אמרי כהן קטז

וחכמים גזרו אף אם טבלה שהרי גזרו על ייחוד פנוי' ל"ש טהורה ול"ש טמאה עכ"ל ע"ש הרי להדיא דגם יחוד של פנוי' שהיא נדה היתה בכלל גזירת חז"ל שגזרו על ייחוד פנוי' ולכאורה יפלא עליו ז"ל דלמה הוצרכו לגזור על הנדה תיפ"ל דיחוד אסור בערוה מה"ת כדיליף בש"ס מקרא דכי יסיתך וצ"ל דס"ל כמו"ש התוס' דנדה אין למיליף מקרא דשאני נדה שיש לה היתר ולא דמי לאמו שאין לה היתר וכנ"ל

איברא דמלשון רבינו הרמב"ם ז"ל לא משמע כן רק דגם בנדה איכא איסור יחוד מה"ת כמו בשאר עריות דז"ל רבינו הרמז"ל בפכ"ב מאיסו"ב ה"א אסור להתייחד עם ערוה מן העריות וכו' חוץ מהאם עם בנה כו' והבעל עם אשתו נדה וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שיבעול אסור להתייחד עמה וכו' וסיים אח"כ בהלכה ב' ואיסור ייחוד העריות מפי הקבלה ואח"כ בהלכה ג' הביא גזירת דוד ובי"ד על ייחוד פנוי' יעייש"ה משמע להדיא מלשונו דייחוד של נדה היא בכלל עריות שנאסר בהו ייחוד מדברי קבלה והיינו מה"ת וכמו"ש המ"מ הבאתיו לעיל ורק דבבעל עם אשתו נדה הותר הייחוד משא"כ נדה שאינו אשתו אסור בה הייחוד מה"ת דהא בהלכה א' לא איירי רבינו ז"ל עדיין מייחוד האסור מדרבנן מגזירת דוד ובי"ד שזה הביא להלן בהלכה ג' וכנ"ל ואעפי"כ קאמר דרק בבעל עם אשתו נדה הותר הייחוד משמע דבשאר נדה היחוד אסור כבשאר עריות שמיירי שם רבינו ז"ל, ולפי"ז חוזר וניעור קושי' התוס' בסנהדרין הנ"ל דהאיך נוכ"ל דקרא דסוגה בשושנים דהוא קרא דד"ק אתי' למישרי איסור יחוד בנדה שהיא מה"ת ותי' התוס' ל"ש לשי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל דיחוד של נדה אסור מה"ת וצ"ע. והי' מקום לישב ד' רבינו הרמז"ל עפימשכ"ל בשם הגר"א ז"ל שפי' ד' רבינו ז"ל דהיחוד אפי' של עריות גמורות היא רק מדרבנן וקרא דילפינן מינה לאיסור יחוד היא אסמכתא בעלמא א"כ לרבינו לשיטתי' אין התחלה לקושי' התוס' בלא"ה דשפיר התירו יחוד דבעל עם אשתו נדה דהם אמרו והם אמרו ואסמכוהו אקרא דסוגה בשושנים וכמובן אך דכבר כתבתי דבטלה דעתו של הגר"א ז"ל נגד כל הוי רבוותא שכתבו להיפך דיחוד בעריות אסור מה"ת וכן העמיסו המ"מ והב"י בלשון רבינו הרמז"ל א"כ הדקול"ד כנ"ל

המורם מדברינו האמורים למעלה דייחוד של פנוי' שהיא נדה כמו בזמנינו שהפנוי' אינן טובלות והם נדות אי אסור בה הייחוד מה"ת תליא באשלי רברבי דלד' רש"י והתוס' היחוד של נדה אינו מדאורייתא כ"א מדרבנן ומד' הרמב"ם משמע דנדה שוה לשאר עריות שאסור בהו היחוד מפי הקבלה והיינו מדאורייתא לד' המ"מ וב"י ולד' הגר"א בדעת הרמז"ל אפי' בשאר עריות היחוד הוא אסור רק מדרבנן ומכש"כ בנדה שאין היחוד מיתסר בה מדאורייתא לדעתו ז"ל

ועתה נפן לסעיף הב' בדין יחוד בלילה כמה אנשים צריך להיות שלא ליתסר משום יחוד הנה מקור הדבר בש"ס קדושין (פ"א.) אר"י א"ר לא שנו [פרש"י דאמר אשה מתייחדת עם שני אנשים] אלא בעיר אבל בדרך עד שיהיו שלשה שמא יצטרך אחד מהם להשתין ונמצא אחד מתייחד עם הערוה ע"ש ומזה למד הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש בשם י"א דה"ה בלילה לא יישן עמה בבית אחד עד שיהיו שם ג' אנשים מפני שהוא דומה לדרך דבעינן שלשה מטעם חשש שמא יצטרך אחר מהם לנקביו ה"נ בלילה חיישינן דילמא אדניים חד מינייהו אזיל חד ועביד איסורא עכ"ד ז"ל והובא ביתה יוסף באה"ע שם ועלה בדעתי לומר דכל עיקר חשש זה הוא רק במקום שהיחוד אסור מדאורייתא כגון שמתייחד עם הערוה ומשו"ה חיישינן לזה דדלמא יצטרך א' מהם לנקביו וכו' כיון דאם ישאר אחד עם הערוה קעבר באיסור יחוד דאורייתא אבל בפנוי' דאיסור יחוד עמה הוא רק מדרבנן סגי בשנים אפי' בדרך וכן בלילה ולא חיישינן דדלמא ילך אחד מהם וקעבר הב' באיסור יחוד דהא אפי' אם יתייחד הב' ליכא רק איסור דרבנן לא חיישינן לספיקו דספיקא דרבנן להקל ואם כנים אנחנו בזה יהי' מדוקדק לשון הש"ס הנ"ל דמסיים ונמצא אחד מתייחד עם הערוה והדיקדוק מבואר דלמה נקיט עם הערוה ואטו היחוד אסור דוקא בערוה והלא גם בפנוי' שאינה ערוה עליו אסרו חז"ל היחוד והו"ל למינקט ונמצא אחד מתייחד עם האשה סתם ולפי דברינו א"ש דדוקא ביחוד עם הערוה שהיחוד אסור מדאורייתא חששו לזה שמא יצטרך א' מהם לנקבו ונמצא הב' מתייחד עם הערוה אבל בפנוי' באמת לא חששו לזה וכנ"ל כן הי' נלפע"ד לדון לפום רהטא אבל מסתפינא לסמוך ע"ז להלכה כיון שלא מצאתי סיעתא לזה מד' הפוסקים שסתמו ולא חילקו בין יחוד ליחוד וע' בתשו' הרשב"א (סי' תקפ"ח) שהשואל שם רצה לחלק בין יחוד פנוי' ליחוד דערוה שאסור מה"ת והרשב"א ז"ל השיב לו דאין חילוק בינייהו יעייש"ה דיש ללמוד משם לכאן דאין לחלק בין יחוד פנוי' שאסור רק מדרבנן ליחוד דערוה שאסור מה"ת לענין יחוד דלילה

ועוד הי' מקום לדון להתיר לפימ"ש בתשו' חו"י והובא בפ"ת לאה"ע שם סק"א דיחוד מדאורייתא לא מיתסר כ"א איש א' עם הערוה אבל איש א' עם ב' נשים אינו אסור כ"א מדרבנן ע"ש ואני מצאתי כן בתשו' הרשב"א שם שהחכם השואל כ"כ ע"ש שגם הרשב"א ז"ל לא נחלק עליו בד"ז וא"כ י"ל דהא דאמרי' בש"ס דקדושין הנ"ל דבדרך בעינן שלשה משום דחיישינן שמא יצטרך א' מהם לנקביו וכו' וכן ביחוד דלילה לשי' הראב"ד ז"ל הנ"ל ה"ד באשה אחת שמתייחדת עם ב' אנשים וכמו שפרש"י שם דקאי אזה כנ"ל וא"כ אם ישאר איש אחד עם האשה בלבד יעברו באיסור יחוד דאורייתא ולכן חיישינן לזה אבל באם ילכו בדרך ב' אנשים עם ב' נשים דאפי' יצטרך א' מהאנשים לנקביו וישאר הב' עם הב' נשים ליכא משום יחוד דאורייתא י"ל דלא חיישינן כלל שמא יצטרך א' מהם לנקביו וכן בלילה מותר לישן בחדר אחד ב' אנשים וב' נשים אפי' לשי' הראב"ד ז"ל כיון דלילה נלמד מדרך לא עדיף מינה וכמובן אך שכבר כתבתי שמדברי תשו' הרשב"א שם משמע שאין לחלק בין יחוד ליחוד ויחוד שאסור מדרבנן כמו איש אחד עם ב' נשים דמי ליחוד דאורייתא עש"ה אבל מ"מ יש לצרף כ"ז לסניף להקל כיון דמדברי החכם השואל ברשב"א שם משמע שמחלק בהכי וכפיה"נ השואל לא הי' מקטלי קני באגמי ורב גוברי' ע"ש וא"כ ה"ה דיש לחלק לענין יחוד בדרך וכן לענין יחוד בלילה להקל במקום שהיחוד לא מיתסר מדאורייתא וכנ"ל

עוד יש לצרף דעת הרי"ף שהשמיט בהלכותיו האי מימרא דר"י א"ר דל"ש אלא בעיר אבל בדרך עד שיהיו ג' וע' בב"י שעמד עליו דלמה השמיטו וע' בפרישה לאה"ע שם דמדלא הביאו הרי"ף ז"ל בהלכותיו בודאי דאינו חושש לחששא זו שמא יצטרך א' מהם לנקביו וכו' וע"ז סמכו לנהוג לצאת בדרך עם עגלן