אמרי כהן יא

לגמרי מ"מ סתמא לאו אורח ארעא ולא הוקדש לתרומה רק כאורח ארעא ואי דא"ב הרי תרומה בזמה"ז דרבנן ובדרבנן י"ב עכ"ד ולפע"ד א"ר משם דבפי' הר"ש משנ"ץ שם כ' וז"ל ומיהו כוס שפינו ממנו יי"נ לא שרי למרמי בי' חמרא אע"ג דתנן גבי חבית תרומה ולא חייבוהו לטפח ל"ד דההוא לא מיירי ברוצה לתת לתוכה חולין ולהאכיל לזרים אלא לענין איסור תרומה איירי ולא חייש במה שמתייבש כוס של שמן הולך וכלה, ועוד הי' ראוי לפרש בשנשפכה לארץ כעין טיפוח דמס' שבת בפ' חבית (קמ"ג:) אי לאו משום דלא קתני הכא חבית שנשברה כדקתני התם עכ"ל הר"ש שם משנה ח' עש"ה, וא"כ מתבאר מדבריו ז"ל דאין ההיתר בכאן משום דלא הוקדש לתרומה דא"כ הי' מותר לתת לתוכה חולין ג"כ וכמובן רק דלא חייבוהו לטפח ול"ח במה שהולך לאיבוד מעט הנשאר. ומזה ראי' דליכא העשה דמשמרת תרומתי רק במאבד תרומה כזית או במשקה רביעית ובפחות מכשיעור אין איסור, ועי' בס' תורת האשם סי' ג' שנסתפק בזה עש"ה שלא הביא מהמפורש בכאן דשרי

ובאמת צ"ע לפע"ד דלמה לא יהי' מותר גם לתת חולין לתוכה ומאי שנא מהא דקתני ברישא דמתני' במגורה שפנה ממנה חוטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכו חולין ופי' הר"ש משום דאין כונתו לבטל התרומה שרי ע"ש, וה"ה הכא בחבית של תרומה לישתרי ליתן לתוכה שמן של חולין מטעם דאין כונתו לבטל השמן הנשאר בחבית, ואדרבה הכא דלח בלח הוא קיל טפי ע' בפרש"י ותוס' חולין (צ"ט.) מ"ש לענין ביטול תרומה בס' בלח בלח דל"ד ליבש דצריך מאה. וכן לענין אין מבטלין איסור לכתחילה חמיר טפי יבש ביבש כמו"ש הנובי"ת חיו"ד (סי' מ"ה) ע"ש וצ"ע

ובעיקר הדבר שחידש כ"ג שי' דמה"ט א"ח לטפח חבית של תרומה משום דלא הקדישו לתרומה אותו משהו הנשאר וכ"ש הבלוע שנבלע בכלי דלא נתקדש בתרומה לפי"ד כ"ג שיחי' דהרי דן מזה לצדד בנ"ח דלא הוקצה הבלוע בכלי, וא"כ צ"ע מש"ס ערוך דחולין (צ"ז) דאמרי' שם תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנו"ט ע"ש וא"כ מפורש מזה דגם בתרומה נתקדש כלי ואפי' מה שנבלע בכלי, ושו"ר שיש לקיים ד' כ"ג דהרי כ"ג הי"ו כ' זה רק בתרומה דרבנן דאמרי' יש ברירה דהוברר הדבר דזה המעט הוא שלא הקדישו לתרומה וכנ"ל, אבל בש"ס דחולין שם מיירי בתרומה דאורייתא דאין ברירה ואמרי' דהתרומה נבלע ולכן אוסר בנו"ט

והנה הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' תרומות הי"ט כ' וז"ל קדרה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנו"ט ואם שטף הקדרה במים או ביין הר"ז מותר לבשל בה עכ"ל. ובהשגת הראב"ד ז"ל השיג עליו דלא מצינו שטיפה אלא בצונן וזה צריך הגעלה בחמין ואח"כ שטיפה בצונן כו' ע"ש. ובכ"מ הביא שנשאל כבר רבינו מחכמי לוני"ל ע"ז והשיב שסמך בזה על המשנה ששנוי בסוף תרומות המערה מכד לכד נוטף ג' טיפין ונותן לתוכו חולין הרכינה ומיצת הר"ז תרומה וזהו פירושה המערה כד שהי' בו שמן או יין של תרומה עד שנתרוקן ונפסק כל הניצוק והתחיל המשקה לנטף טיפה אחר טיפה א"צ להמתין עד שיפסקו כל הטיפין אלא כיון שירדו ג' טיפין טיפה אחר טיפה דיו ונותן לתוכה חולין מיד, ואין הצחצוחין הנשארים מדמעים וכו' שמענו ממשנה זו שאין הקדירה שנתבשל בה תרומה צריך הגעלה אלא שטיפה בלבד וק"ו הדברים ומה אם היין או השמן הנשאר בדפני הכד אינו מדמע אע"פ שאילו הרכין הכד על צידה הי' מתמצה ממנה תרומה המדומעת וכל הצחצוחין הנשארים הם עצמם של תרומה ק"ו לקדירה שנבלע תרומה בחרסי' שיעלה על הדעת שיצא אותו שנבלע וידמע שזה הנבלע בחרסי' אין בו ממש ולא הוא כעין התרומה אלא המים שנתבשל בהם התרומה הם הנבלעים בקדרה ואין לאותו היוצא אם יצא ממש אלא טעם ולפיכך אנו אומרים שאין הקדרה צריכה אלא רחיצה בלבד ולא הצרכתי רחיצה אלא מפני שהוא ע"י האור להחמיר אבל ליתן לה חולין ע"י צונן א"צ רחיצה כמו המערה מכד לכד זה דעתי בד"ז ומפני הלכה י' לא הוצרכתי הגעלה לתרומה עכ"ל ע"ש. ובראש יוסף לחולין שם הביא התשו' הנ"ל וכ' עלה וז"ל ול"ז להבין דבריו הקדושים במ"ש לחכמי לוני"ל ראי' ממתני' דתרומות המערה כו' כו' והתשו' ההוא תבהיל כל שמעיה דודאי דבר שנתבשל ע"י רוטב הוא נבלע בדופני הקדירה וצריך לשער נגד כל הקדירה דלא ידעינן כמה בלע ואמאי נאמר דמים נבלעים בקדירה ולא תרומה גם מ"ש ראי' ממערה מכד לכד דנוטף ג' טיפין לא ידענא האיך שייך זה לקדירה שבישל בה תרומה דהוא בנו"ט כמבואר כאן בגמ' ואין ענין לשם עכ"ד הרא"י שם עייש"ה

והנלפע"ד בישוב ד' רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דהנה בש"ס חולין שם וכן בר"מ ז"ל איתא דקדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בה בנו"ט ותמוה לכאו' דמדוע אסור לבשל בה חולין אח"כ ואטו אם ירצה כהן לבשל חולין בקדירת תרומה ולאכלו בקדושת תרומה נאסר לו לעשות כן בתמי' וכמדומה שכבר ראיתי בראשונים שעמדו ע"ז וסגי לי' למימר אם בישל הוא בנו"ט ולמה לי' למימר לא יבשל בה חולין, ואך י"ל דהר"ז כללא הוא בכמ"ק דאסור לבטל איסור לכתחילה [ולכמ"פ מדאורייתא הוא ולרוה"פ הוא מדרבנן] ולפי"ז בקדירה שבישל בה תרומה הרי נבלע בהכלי טעם תרומה ולמ"ד טעם כעיקר מה"ת הרי הטעם קדוש מה"ת כתרומה והנה מדאורייתא קיי"ל דתרומה בטילה ברוב במב"מ כמו כל איסורין עי' תוס' תמורה (ד'.) ד"ה מלאתך כו' ותוס' נדה (מ"ז.) ד"ה אתי דימוע דרבנן מ"ש בזה. וא"כ איכ"ל דמה"ט אסור לבשל בהקדירה ההוא של תרומה חולין אח"כ דמסתמא יהי' בו רוב חולין (וע' בש"ך יו"ד (סי' צ"ג סק"א) דמשכח"ל לפעמים ס' במה שנתבשל בכלי נגד הכלי ע"ש) וא"כ מה"ת הרי נתבטל הבלוע של תרומה ברוב חולין ואסור לבטל איסור לכתחילה ואע"ג דמדרבנן צריך מאה או ס' ואין מבטלין איס"ל הוא רק מדרבנן מ"מ י"ל כיון דמה"ת נתבטל ברוב עושה איסור בזה שמבטלו בביטול תורה, כעין שכ' הר"ן בפ"ב דפסחים לענין דשיל"מ בחמץ לאחה"פ אע"ג דאסור מדרבנן לאחה"פ חשוב דשיל"מ בפסח כיון דשרי מה"ת לאחה"פ אע"ג דדשיל"מ דרבנן הוא עכ"ד ז"ל ולכן אמר דקדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין משום אין מבטלין איסור לכתחלה ודו"ק

והנה דעת הרמב"ם בפט"ו ממא"ס ה"ג דטעם כעיקר דרבנן וא"כ לדידי' לכאו' נדחו דברינו הנ"ל בטעם איסור בישול חולין בקדירה של תרומה משום דאסור לבטל הבלוע דתרומה ברוב חולין דבטיל מה"ת דהא לדידי' טעם כעיקר דרבנן ומה"ת אין