אמרי כהן קיח

סימן כז

התשובה הקודמת שלחתי לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים פאר הדור נ"י וכו' כש"ת מו"ה נחום וויידענפעלד שליט"א האבד"ק דאמבראווא. ובתשובתו הרמה אשר כתב אלי כתב להשיג ע"ד תשובתי באיזה מקומן וזה אשר כתבתי אליו להסר מעלי חצי השגותיו

בד"מ אשר כתבתי בתשובתי לתמוה ע"ד הגאון בעל בינת אדם ז"ל בה' אישות כלל קכ"ו שכ' דבפנוי' שהיא נדה איסור יחוד מדאורייתא כמו בעריות ותמהתי עליו דאשתמטתי' דברי התוס' בסנהדרין (ל"ז.) ובסוטה (ז'.) שכתבו דבאיסור נדה לא מיתסר היחוד מה"ת מפני שיש לה היתר ולא דמיא לאמו עכ"ד. ועז"כ כהדר"ג להשיג ע"ד בזה"ל ובנדה הוי איסור יחוד מדאו' כמו בעריות דהרי אין לה היתר להבעל ואף שהתוס' סנהדרין וסוטה כתבו דהתורה העידה סוגה בשושנים דלא אסרה תורה יחוד אלא כעין אמו דלא עבידא דמשתרי היינו באשה היושבת עם בעלה אבל בפנוי' האיסור יחוד מה"ת וז"פ מאוד, ומאוד אתמה עליו מה שתפס על הבינ"א בה' אישות דבריו ברור מללו שהחילוק הוא בין נדה עם בעלה לפנוי' נדה וכן נקטו הפוסקים בפשיטות גמור דשאני בנדה עם בעלה דסופה ליטבל עכ"ל כ"ג. ולא זכיתי להבין ד' כהד"ג בזה דמש"כ דבנדה הוי יחוד מה"ת כבערוה מפני שאין לה היתר להבועל הוא חמוה דהרי יכולה לטבול עצמה ויהא לה היתר לנדותה ולא דמי לשאר עריות שאין להם היתר בשו"א ואם כונת כ"ג דאפי' תטהר עצמה מנדותה עדיין פנוי' הוא ואסורה לבועל מצד שהוא פנוי' אפי' אינה נדה ז"א דאם באנו לאסור היחוד מצד האי' פנוי' הרי משום זה היחוד הוא רק מדרבנן אסור דפנוי' בלבד אינה ערוה וב"ד של דוד גזרי על יחוד פנוי' וא"כ ממנ"פ אם האיסור יחוד מצד נדה שמיקרי ערוה הרי כבר כתבו התוס' דבנדה שיש לה היתר לאיסורה לא מיתסר היחוד מה"ת כיון דלא דמי לאמו ואם מצד פנוי' הרי בזה ליכא אי' מדאורייתא כלל

ומש"כ עוד כ"ג דמש"כ התוס' בסנהדרין וסוטה דהתורה העידה סוגה בשושנים דלא אסרה תורה יחוד אלא כעין אמו דלא עבידא דמשתרי היינו באשה היושבת עם בעלה אבל בפנוי' נדה האי' יחוד מה"ת ע"כ ידענא מזה ידענא דההיתר של סוגה בשושנים הוא רק באשה נדה היושבת עם בעלה אבל לא בסתם אשה נדה שאינה אשתו אבל לפענ"ד נראה ברור דלפי סברת התוס' שכתבו דלא אסרה תורה יחוד אלא כעין אמו דלא עבידא דמישתרי אבל לא נדה משום דעיקר היחוד ילפינן בש"ס מקרא דכי יסיתך אחיך בן אמך וא"כ גם נדה שהיא פנוי' לא נוכל למילף איסור יחוד בה מאמו דלא דמיא לאמו וא"כ עכ"פ לא שייך בה איסור יחוד מה"ת ואף דלא שייך בה ההיתר דסוגה בשושנים ג"כ משוה"כ אסור בה היחוד מדרבנן עכ"פ דבאשה היושבת עם בעלה מותר היחוד גם מדרבנן מכח קרא דסוגה בשושנים כמבואר בש"ס שם אבל מה שסיים הדר"ג בלשונו דבפנוי' נדה האיסור יחוד מה"ת מנלן הא כיון דלא דמיא לאמו וכנ"ל

וחזיתי לדעת הדר"ג שמפרש ד' התוס' דדוקא באשה היושבת עם בעלה שסופה ליטבל והיינו דכן הוא הדרך שאשה היושבת עם בעלה תטהר עצמה אח"כ ולכן ליכא איסור יחוד מה"ת דאין יצרו תוקפו משא"כ בפנוי' שעכ"פ אין עומדת לזה שתטבל וא"כ אין סופה לטהר מנדותה ולכן אסור בה היחוד מה"ת וזה שסיים הדר"ג וכן נקטו הפוסקים בפשיטות גמור דשאני בנדה עם בעלה דסופה ליטבל ע"כ אחרי בקשת הסליחה מכהד"ג ז"א לפענ"ד דלאו דוקא באשה עם בעלה דסופה לטהר אלא העיקר תלוי דיש היתר בשום פעם לאיסורה לא מיתסר היחוד מה"ת דלא נוכל למילף מאמו שאין היתר לאיסורה ואם שהתוס' בסנהדרין שם נקטו בלשונם דלא אסרה תורה אלא כעין אמו דלא עבידא דמישתרי אבל נדה סופה לטהר עכ"ל אין כוונתם לומר בזה דדוקא אם סופה לטהר לא נוכל ללמוד מאמו דז"א דזיל בתר טעמא דכיון דהילפותא מאמו א"כ אם יש לה היתר לאיסורה שוב ל"ד לאמו שאין לה היתר בשו"א בעולם א"כ מנפק"מ אם סופה לטהר או יכולה לטהר רק משום שהתוס' בסנהדרין שם קאי אד' הש"ס דמייתי קרא דסוגה בשושנים להתיר היחוד עם נדה וז"ד באשה היושבת עם בעלה וכנ"ל ומשו"ה קושטא דמילתא נקטי דעדיפה מינה היא דגם סופה לטהר ומשו"ה ילפינן מסוגה בשושנים דמותר בה היחוד גם מדרבנן משא"כ בפנוי' נדה שעכ"פ אסור בה היחוד מדרבנן עכ"פ אבל לעולם לפי סברת התוס' גם פנוי' נדה לא נוכל ללמוד מאמו לאסור בה היחוד מה"ת ותדע לך שכ"ה דהרי התוס' בסוטה שם שינו את לשונם שהרי כתבו שם בזה"ל תימה דמשמע בפ' אין מעמידין דיחוד דעריות דאורייתא א"כ יחוד דנדה מנלן דשרי וי"ל דדוקא יחוד דעריות דאין לה היתר דומיא דבן עם אמו אסרה תורה אבל נדה לא עכ"ל הר"ז מורה באצבע דהתוס' לא נחתי בזה משום דסופה ליטהר רק משום דנדה יש היתר לאיסורה אח"כ ע"י טבילה ול"ד לעריות שאין להן היתר בכזה דאל"כ הי"ל להתוס' למינקט דדוקא יחוד דעריות שאין סופן להיות מותרין וכו' וע"כ דהעיקר תלוי ביש היתר לאיסורו או לא וא"כ לכאורה ד' התוס' סותרין א"ע במש"כ בתוס' בסנהדרין הנ"ל דהתירא דנדה משום דסופה ליטהר אבל האמת יורה דרכו כדברינו הנ"ל משום דשם בסנהדרין איירי מהיתירא דיחוד עם אשתו נדה גם מדרבנן דסוגה בשושנים לכן נקטו בלשונם דסופה ליטהר דמכח זה ילפינן להתיר היחוד גם מדרבנן אבל התוס' שם בסוטה דלא קאי אהיתר יחוד עם אשתו נדה מדרבנן דלא מייתי שם קרא דסוגה בשושנים ולא מיירי שם רק מדין תורה דיליף מינה ר"י ק"ו וזה הוא רק מד"ת וכמובן משוה"כ כתבו בסתמא דמדין תורה לא אסור היחוד רק דומיא דאמו שאין לה היתר אבל נדה לא והיינו משום שיש היתר לאיסורה וא"כ גם פנוי' שהיא נדה בכלל זה שיכולה ליטהר אח"כ ול"ד לאמו וז"ב לפענ"ד

וגדולה מזו ראיתי בהגהו' רש"ש לסוטה שם שכ' בישוב קו' תורעק"א ע"ד התוס' הנ"ל דא"כ איך יליף ר"י סוטה מנדה מק"ו הא סוטה אין לה היתר ושוב אסור בה היחוד מד"ת ותי' הרש"ש דסוטה ג"כ לא דמי לעריות דאפשר שתצא טהורה עכ"ד ע"ש הרי דאף בספק אם יש היתר לאיסורה חידש הוא ז"ל דלא אסור בה היחוד מה"ת כיון דעכ"פ ל"ד לאמו ומכש"כ בפנוי' נדה שבודאי יש היתר לאיסורה אם תרצה ליטבל א"כ לא דמיא לאמו ומותר בה יחוד מה"ת וכנ"ל: