממזרת וכיו"ב שאין להם היתר בשום אופן משא"כ פנוי' וכנ"ל

סימן כח

עוד מה שכתבתי לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים פאה"ד וכו' הנ"ל שליט"א

אחדשמעכ"ג כמשפט. יקרת ג"י מעכ"ג קבלתי לנכון ביום ועש"ק העבר וכו' והנה מצאתי ד"ז בס' האלף לך שלמה מאותו הגז"ל בחאו"ח (סי' ל"א) ואעתיק לשונו אות באות, שאלה בעורות שנתן למים לשם ספ"ת ותפילין ומזוזות אבל לא אח"כ כשנתנם לסיד ובטו"ז (סי' ל"ב ס"ק ג') כתב שבשעה שנותן למים די ובנובי"ת (סי' קע"ה) חולק ע"ז מה דעתי הנה לדעתי הם כשירים כיון דעכ"פ הנתינה במים הוי מכשיר ליתנו לסיד די בזה ובפרט מה שנותן אח"כ בסיד הוי ע"ד הראשונה הוא עושה והה"נ בזה ומה"ט ראוי להקל אם בסוף העיבוד אומר לשמו דמהני כמ"ש בזבחים דאף אם סתמא פסול מ"מ בזה כשר בסתם ואח"כ לשמו דסופו מוכיח על תחילתו עיי"ש כן ה"נ בזה מיהו י"ל כיון דיש פלוגתא דתנאי בזה רשב"ג ורבנן בחולין אם אמרינן הוכיח סופו על תחילתו א"כ י"ל דכוונת הש"ס שם דמוקי לה כמ"ד דס"ל דאמרינן הוכיח סע"ת אבל לדידן כיון דספיקא הוי אם אמרינן הוכיח סע"ת לכך י"ל דל"מ אם כיון אח"כ לשמו וכו' אבל בזה לומר ע"ד ראשונה הוא עושה ליכא בזה פלוגתא א"כ מוכח דלכ"ע הוי כן לכך ה"ה נמי בזה הוי כן ולכך לדעתי הוי הרציעות כשירים מיהו אני מבטל דעתי נגד דעת הנו"ב ואין לעשות מהם רצועות לתפילין לכתחילה מיהו אם הוי שעה"ד דליכא אחרים נראה דמותר להניחן ולברך עליהם כדעת הטו"ז הנ"ל עכ"ל ע"ש. ונחזי אנן מה דקמן מה שיש לדון בד' הגז"ל הנה מה שכ' הגז"ל בשמו של הטו"ז או"ח (סי' ל"ב ס"ק ג') שהכשיר בנתן העור למים לשמה בלבד, לא נמצא שם דבר מזה רק מה שכ' בס"ק ה' דאפי' במסייע בסוף העיבוד מהני יעיי"ש אבל מזה עדיין אין ראי' להכשיר אפי' בנתינת העור למים לשמה בלבד דשם י"ל דל"מ כיון דעדיין לא נקרא עיבוד כלל וכמו"ש הנוב"י שם ואיכ"ל דמודה הטו"ז בזה דלא מיתכשר בזה וכדמשמע מלשון הטור ביו"ד (סי' רע"א) שכתב וז"ל ויאמר בתחלת העיבוד כשמשימו לתוך הסיד עורות אלו אני מעבד לקדושת ס"ת עכ"ל הרי להדיא דתחילת העיבוד הוא בעת הנתינה לסיד ולא הנתינה למים שהוא עוד קודם לזה

והמעיין בנוב"י שם יראה דלא הזכיר כלל שמו של הטו"ז ז"ל שהכשיר בזה כ"א בשם העטז"ק, וכן נמצא באמת בעטז"ק שם סק"ה וכפיה"נ דט"ס נפל בד' האל"ש הנ"ל ובמקום טו"ז צ"ל עטז"ק

וכה ראיתי בס' קסת הסופר מהגר"ש ג"פ ז"ל בסי' ב' בלה"ס או"ק ו' שכ' לישב מה שהשיג הנוב"י לד' העטז"ק דס"ל דסגי בנתינת העור לתוך המים לשמה, דהרי הנתינה למים לאו כלום הוא אלא הכנה לקבל אח"כ כח הסיד ותירץ כי העטז"ק נמשך בזה אחר הב"ש שכ' דבכל מעשה שהוא עושה יאמר כן וכ' גם כשמניחין העור למים יאמר כן עכ"ד. ולפי"ד אין ראי' כלל מד' העטז"ק להכשיר בנתינת העור למים לשמה בלבד, דהא לדעתו הוא רק מצוה לכתחילה להחמיר שג"ז יהא לשמה וכן סתם בקסת שם בסעי' ב' ע"ש ולפעד"נ דאין להעמיס כוונה זו בד' העטז"ק שם שז"ל אבל אם הנכרי מעבדו ל"מ עד שיוציא ישראל בשפתיו שמעבדו לשמה וכך יאמר כשישים אותן במים לשם קדושת ישראל לשם תו"מ כו' אני אשים אלו עורות למים ואז כשר לכתוב עליו כל מה שירצה עכ"ל. הרי שהעטז"ק לא חשב בכאן חומרות רק מה שצריך מעיקר הדין ולא מהני בלתי זה וסיים דכשאומר לשמה בשימת העורות למים אז כשר לכתוב עליו כל מה שירצה הרי דס"ל דבזה בלבד סגי וא"צ יותר וכמו שהבין הנו"ב מדבריו

ועתה הבוא נבוא למש"כ הגאון מוהרש"ק ז"ל באל"ש הנ"ל להכשיר בנתינת העורות למים לשמה משום דמה שעושה ע"ד הראשונה הוא עושה וא"כ גם הנתינה לתוך הסוד היא ע"ד הראשונה שהי' לשמה וכבוד גאונו הי"ו רמז לתמוה עליו וז"ל כיון דחשב בנתינת מים שא"צ אין זה מחשבה כלל וכמו"ש התוס' דהזמנה לאו מילתא היא לכך צריך עבוד לשמה עכ"ל מעכ"ג במכתבו ולכאורה תמיהת כ"ג עצומה בממנ"פ אי לרש"י שפי' בסנהדרין (מ"ח:) דלרבא דסובר הזמנה לאו מילתא היא כשר בלא עיבד לשמו להעור משום דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה יעיי"ש א"כ להלכה דקיי"ל כרבא לגבי אביי והזמנה לא"מ היא א"צ שיהא עיבוד לשמה כלל ואי להתוס' דפי' דלרבא דהזמנה לאו מילתא היא לא סגי בהזמנה ולכן צריך לעשות מעשה לשמה דהיינו העיבוד ע"ש א"כ צריך העיבוד דוקא ול"מ הנתינה למים של"ה בכלל עיבוד ואך נלפע"ד לקיים ד' הגז"ל דהנה המחבר כ' באו"ח (סי' ל"ב סעי' ל"ז) בעור הבתים צריך שיהי' מעובד לשמו היכא דאפשר וכ' המג"א שם בס"ק נ"א דבלא אפשר באחר יכול לסמוך אהרמב"ם ולברך עליו משום דגם רש"י ס"ל כוותי' דלרבא דאמר הזמנה לא"מ היא א"צ עיבוד לשמה עש"ה ואעפי"כ חזינן (דבסי' ל"ג סעי' ג') בדין עור הרצועות סתם המחבר ופסק וצריך שיהי' מעובד לשמו ול"כ שם היכא דאפשר וכ' המג"א שם בסק"ד משום דברצועות אף הרמב"ם מודה והטעם משום דהלממ"ס שיהו שחורות א"כ צריך שיעבדן וישתירם לשמן משא"כ בבתים עכ"ד ע"ש וא"כ הרי כבר כתב המג"א הנ"ל דהרמב"ם בשי' רש"י אזיל ועליי' סמך מרן המחבר להכשיר בלא"פ באחרים לעור הבתים באינם מעובדין לשמה א"כ צ"ל דגם רש"י יודה דברצועות צריך להיות עבוד לשמה אף לרבא דס"ל דהזמנה לאו מילתא היא והעבוד חשיב כהזמנה לפרש"י מ"מ ה"ד בעור הבתים פליגי רבנן ורשב"ג בסנהדרין