אמרי כהן קיג

קדמ"ז קדק"ד וקדבדה"ב עכ"ל ע"ש והתינח לענין עצי שלמים דמשו"ה אין בו מעילה משום דקדק"ל הוא ול"ה בכלל קדשי ה' ה"ה דל"ה הכא בכלל ל"ת כן לה' אלקיכם אבל הא דאין מועלין במחובר הוא מטעם דמעילה איתקש לתרומה כמבואר במעילה (י"ט:) ע"ש אבל לעולם מיקרי קדשי ה' וכמובן וא"כ ממילא דאיכא בזה הלאו דל"ת כן אפי' לד' המנ"ח הנ"ל וז"ב בס"ד

סימן כו

ב"ה י"ד אייר פסח שני כ"ט בעומר תרצ"ו

נשאלתי בדין אם מותר להתייחד בכגון דא שיש ב' חדרים זה אצל זה חדר לפנים מחדר ובחדר הא' ישינים ב' נערים בלילה ובחדר הב' שהוא לפנים מחדר הא' ישינים ב' נשים פניות וגם סוגרין עצמן במנעול שיש בהדלת שבין ב' החדרים אי איכא איסורא בכה"ג משום יחוד או לא

תשובה. הנה השאלה הזאת מסתעפת לכמה סעיפים א' אם איסור יחוד הוא מדאורייתא או מדרבנן ובפרט בנדון שאלתינו שהנשים הם פניות אי איכא איסורא דאורייתא להתייחד עם פנוי', ב' מהו הדין לענין יחוד בלילה כמה צריך שלא ליקרא יחוד אז, ג' אם סגי לסגור הדלת במפתח וליקח המפתח לעצמו שלא להיות יחוד

ואען ואומר על ראשון ראשון הנה מקור הדבר בש"ס קדושין (פ':) אריו"ח משום רבי ישמעאל רמז ליחוד מה"ת מנין שנא' כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה וכ"ה בש"ס דע"ז (ל"ו:) מקשינן בפשיטות ייחוד דבת ישראל דאורייתא וכו' וכו' ע"ש וע' ברמב"ם פכ"ב מה' איסו"ב ה"ב שכ' דיחוד בעריות נאסר מפי הקבלה ע"ש ובהרה"מ שציין מקורו לש"ס ע"ז הנ"ל דיחוד בערוה מה"ת הוא וע' בב"י באהע"ז (רסי' כ"ב) שכ' בטעמו של רבינו ז"ל שכ' דאסור מפי הקבלה משום שאינו מפורש בתורה רק רמז בעלמא לכן כ' דנאסר מפי הקבלה ע"ש וכ"פ הטור שם דיחוד בערוה מיתסר מה"ת וכ"ה ד' הסמ"ג הובא בב"ח שם וכ"כ היש"ש בסוף קדושין דיחוד מיתסר מדאורייתא בעריות ע"ש ואמנם ראיתי בביאור הגר"א ז"ל מהגאון מווילנא לש"ע אה"ע שם אוק"ד שכ' בזה"ל כמ"ש הרמב"ם שם ואיסור ייחוד העריות מפי הקבלה ר"ל דאסמכתא הוא ואף להסוברים שד"ת הוא כו' עכ"ל עש"ה משמע מדב"ק להדיא דהוא מפרש דעת רבינו הרמז"ל דייחוד עריות אינו אסור מה"ת וקרא דילפינן מיני' הוא רק אסמכתא בעלמא ודלא כמו"ש הרה"מ והב"י הנ"ל בד' הרמז"ל וכנ"ל. ולכאורה יפלא מאוד ע"ד הגר"א ז"ל דמה יענה ביום שידובר בו מש"ס ערוכה דע"ז שם הנ"ל דמקשה בפשיטות ייחוד דאורייתא הוא בבת ישראל ולמה הוצרכו ב"ד של דוד לגזור עליו וא"נ דמדרבנן אסור וקרא אסמכתא בעלמא הוא מאי פריך, ולישב דבה"ק נלפע"ד עפימ"ש הפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות כ' דאסמכתא חשובה שיש לה כעין רמז בקרא הוי כד"ת ממש וה"ר ממה דאמרי' בגיטין (נ"ט:) מפני דרכי שלו' דאורייתא הוא מקרא דוקדשתו ע"ש והרי לד' כמ"פ וקדשתו הוא רק אסמכתא בעלמא ומ"פ דאורייתא היא וע"כ דאסמכתא קורא ד"ת עכ"ד ז"ל עש"ה ולפי"ז יל"פ גם ד' הש"ס דע"ז הנ"ל דפריך אהא דאמרי' באותו שעה גזרו על ייחוד והיינו במעשה דאמנון ותמר גזרו ב"ד של דוד על ייחוד ומשמע דלולי זאת לא היו גוזרים על ייחוד והא ייחוד דבת ישראל דאורייתא היא כו' היינו שיש אסמכתא חשובה על זה מהכתוב ובלא"ה היו אוסרין ייחוד דבת ישראל מכח האסמכתא חשובה וכמו דמפרש הפרמ"ג בש"ס דגיטין הנ"ל. ועפי"ז הי' מקום לישב ד' רש"י ז"ל בקדושין (פ"א:) בד"ה ודר עם אמו או עם בתו דלא תקיף יצרי' עליי' דאהנו בי' אנשי כנסה"ג דלא מיגרי בקרובתא מכי כחלינהו וניקרינהו לעיני' כו' עכ"ל ע"ש ותמה בס' אמרי יושר ח"ב ממורי הגז"ל (בסי' מ"ג) דהא ילפינן לי' מקרא דכי יסיתך וגם הא לרוב פוסקים יחוד אסור מה"ת והאיך ישתנה הדין עיד"ז שפעלו אנשי כנסה"ג בבית שני עכ"ק ע"ש שלא תי' כלום. והנה תרי תמיהי מידכר בדברי מורי הרב ז"ל הנ"ל א' דלמה לי' לרש"י ז"ל טעם זה משום דאנשי כנהס"ג אהנו דלא מיגרי בקרובתא תיפ"ל דילפינן להתיר ייחוד לבן עם אמו מאותו קרא עצמו דילפינן לאסור ייחוד כי יסיתך וגו' וכנ"ל והנה בזה כבר הרגיש הפנ"י בחי' לקדושין שם במקומו וכ' ליישב ד' רש"י ז"ל דטעם להיתר שפרש"י ע"כ דאאחותו נמי קאי דאל"כ אין טעם כלל להתיר ייחוד באחותו טפי מבאחרות ורב אסי הרי התיר ייחוד עם אחותו שם ואפיה"כ אין לסמוך ע"ז לדור עמה בקביעות משא"כ באמו ובתו דאפי' מקמי אנכסה"ג אין להחמיר בהם אף לעיקר יחוד דהא מקרא ילפינן דאדם מתייחד עם אמו משוה"כ מותר אף לדור עמהם עכ"ד ז"ל הרי הוא ז"ל הרגיש בקושי' הנ"ל ויישב דרש"י הוצרך לטעם זה משום להתיר ייחוד באחותו

ותמי' הב' שתמה מורי ז"ל הוא דאיך ישתנה הדין עיד"ז שפעלו אנכסה"ג כיון דיחוד אסור מה"ת לרוב פוסקים לכאורה הוא תמי' קיימת לכאורה ואדרבה למיעוט בקיאותי לא מצאתי לאחד מהפוסקים שיאמר דיחוד בעריות לא מיתסר מדאורייתא והאיך נוכל לומר כן שהרי ש"ס ערוכה בע"ז שם דיחוד דבת ישראל דאורייתא היא ואכן לפי הנ"ל די"ל דהוא רק אסמכתא ואעפי"כ קרי' לי' דאורייתא וכ"כ התוס' בע"ז (כ"ב.) ד"ה תיפ"ל משום לפ"ע דלכן קאמר במו"ק (י"א:) דחוה"מ אסור מדאורייתא לפי שיש לה אסמכתא מה"ת אף דהוא מדרבנן ע"ש א"כ י"ל דגם דעת רש"י ז"ל הוא כן דיחוד לא מיתסר מדאורייתא וקרא דכי יסיתך אסמכתא בעלמא היא וכמו"ש הגר"א הנ"ל בד' הרמב"ם ז"ל ושפיר י"ל דרבנן לא גזרו ייחוד עם אחותו משום דאנכסה"ג הועילו שלא ליגרי יצה"ר בקרובתא

ואכן כ"ז כתבתי רק לפילפולא אבל להלכה בודאי דאין לנטות מדברי רבותינו הטור וב"י והב"ח והפרישה שכ' דייחוד בעריות מדאורייתא אסור וכן העמיסו בד' רבינו הרמב"ם ז"ל כנ"ל

וראיתי בס' המקנה לקדושין שם בד"ה אריו"ח משום רבי ישמעאל רמז לייחוד וכו' שכתב דנראה דר' ישמעאל לטעמי' דס"ל בסוטה (ג'.) דוקינא לה הוא רשות אבל ר"ע דס"ל דוקינא לה חובה לא ילפינן יחוד מכי יסיתך כ"א מהא דהטילה התורה חובה לקנאות את אשתו שלא תיסתר מכלל דאיכא איסור בדבר וזה לפי שי' רש"י ז"ל דהא דבעלה בעיר אין בו משום יחוד היינו שאין לוקין אבל איסורא איכא ושפיר איכא משום יחוד בסתירה כשבעלה בעיר עכ"ד ז"ל