אמרי כהן יב

הטעם אוסר כלל ומדרבנן ליכא ביטול כלל דצריך ס' לבטל

ואך ברש"י חולין (צ"ח:) ד"ה לטעכ"ע כ' דמאן דס"ל דטעכע"ק מדרבנן הוא משום ביטול ברוב שנתבטל הטעם ברוב ע"ש ועיי' בחו"ד יו"ד (סי' צ"ח סק"ג) מ"ש בזה, ולפי"ז דצריכין לבוא לביטול ברוב לטעם אפי' למ"ד טעכע"ק דרבנן שוב אסור לבטלו מטעם אין מבטלין איסל"כ כמובן, ואך י"ל דאפי' א"נ דלמ"ד טעכע"ק דרבנן צריך לבטלו ברוב ז"ד טעם ממש אבל טעם הנבלע בכלי דקיל טפי א"צ לבטלו כלל למ"ד דטעכע"ק דרבנן ע' בפרמ"ג יו"ד (סי' צ"ג בשפ"ד סק"ג) שצידד דאפי' למ"ד טעכע"ק מה"ת בטעם הנבלע בכלי הוא דרבנן ע"ש ומכ"ש די"ל הכי למ"ד דטעכע"ק דרבנן דבכלי אין הטעם אוסר כלל וא"צ לבטל אפי' ברוב משא"כ למ"ד דטעכע"ק מה"ת אסור גם בטעם הבלוע בכלי אוסר לדידי' שאין חילוק וכמובן

ואחרי עלות כ"ז י"ל בביאור כונת רבינו ז"ל בתשו' לחכמי לוני"ל דיליף ממתני' דהמערה מכד לכד ונטף ממנו ג' טיפין דמותר לתת לתוכה חולין הרי שלא חיישינן שנשאר ממשות התרומה וידמע השאר וע"כ דאין כוונתו לבטל התרומה ומשוה"כ שרי וכמ"ש התוי"ט שם וה"ה הכא בכלי שבשל בו תרומה אם שטף הקדירה במים או ביין דליכא כבר ממשות התרומה על הכלי מותר לבשל בו חולין אח"כ וליכא בזה משום מבטל איסור לכתחילה אע"ג דנבלע בכלי תרומה מבישול שנתבשל בה מכ"מ לית לן בה משום שזה הנבלע אין בו ממש ולא הוא כעין התרומה אלא המים שנתבשל בהם התרומה הם הנבלעים בקדירה וכו' ע"ש בלשונו הזהב. וכונתו בד' ז"ל אלו דלכאו' הי' מקום לחלק דהכא גם בלא נתכוין לבטל איכא איסורא לפימ"ש האבני מלואים בתשו' שבסוה"ס (סי' ח"י) דתרומה אסור לבטל מדאורייתא לכ"ע משום דע"י הביטול מפקיע התרומה מקדושתה ועובר בעשה דמשמרת תרומתי עש"ה וא"כ אפי' באין מתכוין לבטל הו"ל לאסור אטו מתכוין לבטל וכמו"ש החו"ד ביו"ד (סי' צ"ט סק"ד) דבמקום שאין מבטלין איסל"כ מדאוריי' גם בשוגג אסור דקנסוהו אטו מזיד ע"ש ומעתה אם הי' הטעם תרומה היוצא מכלי אסור מדאורייתא וצריך לידי ביטול ברוב הרי אין לבטל לכתחילה מה"ת הכא לפי"ד האבנ"מ הנ"ל וא"כ גם באין מתכוון מהראוי שיותסר וכנ"ל ועז"כ שזה הנבלע בחרסי הכלי אין בו ממש ולא טעם והיינו דאע"ג דטעם גמור גם להרמב"ם ז"ל דסובר דטעכע"ק מדרבנן מ"מ ביטול ברוב צריך עכ"פ וכד' רש"י הנ"ל ז"ד בטעם היוצא מאוכל לאוכל שזה טעם גמור אבל לא טעם היוצא מן הכלי וכמושכ"ל וא"צ לבוא בטעם כזה לביטול ברוב מה"ת דאיקלש הטעם בכלי וזה שהוסיף רבינו בלשונו "ולא הוא כעין התרומה אלא המים שנתבשלו בהם התרומה הם נבלעים בקדירה" אין כונתו בזה לומר דרק מים נבלעים ולא טעם של תרומה רק כונתו לומר בזה דבכלי לא נבלע טעם גמור מהאוכל שיצא אח"כ לאסור דבאמת איקלש הטעם שנבלע בכלי רק כמו מים נבלע בקדירה ויוצאים כמו שהם משום דמים אין בהם טעם של עצמו כלל רק מה שמקבל ממקו"א וכמו"ש הטו"ז באו"ח (סי' ר"ה סק"ה) וכיון דאין טעם גמור יוצא מחרסי הכלי א"צ לבטלו כלל מה"ת למ"ד דטעכע"ק דרבנן נחתינן בזה חד דרגא ואמרינן דטעם היוצא מכלי שרי מה"ת לגמרי וכנ"ל, וא"כ איכא בטעם כזה רק איסור דרבנן וא"כ באין מתכוין לבטל הטעם שרי לבשל בקדירה זו חולין ואין בו משום מבטל איסור לכתחילה וק"ו הוא ממערה מכד לכד ונטף ממנו ג' טיפין דאע"ג דיש לומר דיש עוד ממשות התרומה ע"ג הכלי דהא הרכינה ומיצת הר"ז תרומה ואעפי"כ אמרינן דאם אין מתכוין לבטלו שרי ליתן בתוכו חולין מכש"כ בכאן דליכא בודאי ממשות התרומה ששטפו במים ואיכא רק טעם הבלוע בכלי דשרי באין מתכוין כיון דליכא רק איסד"ר וככל הנ"ל

ועפי"ז מדויק מאוד לשון רבינו ז"ל שכתב ואם שטף הקדירה במים או ביין ה"ז מותר לבשל בו ול"כ דבר והפוכו דשרי התבשיל שנתבשל בתוכו דהרי מעיקרא כתב דאם בשל בנו"ט והו"ל לאשמועינן עתה דהתבשיל מותר ולא משערינן בנו"ט. ולדרכינו הנ"ל א"ש לעולם התבשיל שנתבשל בהקדירה דין תרומה עליו מדרבנן עכ"פ משום טעכע"ק דאסור מדרבנן אפילו טעם היוצא מהכלי ורק דהשמיענו רבינו ז"ל דלית בי' כה"ג משום מבטל התרומה לכתחילה ולכן כתב דמותר לבשל בה דייקא וסרו מהר כל השגות הנ"ל מעל דבריו ז"ל ונתבארו ד' רבינו בתשובתו לחכמי לוני"ל שתמה עליהם הראש"י הנ"ל ודו"ק

ועפידר"ז י"ל קו' הראב"ד ז"ל בהשגותיו שם ע"ד רבינו ז"ל מש"ס ערוכה בזבחים פרק דם חטאת דמשמע דצריך הגעלה בחמין לכלי שבישל בה תרומה ע"ש בזבחים (צ"ו:). ולפי הנ"ל לק"מ דבאמת אם רוצה להכשיר הכלי מתרומה הבלוע בה שלא יאסור אח"כ החולין שיבשלו בה בנו"ט אז צריך הגעלה בחמין דוקא גם לד' רבינו הרמז"ל ושם הרי קתני ואם בישל בנו"ט וא"כ להזהר מזה צריך הגעלה בחמין, ורבינו ז"ל חידש רק דלענין שיהא מותר לבשל אח"כ חולין ולא יהי' משום מבטל איסור לכתחילה מועיל ההכשר דשטיפה במים או ביין משום דליכא כבר בעין של תרומה על הכלי וכנ"ל

ובד"א ראיתי בלשון הראב"ד ז"ל בהשגות שם שכתב בזה"ל וזה צריך הגעלה בחמין ואח"כ שטיפה בצונן משמעתא דזבחים פרק דם חטאת עכ"ל ויפלא לכאו' דמנ"ל להוכיח מש"ס שם דבעינן אחר הגעלה שטיפה בצונן והא מפשטות ד' הגמרא שם משמע איפכא דממעטינן תרומה משטיפה וא"צ רק הגעלה בחמין וכ"כ התוס' שם להדיא בד"ה לא צריכא כו' ללמוד משם דלאחר ההגעלה א"צ לשטפן בצונן ועיי"ש. ושו"ר דבתוס' ע"ז (דף ע"ו) בד"ה מכאן ואילך כתבו בסוה"ד בשם י"מ דהא דקאמר בש"ס דזבחים שם דשטיפתא יתירתא א"צ בתרומה היינו שתי שטיפות בצונן ובתרומה ליתא דסגי בשטיפה אחת וסיימו שם התוס' דלשון יתירתא משמע כן והיינו דאי הי' כונתו רק לשטיפה אחת ל"ל למינקט יתירתא הול"ל שטיפה בלבד דבתרומה א"צ השטיפה בצונן וע"כ דגם בתרומה צריך שטיפה א' אחר הגעלה רק דשטיפתא יתירא א"צ וא"כ מוכח מש"ס הנ"ל דצריך לשטוף בצונן אחר הגעלה ולזה כוון הראב"ד ז"ל בד' הנ"ל, וע' באו"ח (סי' תנ"ב סעי' ז')

עוד נשאל כ"ג במי שמתו אחיו מחמת מילה קודם שנמול הוא עצמו מפני סבה דאונס או במזיד לא נמול ונולדו אחריו ב' אחים ונמולו ומתו מח"מ מהו למול את זה שלא נמול, וכ"ג הי"ו השיב דצריך למולו וא"צ להמתין עד שיגדל ויחזק כחו כיון דבשעה שנולד לא הוחזקו המולידים שימותו בניהם מח"מ אין לנו אלא משעת חזקה ואילך ולא למפרע והרי במת א' מח"מ אכתי חייב למול הב' משום דלא הוחזקו עוד בתרי זימני ול"ח לספק סכנה אע"ג דא"ה בפקונ"פ אחר הרוב